ראיון עם המתרגם פיליפ גבריאל על התרגום של 1Q84

לרגל יציאתו לאור באנגלית של 1Q84, הספר החדש של הרוקי מורקמי, התפרסם ראיון ב"דה אטלנטיק" עם אחד המתרגמים שלו, פיליפ גבריאל. (ראיון עם המתרגם השני, ג'יי רובין, מופיע בפוסט הזה.)

גבריאל תרגם את הסיפור הראשון של מורקמי שפורסם בארה"ב, "מזכר הקנגורו" (הסיפור פורסם בספר "הפיל נעלם"). הוא תרגם שלושה מספריו של מורקמי לאנגלית, וזכה בפרס על תרגום "קפקא על החוף". הוא תרגם עוד שני ספרי עיון שלו, קובץ סיפורים קצרים וסיפורים קצרים שפורסמו במגזינים שונים. גבריאל הוא מרצה ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת אריזונה, ותרגם גם את הסופר חתן פרס נובל קנזאבורו אואה.

כמה עמודים תרגמת בממוצע ביום? כמה זמן נמשך תהליך העריכה?

בדרך כלל אני עובד חמישה ימים בשבוע, עם טיוטה גסה של ארבעה עמודים מדי יום. 20 עמודים בשבוע, 80 עמודים בחודש, זה היעד הקבוע שלי. בעבודה עם סופרים שהפרוזה שלהם מסובכת יותר, יכול להיות שאני אספיק רק שלושה עמודים ביום, אבל מורקמי הוא די ישיר והגיוני. נדרשו עשרה חודשים להשלמת הטיוטה הגסה של הספר השלישי של 1Q84, ואז ערכתי אותה במשך חודשיים. השלב הראשון בעריכה הוא להשוות את המקור לתרגום, שורה מול שורה. אחרי המעבר הראשוני העורך שלי ואני המשכנו כמובן לתקן, והחלטנו, לדוגמה, שרוב המונולוגים הפנימיים יהיו בכתב נטוי, והעברנו חלקים מהטקסט לזמן עבר. אני פחות אוהב את החלק הזה, העיניים שלי מתפוצצות. המעבר האחרון על הטקסט, לפני שאני שולח אותו לעורך, הוא מהנה יותר. בשלב הזה אני פשוט קורא שוב את התרגום כולו כמו ספר באנגלית ומנסה לשפר את הניסוח.

בתרגום של 1Q84 ויצירות נוספות של מורקמי, האם אתה חש מחויבות לכבד את הקול והתחושה של התרגומים של  ג'יי רובין ואלפרד בירנבאום, המתרגמים האחרים שלו? האם אתה חושב שכולכם מחברים את היצירה של מורקמי באנגלית, ושהיא צריכה להיות אחידה, או שאתה מתמקד בכל ספר בנפרד?

אני מאוד מעריך את התרגומים של ג'יי ואלפרד, אבל אני עובד לפי הפרשנות שלי לקול של מורקמי באנגלית. לכל אחד מאיתנו יש סגנון משלו. אני היחיד משלושת המתרגמים של מורקמי ששיתף פעולה עם השניים האחרים. כשאלפרד ואני עבדנו על "אנדרגראונד", וכשג'יי ואני עבדנו על "ערבה עיוורת, עלמה נמה", לא ניסינו ליצור משהו אחיד באופן מכוון, אבל ב-1Q84 העורך ניסה להחליק הבדלים משמעותיים, מה שהגיוני לאור העובדה שמדובר ביצירה אחת. כיוון שהחלק שלי בטקסט היה האחרון, העורך כבר החליט איך להתייחס לסוגיות סגנוניות מסוימות, אז יישרתי איתו קו.

ציינת בעבר שהניואנסים של האוכל היפני לפעמים מיטשטשים בתרגום. מה עוד הלך לאיבוד או היטשטש?

אני מקווה שלא איבדנו דברים חשובים בתרגום, כמובן, אם כי ב-1Q84 אפילו הכותרת מאתגרת, כיוון שביפנית הספרה 9 מבוטאת כ"קְיוּ". היו גם דברים יומיומיים ומובנים מאליהם ליפנים שהיו קשים, כמו הניואנסים של פנייה לאדם אחר, הסיומות ("סַאן" ו"קוּן" במיוחד) המוצמדות לשמות, ורמת האינטימיות שהן מעבירות, שלא לדבר על משחקי מילים.

ג'יי רובין בספרו Making Sense of Japanese מפריך את הסטריאוטיפ שיפנית פחות מדויקת ומסתורית יותר מאנגלית.

יש הכללה שיפנית איכשהו פחות מדויקת או מעורפלת יותר בהשוואה לאנגלית. אני לא קונה אותה. יפנים יכולים לתקשר כמו כולם, ומורקמי מביע את הרעיונות שלו בבירור, אפילו שהאווירה הכללית של היצירות שלו סוריאליסטית לפעמים.

יש שפה מערבית שדומה במבנה ובמקצב ליפנית? אולי גרמנית, שגם בה הפועל נמצא בסוף המשפט?

יפנית שונה מכל השפות שלמדתי, רוסית, סינית, צרפתית וגרמנית. כיוון שהפעלים ביפנית נמצאים בסוף המשפט, אני לפעמים מרגיש שבתרגום מיפנית לאנגלית מסגירים את הפאנץ' ליין.

האם מורקמי התנגד לחלקים מהתרגום שלך או שינה אותם?

בשלב מסוים ג'יי, מורקמי ואני התחבטנו לגבי הכינוי של אחד מחברי הכת. אני קראתי לו במקור "סקינהד" (Skinhead, גלוח ראש), מתוך מחשבה על דמות מפחידה מהימין, אבל ג'יי העדיף "באזקאט" (Buzzcut, תספורת מארינס). מורקמי העדיף את ההצעה של ג'יי, את הקונוטציה הצבאית שלה, והלכנו עליה.

אומרים שגבריאל גרסיה מרקס אמר לגרגורי רבסה שהתרגום שלו לאנגלית של "מאה שנים של בדידות" עולה על המקור הספרדי. האם התרגום יכול לשפר את המקור? אתה חושב ששיפרת פעם את המקור?

האם תרגום יכול להתעלות על המקור? זה יכול להיות נחמד, אבל בדרך כלל אני לא מרגיש ככה. כשסיימתי את התרגום של "צ'וּגָאֵרִי" (宙返り, "סלטה") של קנזאבורו אואה, הוא שלח לי הערות על כמה חלקים קצרים שהוא רצה להוציא מהתרגום, ושלושה עמודים בכתב יד שהוא רצה להכניס. מסתבר שהוא חשב בינתיים על הסיפור ורצה לשנות אותו. הוא אמר לי שעם השינויים האלה, התרגום שלי יהיה קרוב יותר לרוח הסיפור מהמקור. למדתי מזה איך סופרים, כולל מורקמי, ממשיכים לעבד ולעבוד על הסיפורים שלהם. יש טקסט בעל סמכות, אבל אולי היא זמנית.

ההערות של גבריאל על עמוד מהגרסה היפנית של 1Q84, התמונה לקוחה מ"דה אטלנטיק"

מודעות פרסומת

המפגש החודשי של אגודת המתרגמים לחודש נובמבר: אורנה לוי

המפגש החודשי הבא של אגודת המתרגמים יתקיים ביום ד', ה-16 בנובמבר בשעות 18:00-21:00 בבית ציוני אמריקה בתל אביב.

במקום שתי הרצאות כרגיל, הפעם תעביר את הערב כולו מרצה אחת: אורנה לוי, חירשת מלידה, בעלת תואר ראשון בחינוך ומספרת סיפורים מקצועית, מרצה בנושאים הקשורים לחירשות ומורה מוסמכת לחינוך מיוחד ולשפת סימנים. אורנה תספר על עולמם של החירשים בשפת הסימנים, בעזרתה של דבורה המתורגמנית.

כדי להירשם לאירוע יש לשלוח מייל לכתובת monthly@ita.org.il ובשורת הכתובת לציין את שמכם בעברית ובאנגלית ואם אתם חברי אגודת המתרגמים. אם אתם רוצים לרשום אנשים נוספים, ציינו בגוף המייל את שמותיהם, אם הם חברים באגודת המתרגמים ואת כתובות האימייל שלהם.

העלות היא 60 ש"ח לחברי האגודה ו-80 ש"ח למי שאינם חברים.

מה אפשר לתת למתרגם המתחיל?

שנת הלימודים האקדמית ממשמשת ובאה, ובקרוב כמה עשרות סטודנטים לתרגום יחבשו את ספסלי הלימודים. נשאלתי איזו מתנה אפשר לתת לסטודנט מתחיל לתרגום, והנה כמה רעיונות:

  • מילונים ומונחונים – אם אתם יודעים מה צמד השפות ותחום המומחיות שהמתרגם המתחיל רוצה להתמקד בהם, אתם יכולים לחפש להם מילון מתאים. מה שכן, כדאי לוודא שאין להם כבר את המילון המדובר.
  • חברות באגודת המתרגמים – החברות באגודה מקנה הנחות על דמי ההשתתפות באירועי האגודה, השתתפות בפורום במייל של האגודה ועוד. החברות באגודה היא לשנה קלנדרית, כך שכיוון שנובמבר עומד להתחיל עדיף להירשם לשנה הבאה. יש הנחה לסטודנטים בהצגת אישור לימודים. פרטים כאן.
  • מנוי למילון מקוון – למשל רב מילים או בבילון. כדאי לוודא קודם שאין לסטודנט גישה חינם אליהם מהאוניברסיטה.
  • ספרי הדרכה ועצות למתרגמים – הספרים האלה מספקים עצות רבות למתרגמים מתחילים (ולא רק מתחילים) בכל ההיבטים של המקצוע. תוכלו לקרוא על ספרים שסקרתי כאן וכאן.
  • ספרי עזר שאינם מילונים – למשל לוחות פעלים ומדריכי ניסוח וסגנון.
  • ספרים פופולריים על שפות – אמנם הם לא יעזרו להם באופן ישיר לעבודה, אבל מתרגמים מאוד ייהנו מספרים על שפות, כמו טינגו או הספרים של גיא דויטשר.
  • חומרים שיווקיים – בתיאום עם מקבל המתנה (כדי שהוא יבחר את הנוסח והעיצוב), תוכלו לתת לו כרטיסי ביקור או כתובת לאתר אינטרנט משלו.

מה לא כדאי לתת למתרגם המתחיל:

  • שיחונים – המתרגם המתחיל אמור לשלוט בשפה שהוא מתרגם ממנה, כך שהוא לא יצטרך את השיחון. בנוסף, לפעמים הניסוחים בשיחונים משונים או מיושנים, כך שהמתרגם אמור להיות מסוגל לתקן את השיחון.
  • ספרים ללימוד שפות – בשלב הזה כדאי למתרגם להתמקד בשפות שהוא כבר מכיר.

מה עוד כדאי או לא כדאי לתת למתרגם המתחיל? יש לכם עוד רעיונות?

הגרלה חדשה בבלוג: ספר לימוד יפנית!

עבר הרבה זמן מאז ההגרלה הקודמת, והגיע הזמן להגרלה חדשה. הפעם ההגרלה היא לכרך הראשון של ספר לימוד היפנית שלמדתי איתו באוניברסיטה, שנקרא Japanese for College Students (מדובר כמובן בעותק חדש).

כרגיל, כל מה שאתם צריכים לעשות כדי להיכנס להגרלה הוא להיכנס לתמונה של הספר בפייסבוק ולעשות לה לייק. הספר יוגרל בין כל המשתתפים ב-11.11 בעזרת האתר Random.org. ההשתתפות אסורה על בני משפחה.

בהצלחה!

ברוך פודולסקי ז"ל

באיחור רב גיליתי שד"ר ברוך פודולסקי נפטר בפברואר. ד"ר פודולסקי היה בלשן ומילונאי, שחקר את השפות השמיות וערך מילוני עברית-רוסית ועברית-אמהרית, וגם העביר שיעורי רוסית ברדיו בשנות התשעים. למרות הזמן שעבר מאז פטירתו, מצאתי לנכון לכתוב על כך כיוון שלמדתי אצלו והתרשמתי ממנו עמוקות.

במסגרת לימודי התואר הראשון שלי לקחתי את הקורס "מפת שפות העולם", שבו ד"ר פודולסקי הציג את המשפחות השונות של השפות ואת מאפייניהן השונים. הקורס היה מרתק, והמונחים הלשוניים שלמדתי בקורס עזרו לי רבות גם בקורסי הבלשנות בלימודי התרגום. בשיעור על משפחת השפות הצ'אדיות ד"ר פודולסקי התנצל כשכל הדוגמאות שלו הן משפת ההאוסה, כי הוא לא מתמצא במשפחה הזו. מיותר לציין שההתנצלות הגיעה כמה דקות אחרי שרוב היושבים בכיתה, אם לא כולם, שמעו לראשונה על המשפחה הזו.

אין לי רקע בלשני, כך שאני יכולה רק לנחש מה היה היקף התרומה המחקרית והמילונאית של ד"ר פודולסקי, אבל אין ספק שהיה לו ידע אדיר במגוון רחב מאוד של תחומים. לשם המחשה, הוא העביר בין היתר קורסים על אמהרית, געז, סורית, מבנה ההינדי, פונטיקה, סיווג גנטי וטיפולוגי של שפות, כתב ושפות במזרח הקרוב, פונולוגיה ומורפולוגיה של העברית המודרנית ולקסיקוגרפיה.

תוכלו לשמוע את ד"ר פודולסקי ב"דו-קרב בלשני" עם ד"ר גלעד צוקרמן על מקורות העברית המודרנית:

לקריאה נוספת:

ביקורת ספר: המתרגם היזם

קראתי השבוע את הספר The Entrepreneurial Linguist  -The Business-School Approach to Freelance Translation מאת ג'ודי ג'נר ודגמאר ג'נר, מתרגמות שהן גם אחיות תאומות. בניגוד לספרים הקודמים שסיקרתי, הספר מתמקד אך ורק בפן העסקי של התרגום, ואינו מתייחס לנושאים כמו מילונים או זיכרון תרגומי. הספר פונה בעיקר למתרגמים המעוניינים לעבוד עם לקוחות קצה, ומציע אסטרטגיות להשגת לקוחות, שיווק, תמחור וכדומה.

טיפים נבחרים מהספר:

  • תחשבו כמו הלקוח.  אם הייתם הלקוח, מה הייתם רוצים? אם אתם לא יודעים מה הלקוח רוצה, תשאלו אותו. המטרה שלכם היא להקל על הלקוח ולבסס את הקשרים עמו. עם זאת, עליכם למצוא את האיזון בין מה שהלקוח רוצה לרצונות שלכם.
  • תנצלו את האינטרנט לשיווק ולנטוורקינג. אתם יכולים להיעזר ברשתות מקצועיות כמו לינקדאין ליצירת קשרים, או להקים בלוג או אתר בקלות ובחינם (או מאוד בזול) ולפרסם הגיגים בטוויטר. חשוב גם לעדכן את התכנים שלכם, גם כדי למשוך קוראים וגם כדי להעלות את הדירוג שלכם בגוגל, שמעדיף אתרים דינמיים ועדכניים.
  • תאמצו את הגישה של וורן באפט. העצה של המשקיע המיליארדר היא מאוד פשוטה: "השקעות חייבות להיות רציונליות. אל תשקיעו במשהו שאתם לא מבינים". באותו אופן, תבחרו התמחות מקצועית לפי הידע, הניסיון ותחומי העניין שלכם.
  • תצאו מהבית. לא טוב להיות סגורים כל היום בבית, ולכן כדאי לצאת מדי פעם, להכיר אנשים חדשים, להתאוורר ולהזיז קצת את הגוף. חוץ מזה, אי אפשר לדעת מאיפה יגיע הלקוח הבא.

עוד נקודה למחשבה: "הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות הוא להפסיק לחשוב על עצמכם כעל 'רק' מתרגם עצמאי ולהתחיל לחשוב על עצמכם כעל עסק. תתחילו להתנהג בהתאם. עסק של אדם אחד הפועל מהבית הוא לגיטימי בדיוק כמו החברות הגדולות ביותר בארה"ב". (עמ' 19)

The Entrepreneurial Linguist

ראיונות עם שני מתרגמים – ניר רצ'קובסקי והלל הלקין

בימים האחרונים התפרסמו ראיונות עם שני מתרגמים ספרותיים: הראשון הוא ניר רצ'קובסקי, מתרגם מאנגלית ומצרפתית לעברית, שתרגם בין היתר את "סוויטה צרפתית" ו"הנשף – דויד גולדר" מאת אירן נמירובסקי, "יומן" מאת הלן בר, "הנפשות האפורות" מאת פיליפ קלודל ו"נוטות החסד" מאת ג'ונתן ליטל*; המתרגם השני הוא הלל חלקין, מתרגם מעברית ומיידיש לאנגלית, שתרגם בין היתר את שלום עליכם, ש"י עגנון, א. ב. יהושע וחיים באר.

הראיון עם רצ'קובסקי פורסם ב"הפנקס", כתב עת מקוון לילדים על תרבות וספרות, לרגל תרגומו החדש לספר "אחי פשוט" מאת מארי-אוד מוראי, שהוא התרגום הראשון שלו של ספר לילדים ונוער. בתשובה לשאלה הראשונה רצ'קובסקי מתייחס להבדל בין תרגום לילדים ונוער לתרגום למבוגרים:

זו עבודה שונה מתרגום של ספרות יפה למבוגרים, במובן שהייתי צריך לחשוב קצת יותר על הקורא שבסוף הדרך. בתרגום של ויקטור הוגו או סימון דה-בובואר, האדון היחיד (לפחות באופן אידיאלי) הוא הספרות: מתייחסים בחרדת קודש לכל מילה ומבנה תחבירי בטקסט, ושהקורא כבר יתמודד – או לא. כאן, לעומת זאת, רציתי לשחזר בתרגום שלי את הכתיבה של מארי-אוד מוראי, שבלי לזלזל, להתחנחן ולהנמיך, בהחלט מכוונת לקהל קוראים של בני נוער.

רצ'קובסקי גם דיבר על הקושי שבתרגום שפת דיבור:

התרגום הזה הקצין בעיה שקיימת בכל תרגום – איך ליצור טקסט שישמע טבעי וזורם בעברית, ומצד שני שלא ישמע כאילו נכתב בעברית. צריך שישאר באיזה מקום ה"מבטא" הזר שלו. כשספר כתוב בשפה גבוהה, אפשר להשתמש בעברית ספרותית ותקנית וזה יוצא טוב. דווקא כשהשפה פשוטה, חצי דיבורית, כמו בספר הזה, הבעיה גדולה יותר. אלה צעירים וצעירות שצריכים לדבר אחד עם השני בשפה נורמלית, טבעית, אבל אסור שהם ישמעו כמו חבורה של צעירים בתל אביב. לא יכולתי להשתמש ב"סבבה" ו"באסה". בכלל, ניסיונות לתרגם לסלנג עדכני של צעירים לרוב יוצאים פתטיים.

הפתרון, באופן פרדוקסלי, הוא דווקא להימנע מסלנג ומשיבושי לשון שנפוצים בדיבור. ניסיתי להשתמש בשפה פשוטה, אבל פחות או יותר תקנית. בסופו של דבר זה נשמע הכי טוב וטבעי, גם אם לא באמת מדברים ככה.

על השאלה "כיצד, כמתרגם, אתה דואג להעביר את הקול הייחודי של הסיפור והסופרת?", רצ'קובסקי השיב:

מתרגם הוא קצת כמו שחקן, הוא צריך להיכנס לראש של הדמויות ושל הסופר ולנסות לדבר מהפה שלהם. לא מספיק לתרגם את הטקסט כמו שהוא; בשביל לתרגם את פשוט צריך לחשוב קצת כמו ילד בן ארבע, ובשביל לתרגם את אחיו קלבר, כמו נער בן שבע-עשרה.

הראיון עם הלקין פורסם ב"הארץ" באנגלית, במסגרת סדרת ראיונות חדשה ומבורכת עם מתרגמים. הלקין מתרגם בעיקר קלאסיקות:

תענוג גדול להיות מתרגם כשעובדים על ספר מצוין, כמו כל הספרים האלה. באמת. זו זכות. תרגום של אמן גדול, כמו עגנון או שלום עליכם, הוא כמו ריקוד עם הרקדן הטוב ביותר: התפקיד שלך הוא לעמוד בקצב שלו".

גם הלקין מתייחס למציאת הקול של הסופר:

בתרגום של סופר גדול עם קול ייחודי משלו, צריך איכשהו ליצור את הקול שלו בטקסט המתורגם. במידה מסוימת צריך לחשוב: אם שלום עליכם היה כותב באנגלית, איך הוא היה כותב? איך הוא היה נשמע?

בכתבה הלקין זוכה לשבחים על תרגומיו מחיים באר, אך לדבריו שבחים מסוג זה הם נדירים:

למתרגמים יש תחושה כרונית שלא מעריכים אותם מספיק, כיוון שהדרך היחידה להעריך באמת מה מתרגם טוב עשה היא לשבת עם הטקסט המקורי ועם הגרסה שלו ולהשוות אותם. אף אחד כמעט לא עושה את זה!

יש כאן פרדוקס, כיוון שככל שהמתרגם טוב יותר, נוטים להעריך אותו פחות, כיוון שחלק ממה שמתרגם טוב עושה הוא לטשטש את הראיות, ליצור אצל הקורא את התחושה שהוא לא קורא תרגום. רבים יאמרו שהם נהנו מהתרגום שלך, אבל מעטים מאוד יבינו מה כרוך בתרגום טוב – פרט למתרגמים אחרים.

תודה לליטל סמט ולבן שטרן על ההפניה לראיונות.

* קראתי את כל הספרים, פרט ל"נוטות החסד", והם מצוינים.