השבוע התפרסמו ב"הארץ" שני ראיונות עם מתרגמים. הראיון הראשון הוא עם עמינדב דיקמן – מתרגם, ראש המגמה ללימודי תרגום באוניברסיטה העברית וחבר באקדמיה ללשון העברית. דיקמן מלין בעיקר על מצב התרגום בארץ ותרגומי המופת בפרט, אבל הוא גם מתייחס למלאכת התרגום:
מה שמעניין בתרגום, אומר דיקמן, הוא מעבר לתוכן. והוא מסביר: "מה זה תוכן? תוכן הוא הרמה הבסיסית. יש מורכבות, יש סגנון. איך אתה מעביר סגנון? זאת העבודה".
איך אתה מעביר סגנון?
"מתאמץ ומקווה שהצלחת. אתה צריך לקבל החלטות. נניח שאומרים לך ‘השיר הזה הוא שיר הדור'. פתאום זו לא בעיה של מה שכתוב, אלא שיש פה הדר. או שאם במקומות מסוימים יש מחשבה די מורכבת, אתה צריך לעשות רושם במובן של התרשמות של הנשמה. זה דבר רציני שחורג בהרבה מ'כן חרזתי לא חרזתי'".
הראיון השני הוא עם רמי סערי, משורר, מתרגם וד"ר לבלשנות, המתרגם ממגוון שפות, ביניהן פינית, אלבנית, הונגרית ויוונית. על התרגום הוא אומר:
"חשוב לי שהדברים שנאמרים במקור יעברו לשפת היעד בצורה המדויקת ביותר שאפשר, שהמסר לא יוחטא. מכיוון שאני בוחר בספרים שאני חושב שחשוב שהקורא הישראלי יוכל להתוודע אליהם, אני רוצה גם שהספר בנוסח העברי שלו יהיה נאמן ככל האפשר למקור. נאמנות למקור מבחינתי היא בין היתר שקורא ישראלי בארץ אחרת, בתנאים אחרים, בסביבה שונה לחלוטין מכל הבחינות האפשריות, יוכל בכל זאת לקבל את מה שהספר מעביר מבחינת התוכן והמסר".
ועל השפה:
"אני חושב שבמעבר משפה לשפה אתה יכול להבין הרבה דברים גם על עצמך, גם על העולם שסביבך, וגם על אנשים שחיים באופן אחר, בתרבות אחרת. בעיני כל שפה חדשה היא דרך לחצות גבולות. הערכים האנושיים והאידיאולוגיים העומדים מבחינתי במהות קיומו של האדם הם חופש, אהבה ואמת. קשה לי לחשוב על מצב שהייתי יכול לחיות חופשי באמצעות שפה אחת ויחידה. אני גם מאמין שאם אתה לא שולט בשפה שלך, אתה לא יכול להגיע לשליטה בשום שפה אחרת.
"עצם הלמידה של שפה זרה זה לא דבר קל, אבל מדובר בעניין הזה של חציית גבולות, וברגע שאתה מבין טוב מאוד איפה עוברים הגבולות שלך, של השפה שלך ושל האפשרות שלך להתבטא בה, יש לך אפשרויות הרבה יותר טובות לעבור את קו הגבול מהשפה שלך לשפה אחרת; וגם להתמודד עם הכללים והגבולות ששפה חדשה מציבה בפניך".
התרגומיה 