כבר הזכרתי את סדרת הראיונות החדשה של המהדורה האנגלית של "הארץ" עם מתרגמים מאנגלית לעברית. מאז עברו שלושה שבועות, שבהם התפרסמו שלושה ראיונות חדשים.

הראיון הראשון הוא עם סטיוארט שופמן (63), שהחל לתרגם לפני חמש שנים בלבד, ומאז תרגם את "דבש אריות" של דוד גרוסמן,  "ראשית – פעמים ראשונות בתנ"ך" של מאיר שלו ואת "אש ידידותית" של א.ב. יהושע.

ציטוט נבחר: "כשהוא מתרגם ספרות, שופמן מנסה לשאול את עצמו מה היה האפקט של הפסקה. 'איך אני מרגיש? מה אני רואה? מה אני שומע כשאני קורא אותה, ואיך אני יכול להעביר את אותו הדבר באנגלית? אי אפשר לתרגם מילה במילה. מה עולה בעיני הרוח כשקוראים את הטקסט בעברית, ואיך משיגים את אותו הדבר באנגלית? זה קשה מאוד. אין סוד. הסוד הוא פשוט לעשות את זה".

הראיון השני הוא עם לינדה זיסקויט, מתרגמת שירה שתרגמה את יונה וולך ואת רבקה מרים, וגם כותבת שירה בעצמה.

ציטוט נבחר: "בדיוק כפי שבכתיבת שירה שוברים את החוקים, גם פה צריך לשבור את החוקים. לעתים קרובות מתרגמים מנסים להחליק את המהמורות בתרגום. מה שלמדתי מוולך – כיוון שחלק ניכר מהשירה שלה הוא ניסיוני, והוא צורם ומטלטל ומאלץ אותנו לחשוב – החלקה של הטקסט תעלים את מה שהופך אותו לייחודי".

הראיון השלישי הוא עם אלומה הלטר, שתרגמה מספריו של אהרן אפלפלד, והיא מספרת בראיון כיצד העבודה סייעה לה להתמודד עם החוויות של אביה בשואה.

ציטוט נבחר: "התרגום לא צריך להישמע כמו תרגום, אלא הוא צריך להיות נאמן לחלוטין למקור. זה יעד בלתי אפשרי, אבל המטרה צריכה להיות קרבה מירבית למקור. מתרגם טוב צריך להתגנב, וכמו גשש להעלים את העקבות שלו".