לרובנו יש דעה על הנוהג של מירב מיכאלי לפנות לצופים בלשון נקבה, וכמעט כולנו שמענו שהאקדמיה אישרה להתייחס לקבוצה בלשון נקבה אם יש בה רוב נשי. זו אגדה אורבנית – האקדמיה מפרסמת באתרה התנגדות לכך:

אם כן, נקיטת לשון זכר גם במקום שיש רוב נשים היא דרכה של העברית, ואין האקדמיה רואה עצמה רשאית לקבוע קביעה המנוגדת לדרך זו. אם דובר מן הדוברים רואה לנכון לנקוט דרך אחרת, יעשה זאת על דעתו.

מסתבר שהאקדמיה ללשון עברית היא לא האקדמיה היחידה שהסוגיה התגלגלה לפתחה. היום התפרסמה ב"הארץ" כתבה על הניסיון בצרפת לשנות את הכלל שלפיו הזכר קובע את מין תואר השם:

על העצומה הדורשת ש"נשים וגברים יפות" ייחשב למשפט תקין, ואשר קוראת לאקדמיה להחיל שינויים בכללים המתלווים לתואר השם, חתמו עד כה יותר מ-3,300 איש (ואשה). החותמים יודעים בבירור שהעצומה תתקבל באנחת ייאוש ומשיכת כתפיים. יש שיתהו האם באמת זה חשוב כל כך בימים אלה של משבר עולמי? ויש מי שיקבעו שהמאבק לשוויון בין המינים לא אמור להתחולל בין כללי תואר השם. אולם, הקוראים לשינוי נחושים. "מילדות מחדירים בנו את הכלל שקובע באופן סמלי את עליונותו של מין אחד על משנהו", אומרת הנרייט זוגבי, הממונה על בתי הספר התיכוניים במחוז איל דה פראנס, שהוסיפה: "כספרנית ואוהבת ספר, עליי לומר שהשפה מאפשרת לתאר את המציאות, לשנות דברים. אם רוצים שהנשים ייראו במרחב החברתי, יש להחיל כללים חדשים, פשוטים וגמישים, שיעניקו להן חירות".

לפי הכתבה, נראה שהאקדמיה הצרפתית לא תקבל את הבקשה לשינוי:

"כלל הקירבה הקיים תקף זה 300 שנה, ולא נראה שכיום יהפוך לנושא לדיון בין בלשנים או שיוטל ספק בשימוש הנכון שיש לעשות בו", כתב חבר האקדמיה פטריק ואנייר. "האקדמיה אינה נכנעת לאופנה. כולנו קשורים לשפה שלמדנו. לרפורמות האיות נדרש מאז ומעולם זמן רב כדי להשתרש".

השאלה היא אם השינוי הלשוני עצמו באמת חשוב כמו עליית הסוגיה לדיון הציבורי והגברת המודעות להשפעת השפה על החברה ותפיסת המציאות. מה דעתכם?