היום יש לנו פוסט אורח נוסף, מאת ד"ר מיכל חדד, עובדת עירייה יפנית קטנה ומדריכת טיולים ליפן. מיכל כתבה לנו על הקֶייגו, שהיא השפה הנימוסית המקובלת ביפן.

לפני כמה חודשים ניגשתי למרכז לימודי השפה היפנית בעיר שבה אני מתגוררת בחצי שנה האחרונה, צורוגה, כדי לברר על לימודים למבחן רמת שפה ביפנית. האישה החביבה שם חייכה אליי ושאלה אותי כמה שאלות ביפנית (רמת השפה שלי כבר טובה למדי) ובין היתר שאלה: "את מעדיפה שיעורים בימי שלישי או חמישי?" לכאורה זו שאלה תמימה לחלוטין, אלא שלא רק שהמילים שבהן היא בחרה להשתמש הפתיעו אותי, אלא הן גם נתנו לי הרגשה מוזרה, הקרובה לעלבון. למה? התשובה מורכבת וכדי להבין תצטרכו לקרוא עוד קצת.

כדי לנסות להסביר מדוע בעצם נעלבתי ממילה אחת במשפט זה, יש להבין את אחד המאפיינים המעניינים והמסובכים ביותר בשפה היפנית. המאפיין הזה נקרא קֶייגוֹ (keigo), שפת הכבוד. מילה זו היא מעין קיצור לשם ארוך שאין טעם להסתבך איתו כרגע, והיא מציינת מערכת של שפת כבוד וגם שפת הצנעה. שפת נימוס מופיעה גם בשפות אחרות כמו סינית וקוריאנית, אך השפה היפנית הגדילה בפיתוחה ושכלולה, ולצערם של זרים רבים הלומדים את השפה, לא ניתן באמת לשלוט בשפה בלי הבנה עמוקה של צורות הקייגו השונות. כדי להסביר בפשטות, על מנת לדבר יפנית רהוטה על הדובר לא רק לחשוב על תוכן דבריו, אוצר המילים והצורות הדקדוקיות אלא עליו להתמקד בכמה נתונים בסיסיים – עם מי הוא מדבר, על מי או על מה. נשמע ברור מאליו, אבל כאן הכוונה להטיה של הפעלים ושמות העצם בהתאם לאדם אליו מדברים, או עליו מדברים, בנוכחות מי, ומה היחס בין הדובר והשומע, היחס בין הדובר והנושא עליו מדובר והיחס בין השומע והנושא עליו מדברים.

לדוגמא, אני עובדת בעירייה של עיר בינונית, וכשאני ניגשת למנהל המחלקה שלי כדי לדבר איתו, עליי לפנות אליו בשפת כבוד ולהשתמש בפעלים בצורה מסוימת. כמעט אותה שפה תשמש אותי כאשר אני מדברת על המנהל עם אחד מהעובדים האחרים במחלקה שלי. לעומת זאת, אם אני מדברת על המנהל שלי עם גורם חיצוני כמו לקוח, אני אבחר בשפת ההצנעה ואדבר עליו בלי גינוני הכבוד בהם השתמשתי קודם, אלא בשפה המצניעה אותו, את המחלקה וכמובן אותי. באופן מעניין, במקרה זה המנהל שלי ואני כמעט שווים.

עד כמה המילים משתנות? הנה כמה דוגמאות שימחישו את השימוש השונה. הפועל "לעשות" בדרך כלל בשפה יומיומית מנומסת הוא shimasu (וזה בשפה מנומסת, בין חברים אומרים suru). אם אני מדברת עם המנהל כאמור, ומתייחסת לפעולה שהוא עושה או יעשה אשתמש במילה אחרת- אותו פועל אך בשפת הכבוד ואז הוא nasaimasu. באותה שיחה, אם אני מדברת על פעולותיי שלי בנוכחותו, אשתמש בפועל "לעשות" בצורת הצנעה – itashimasu. במילה הזו אשתמש גם כאשר אדבר עם לקוח על פעולותיו של המנהל שלי או כל אחד אחר מהמחלקה שלי. השינויים לא חלים רק במערכת הפועל, אלא גם בשמות העצם. לדוגמה, המילה "אוכל" היא tabemono, אך בקייגו היא תהיה meshi.

אם חשבתם שמדובר רק במסגרת עסקים או עבודה, טעות בידיכם. השימוש בשפת הנימוס רלוונטי לכל שלב, מסגרת או מקום בחיים. למשל, המילה "אמא" ביפנית, כאשר אני פונה אליה, או מדברת עליה עם אבא שלי או עם אחיי, היא okaasan. לעומת זאת, אם אבחר לדבר על אמי הנפלאה והנערצת עם חברים או אנשים מחוץ לחוג המשפחה שלי, אשתמש במילת ההצנעה haha. אגב, המילה עצמה כוללת את ההצנעה, אז גם אם אבחר להלל אותה (דבר שהיפני הממוצע לא יעשה, אבל גם אם כן), הודות לשימוש בשפת הנימוס, לא אשמע כמי שמתרברבת.

מרבית הזרים אשר לוקחים על עצמם ללמוד את השפה מפתחים מהר מאוד שנאה עמוקה לשפת הקייגו. היא מסבכת הכול: מוסיפה מילים לאוצר מילים שכבר למדנו וידענו ומסבכת את הבנת השפה, כיוון שלמדנו כבר את המילים הבסיסיות, אך עשויים לשאול אותנו שאלה פשוטה בקייגו מבלי שנבין.

אם אתם חושבים שרק לזרים קשה, אז האמת היא שגם היפנים צריכים ללמוד את השימוש הנכון בשפת הקייגו. למשל, בגני ילדים יש משחקי תפקידים רבים שנועדו להרגיל את הילדים לשימוש בקייגו (אגב, למשחקי תפקידים אלה מטרות חינוכיות נוספות, כגון הנחלת רעיון האמפתיה). החל מגיל 4 לערך משחקים כך: נבחרים שלושה ילדים. ילד א' משחק את תפקיד המורה או הגננת, ילד ב' משחק את תפקיד הילד וילד ג' משחק את תפקיד אמו של ילד ב'. נותנים להם סיטואציה קלה (בכל זאת מדובר בילדים בני 4), והם צריכים לתרגל את השפה המתאימה. למשל, האם תהיה מאוד מנומסת אל המורה, והמורה אל האם, אך שתיהן ידברו במעין צורת ציווי אל הילד, אשר אמור לדבר בצורה רגילה אל אמו, אבל בצורה קצת יותר מנומסת אל המורה. כאשר תבחר האם לדבר על הילד עם המורה, היא תבחר בשפת ההצנעה כמובן. התבלבלתם? כן, גם הילדים מתבלבלים, במיוחד כי מדי כמה דקות מחליפים תפקידים. הילדים חוזרים על המשחק שוב ושוב עד שהשימוש בצורות השונות הופך לאוטומטי עבורם.

עם זאת, באימון בגיל הרך מגיעים לרמה מסוימת, שאינה בהכרח מספיקה בחיים הבוגרים. כשהגעתי לעבוד בעירייה, המזכירה בת ה-22 אמרה לי שבחודשיים-שלושה הראשונים לא נתנו לה לענות לטלפונים, עד שהיא התרגלה לשפה המתאימה. בוגרי אוניברסיטאות ביפן המתקבלים לעבודה מבלים שבועות עד חודשים באימון בשפה המתאימה למקצוע (למשל עבודה מול לקוחות). לי תמיד היה נראה ששפת הנימוס טבעית להם, אבל כנראה צריך להתאמן על כל דבר כדי שייראה טבעי. כישראלים הרעיון נשמע לנו מעט זר, אם כי מבחינה דקדוקית אפשר אולי להשוות את זה לצורך שלנו ללמוד להטות פעלים לפי מין הדובר ומין השומע, דבר שנראה קשה וזר ליפנים או דוברי שפות אחרות.

המורכבות הזו בשפה משמרת את ההיררכיות החברתיות, וכדי להשתחרר מכבלי השפה הזו, היפנים צריכים לצאת מהמסגרת בה הם מקובעים (למשל העבודה) וללכת למקום נייטרלי כדי לתקשר ברמה חופשית יותר. התוצאה היא תופעה שאולי שמעתם עליה, בילוי במסעדות ופאבים אחרי שעות העבודה עם הקולגות או לקוחות מהעבודה. כאן הם יכולים לדבר בשפה חופשית כמעט על הכול, ללא כבלי שפת הנימוס. לכן יש לבילוי זה חשיבות יתרה, שכן כאן המקום הם "שוברים את הדיסטנס". עם זאת, אותה "שבירת דיסטנס" מוגבלת במקום ובזמן, ולמחרת בעבודה כל הגינונים יחזרו.

מעין פועל יוצא של שפת הכבוד הוא פנייה לאדם באמצעות התואר שלו, שמו, או בגוף שלישי. למשל בעבודה, אני פונה למנהל המחלקה בתואר שלו, וכך גם לרבים אחרים. למען האמת,  אני בקושי זוכרת את שמו של המנהל, כי אני רגילה להשתמש בתואר שלו. כשעליי להשתמש במילה "אתה" כשאנו משוחחים, אני משתמשת בתואר שלו, למשל, "מה דעתך, קַא-צ'וֹ (ראש המחלקה)?". המילה "אתה" או "את" ביפנית שמורה לשיחה בין חברים ובין בני משפחה, וגם בתוך המשפחה, אח יקרא לאחיו הגדול במילה "אח גדול" ולא בשמו. אפילו המילה ל"יקירי" בין בני זוג היא בעצם המילה "אתה". אם נחזור לסיפור מתחילת הפוסט, זו הסיבה שנעלבתי בשיחה ההיא. האישה החביבה, הרגילה לזרים ולטעיות הנפוצות שלהם, השתמשה במילה "את" כשדיברה איתי. כיוון שאני רגילה לשפת הכבוד וגם משתמשת בה, השימוש במילה "את" עורר אצלי תגובה אוטומטית הדומה לזו של היפנים- נפגעתי. במשך שבריר שנייה חשבתי, "איזו מן צורה זו לדבר ככה? מה זה חוסר הכבוד הזה?", אך במהרה הבנתי שהיא מנסה דווקא "לשבור דיסטנס" ולהתחבר בדרך שזרים מורגלים בה לדעתה.

הניואנסים הללו, שנגרמים בגלל שפת הכבוד הייחודית, מקשים מאוד על מתרגמים. למשל ספר שנכתב במקור ביפנית ותורגם לעברית מהתרגום האנגלי ולא מהמקור כנראה יפספס ניואנסים כאלה ואחרים שמתרגם מיפנית יוכל להכניס לתרגום, בעמל רב כמובן. שימור הניואנסים היא משימה קשה במיוחד, כמו השימוש של המילה "אתה". אם למשל מסופר על זוג שרק הכיר או התחיל לצאת, הם עדיין יקראו אחד לשני בשם המשפחה או בתואר ובצירוף התוספות "סן" או "צ'אן". כאשר אחד מבני הזוג רוצה לסמן בעדינות על רצון לקשר עמוק או רומנטי יותר, הוא ישתמש במילה המשמשת רק את האנשים הקרובים ביותר – "את/אתה". תארו לכם את המשימה העומדת בפני המתרגם: הרי בעברית לא נחשוב ולו לרגע על המילה ולא ממש נבין את הניואנס בעלילה. מילה זו יכולה להחליף את המשפט "אני רוצה לצאת קבוע" או אפילו לבוא במקום "אני אוהב אותך". איך מתמודדים המתרגמים עם המשפט הזה? תשאלו אותם. אין לי מושג. המורכבות הזו היא אחת הסיבות שלא בחרתי להיות מתרגמת. אך ללא ספק, אני מלאת הערכה למי שמנסה להתמודד עם האתגר.

אם אתם רוצים לשמוע עוד על תרגום מיפנית לעברית, התאזרו בסבלנות – בקרוב אפרסם מידע נוסף בנושא. אם אתם מעוניינים לכתוב פוסט אורח, אתם מוזמנים לפנות אליי בתגובות או באמצעות עמוד "יצירת קשר".

לרובנו יש דעה על הנוהג של מירב מיכאלי לפנות לצופים בלשון נקבה, וכמעט כולנו שמענו שהאקדמיה אישרה להתייחס לקבוצה בלשון נקבה אם יש בה רוב נשי. זו אגדה אורבנית – האקדמיה מפרסמת באתרה התנגדות לכך:

אם כן, נקיטת לשון זכר גם במקום שיש רוב נשים היא דרכה של העברית, ואין האקדמיה רואה עצמה רשאית לקבוע קביעה המנוגדת לדרך זו. אם דובר מן הדוברים רואה לנכון לנקוט דרך אחרת, יעשה זאת על דעתו.

מסתבר שהאקדמיה ללשון עברית היא לא האקדמיה היחידה שהסוגיה התגלגלה לפתחה. היום התפרסמה ב"הארץ" כתבה על הניסיון בצרפת לשנות את הכלל שלפיו הזכר קובע את מין תואר השם:

על העצומה הדורשת ש"נשים וגברים יפות" ייחשב למשפט תקין, ואשר קוראת לאקדמיה להחיל שינויים בכללים המתלווים לתואר השם, חתמו עד כה יותר מ-3,300 איש (ואשה). החותמים יודעים בבירור שהעצומה תתקבל באנחת ייאוש ומשיכת כתפיים. יש שיתהו האם באמת זה חשוב כל כך בימים אלה של משבר עולמי? ויש מי שיקבעו שהמאבק לשוויון בין המינים לא אמור להתחולל בין כללי תואר השם. אולם, הקוראים לשינוי נחושים. "מילדות מחדירים בנו את הכלל שקובע באופן סמלי את עליונותו של מין אחד על משנהו", אומרת הנרייט זוגבי, הממונה על בתי הספר התיכוניים במחוז איל דה פראנס, שהוסיפה: "כספרנית ואוהבת ספר, עליי לומר שהשפה מאפשרת לתאר את המציאות, לשנות דברים. אם רוצים שהנשים ייראו במרחב החברתי, יש להחיל כללים חדשים, פשוטים וגמישים, שיעניקו להן חירות".

לפי הכתבה, נראה שהאקדמיה הצרפתית לא תקבל את הבקשה לשינוי:

"כלל הקירבה הקיים תקף זה 300 שנה, ולא נראה שכיום יהפוך לנושא לדיון בין בלשנים או שיוטל ספק בשימוש הנכון שיש לעשות בו", כתב חבר האקדמיה פטריק ואנייר. "האקדמיה אינה נכנעת לאופנה. כולנו קשורים לשפה שלמדנו. לרפורמות האיות נדרש מאז ומעולם זמן רב כדי להשתרש".

השאלה היא אם השינוי הלשוני עצמו באמת חשוב כמו עליית הסוגיה לדיון הציבורי והגברת המודעות להשפעת השפה על החברה ותפיסת המציאות. מה דעתכם?

נתקלתי היום בכתבה מעניינת של The Jewish Daily Forward המספרת את סיפורו של המילון היידי-יפני. זהו המילון הראשון מיידיש לשפה שאינה אירופית ואינה עברית, וערך אותו קַזוּאוׁ אוּאֶדָה, מרצה במחלקה לגרמנית באוניברסיטת פוּקוּאוֹקַה. המילון כולל יותר מ-28 אלף ערכים.

הרב מרווין טוקאייר, שהיה הרב היחיד ביפן בסוף שנות השישים, מספר בכתבה על המפגש הראשון שלו עם אואדה:

ב-1969 גרתי בטוקיו וקיבלתי הביתה טלפון מבחור יפני שקצת אנפף. או שהוא מלמל, או שהוא גמגם, או שהוא דיבר ביפנית… הוא התקשר אליי מטלפון ציבורי ברחוב, אז אפשר היה לשמוע את המכוניות, ולא היה לי מושג על מה הוא מדבר, אז אמרתי לו: "איזה שפות אתה מדבר? איזה שפות אתה יודע?", והוא אמר "יפנית, גרמנית, קצת אנגלית ויידיש". אמרתי, "יידיש? קענסט רעדן יידיש? [אתה יכול לדבר יידיש?]. הוא אמר, "יא [כן]", ואני אמרתי, "קום אהער, בוא הנה מיד. אני רוצה לפגוש אותך".

מהר מאוד אואדה התחיל להציף את הרב בשאלות על אוצר המילים ושמע קלטות שלו שר שירי ערש ידיים. אואדה גם גר במאה שערים במשך זמן מה.

קהל היעד למילון של אואדה הוא קטן אך מסור, ואמנם אואדה הוא המומחה המוביל ליידיש ביפן, הוא לא היחיד. אחד מהם, צבי סדן (צוּגוּיה סַסַאקִי) מאוניברסיטת בר-אילן, מעריך כי ישנם פחות מ-20 יפנים הבקיאים ביידיש, אם כי יש רבים נוספים עם ידע חלקי. לדעתו, את כולם מניעה "סקרנות אינטלקטואלית בריאה והתעניינות בתרבות האשכנזית המסורתית, שנראה שיש לה הרבה במשותף עם התרבות היפנית המסורתית, בניגוד לתרבות הישראלית המודרנית".

היידיש הגיעה לראשונה ליפן בתחילת המאה העשרים, כשיהודים מרוסיה, רובם מסיביר, החלו להתיישב בערי הנמל יוקוהמה, נגסאקי וקובה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כוכב התיאטרון היידי אהרון לבדף כבש את יפן בסערה בסיור הופעות במזרח אסיה, ובעקבות זאת אף נכתבה האופרטה היידית "מנדל ביפן".  בתקופת מלחמת העולם השנייה הגיעו ליפן דוברי יידיש, חברי הבונד ותלמידים ומורים מישיבת מיר, הודות לוויזות שחילק הדיפלומט צ'יאונה (סמפו) סוגיהארה. עם זאת, כיוון שרוב היהודים באו והלכו, התרבות היידית לא התבססה ביפן.

ואם התחשק לכם עכשיו ללמוד יידיש, תוכלו להיעזר באתר הזה.

 

עדכון: ב-19.1.2012 (יום למחרת פרסום הפוסט) הידיעה התפרסמה ב"הארץ" בתרגום לעברית.

לאחרונה קראתי שני פוסטים נהדרים למתרגמים מתחילים (ובכלל), שאפשר להפיק מהם ומהתגובות להם המון.

הפוסט הראשון הוא של ג'יל, Advice for a new translator on job hunting. בעקבות פנייה של קוראת בבלוג, ג'יל נתנה לה ולקוראים עשר עצות למתרגם המתחיל. המגיבים נתנו עוד עצות, שהטובה מהן לדעתי היא "תעשו כל יום משהו למען העסק שלכם. אין לכם כסף, אבל יש לכם הרבה זמן, אנרגיה ויצירתיות".

הפוסט השני הוא של קורין מקיי, My favorite mistake. קורין והמגיבים משתפים אותנו בטעויות הזכורות להם ביותר מתחילת דרכם המקצועית.

יש לכם עצות או סיפורים על טעויות מתחילת הקריירה שלכם? אתם מוזמנים לשתף אותנו בתגובות.

על מסקנות שהפקתי מהטעויות שלי תוכלו לקרוא כאן.

הראיון היום הוא עם קרן נייזר-כהן, מתרגמת משפטית ועסקית ומרצה בקורס תרגום עסקי ומשפטי באוניברסיטת תל אביב.

איך הגעת לתרגום?

עבדתי כעורכת דין ובעקבות מאורע משפחתי ששינה לחלוטין את ראיית חיי החלטתי לעסוק במה שתמיד משך אותי – שפות. בתור מתמחה ועורכת דין תרגמתי מסמכים משפטיים רבים אך כעת זו "משרה מלאה+". במקרה או שלא במקרה נתקלתי במודעה בעיתון על לימודי תרגום ועריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב. ניגשתי למבחני הכניסה והתחלתי מסלול לימודים שנמשך שנתיים. במקביל עבדתי כשכירה בתרגום וכך צברתי ניסיון.

בתום הלימודים הקמתי עסק לתרגום ומאז תחום עיסוקי הוא תרגום משפטי ועסקי.

 מה את אוהבת בתחום?

מי שלא עוסק בתחום קרוב לוודאי ירים גבה כשאומר שיש גיוון בתרגום. ובכן, אני חשה כי יש גיוון רב בתחום בו אני עוסקת. יצירתיות (כמובן שזה תלוי טקסט ולא מדובר על תרגום משפטי), מחשבה תמידית ולמידה יומיומית הופכות את המקצוע למעניין ומרתק בעיניי. כמו כן, אני מלמדת קורס בתרגום עסקי ומשפטי בתוכנית לתרגום ועריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב ונחשפת מדי שנה לדור חדש של מתרגמים. זה מאוד מעניין לראות מאילו תחומים הסטודנטים מגיעים.

 מה היית עושה אם לא היית מתרגמת?

אני מניחה שהייתי ממשיכה לעבוד כעורכת דין או עוסקת בתפקיד קרוב לתחומים נוספים הקרובים לליבי והם דיני עבודה וזכויות אדם, למרות שהתואר השני שלי הוא במשפט מסחרי בינ"ל.

 מה האתגרים בתרגום משפטי?

יש כל כך הרבה אתגרים בתרגום משפטי. אמנה חלק מהם: אדקווטיות היא מילת המפתח לדעתי. יש לשמור על המקור ואין מקום להתערבות המתרגם בשיקולים של קבילות והתאמה לקהל היעד, למעט שמירה על השפה המשפטית המקובלת בשפת היעד  קהל היעד – מדינת היעד, השפה, שיטת המשפט, מערכת בתי המשפט וכו' כל אלו מהווים אתגרים עצומים מבחינת התרגום המשפטי. למשל, שיטת המשפט בצרפת שהיא קונטיננטלית לעומת השיטה באנגליה-ווילס שהיא שיטת המשפט המקובל, גם מערכות בתי המשפט שונות וכן התארים השונים והמונחים.ניתן בנקל לטעות ולתרגם מונחים שונים כמקובל במדינות מסוימות ושאינם נכונים במערכת המשפט בשפת היעד (ואם מדובר באנגלית – השפה המשפטית תהא שונה במדינות שונות כגון, ארה"ב, אוסטרליה אנגליה-ווילס וכו').

 איך מתמודדים עם המשמעות הרבה שיש לכל מילה ומילה בתרגום משפטי, מבחינת תחושת האחריות האישית וברמה הטכנית של בקרת הטקסט?

ללא ספק יש לשים תשומת לב מקסימלית למשמעות המתבקשת בטקסט המקור. באשר על כן, יש להתמקצע בתחום התרגום המשפטי כמו בכל תחום ספציפי אחר. הדבר דורש למידה וניסיון. מבחינת אחריות אישית, רצוי כי המתרגם לא ייקח על עצמו תרגום מסמכים שאינו בקיא בתחום בו הם עוסקים ובמונחים הכללולים בהם. יש לוודא כי המתרגם אינו נושא באחריות אישית על התוצר הסופי וזוהי סוגיה נפרדת לגמרי. ברמה הטכנית, רצוי וראוי כי הטקסט ייבדק בידי עורך/מתרגם ואף עורך דין הבקיא במינוחים.

 איך את מתמודדת עם אתגר השיווק העצמי? מי קהל היעד שלך?

שיווק עצמי: לפני מספר שנים כשהפכתי לעצמאית בתחום, התנדבתי בוועד אגודת המתרגמים. כך הכרתי את חברי הוועד ורבים מחברי האגודה ויצרתי קשרים עם מתרגמים רבים. זוהי דרך נפלאה לשיווק עצמי בתוך קהילת המתרגמים. בנוסף, בעבר נהגתי לחלוק הגיגים בנושאי לשון ושפה, משפטים ופרסומים שונים בנושאי תרגום דרך פוסטים שפרסמתי ללקוחות, למתרגמים ולמכרים. דאגתי לשלוח פרסום רלוונטי מדי פעם.

קהל היעד שלי בתחום המשפטים הוא בעיקר עורכי דין ונוטריונים. כמובן שגם לקוחות פרטיים הזקוקים לתרגומים בתחום המשפטים, אך לא רק. בתחום העסקי – חברות שונות וכאן קהל היעד הוא לא ממוקד כמו בתחום המשפטים.

 אילו תכונות, ידע וכלים חשובים למתרגמים משפטיים ולמתרגמים בכלל? האם אפשר להיות מתרגם משפטי טוב ללא השכלה פורמלית בתחום?

אתחיל מהסיפא של השאלה – השכלה פורמלית בתחום היא בהחלט יתרון, שכן השפה המשפטית תהא שגורה בפי המתרגם והניסיון הפרקטי שלו יקל על מלאכת התרגום. עם זאת, על עורך הדין או המשפטן לשלוט הן בשפת המקור והן בשפת היעד.

תחום התרגום המשפטי הוא בעצם למידת טרמינולוגיה מקצועית, כלומר גם ללא השכלה פורמלית בתחום, קרי תואר במשפטים, ניתן לרכוש כלים בכדי לתרגם מסמכים משפטיים. הדבר דורש למידת השפה המשפטית בשפת המקור ושפת היעד וכמובן דורש ניסיון רב בתחום. ניסיון יוביל להתמקצעות ולכן אני בדעה כי ניתן להיות מתרגם משפטי ללא השכלה פורמלית בתחום. מתרגם טוב הינו כזה השולט בשפת המקור והיעד ברמה כזו המאפשרת לו לתרגם את הטקסט בצורה קבילה או אדקווטית, הינו בקיא במינוחים ובתרבות הדו לשונית. ידיעת השפה אינה מספקת. שימוש בכלי עזר, אנשי מקצוע, עמיתים ומאגרי מידע ישפרו את התוצר הסופי ויתרמו לידע האישי של המתרגם.

 מה לדעתך עתיד תחום התרגום המשפטי ובכלל, לאור כניסת תרגומי המכונה לזירה?

אני לא מאמינה בתרגומי מכונה שכן לדעתי לא נברא המחשב שיחליף את מוח האדם גם במאמצים רבים (גם לא "כחול עמוק"). מכיוון שיש להבין את ההקשר של כל מונח ומונח בטקסט המקור, תרגום מכונה לא יכול לעשות את הפעולה הזו ובזה עלינו להודות למוח שלנו, שאין לו תחליף. חשוב להדגיש בפני לקוחות ואף מכרים כי תרגום מכונה אינו אפקטיבי ולעולם לא יחליף תרגום מקצועי.

 יש לך עצות למתרגמים מתחילים בתחום המשפטי ובכלל?

בהחלט. אני ממליצה לרכוש ידע מקצועי בתחום התרגום – בין אם באוניברסיטה או במכללות, בין אם קורסי העשרה שונים בתחום התרגום, בין אם מפגשים של מתרגמים, הרצאות בתחומים המעניינים אתכם והקשורים לתרגום. בנוסף, צרו קשר עם מתרגמים עמיתים בתחומים שונים – תמיד תוכלו להיעזר בהם והם בכם. זוהי מתנה. מצאו מספר מקורות מקוונים ולא מקוונים שיכולים לסייע לכם (לקסיקונים, מילונים וכד'). היעזרו באנשי מקצוע בתחום הספיציפי בו אתם מתכוונים להתמקצע. אל תקחו על עצמכם כל עבודת תרגום שמציעים לכם – זה יכול להיות בעוכרכם אם התוצר לא יהיה לשביעות הלקוח. תבקשו לראות את טקסט המקור ולעיין בו לפני שתקבלו החלטה. השתתפות בכנסים עוזרת ליצירת קשרים, העשרת הידע ושיווק עצמי – כמה ציפורים במכה אחת.

 על אילו מקורות את ממליצה?

• ספריות משפטים באוניברסיטאות  – מאגרים רבים.
• חוקים מקוונים שתורגמו – למשל באתרי משרדי הממשלה השונים.
• פסקי דין, מאמרים וכתבי עת – על מנת להישאר מעודכנים. באתרי לשכת עורכי הדין   וועד מחוז תל אביב תמצאו מהדורות מקוונות של כתבי העת השונים של הלשכה.
• מילון מומלץ: מילון למונחים משפטיים / אליהו מוזס.

ראיונות קודמים

• אלן קליימן – מתרגם פיננסי מעברית לאנגלית
• צביה לוין – מתרגמת רפואית מאנגלית לעברית

החנות תולעת ספרים והאגודה לקידום הלימודים הקלאסיים בישראל משתפים פעולה בסדרת הרצאות תחת הכותרת "העולם הקלאסי ואנחנו".

ההרצאה הראשונה תהיה של המתרגם והמשורר אהרן שבתאי, ונושא ההרצאה הוא "מיוונית לעברית: התרגום כנקודת מפגש בין תרבות יוון לתרבות ישראל".

ההרצאה תתקיים ביום ג' ה-10 בינואר בשעה 20:00 בדיוק, התכנסות החל מ-19:00, בתולעת ספרים במזא"ה 7 בתל אביב. כניסה חופשית על בסיס מקום פנוי.

מידע על הרצאות נוספות כאן.

פרטי ההרצאה גם מופיעים בעמוד לוח האירועים החדש של התרגומיה.