פרט לכך שהתפרצות הר הגעש באיסלנד תקעה המוני תיירים בחו"ל והשביתה טיסות, היא גם שברה את שיניהם של קריינים רבים שניסו לבטא את שמו של הר הגעש אֶיְיַאפְיָאטלָאיוֹקוּל.

כשמתרגמים קורה לא מעט שצצים בטקסט שמות או מונחים בשפות שלא מכירים, גם אם לא באופן כה קיצוני, וצריך למצוא דרך לתעתק אותם בצורה נכונה לעברית, או לכל שפה שאליה מתרגמים.

גם אם לא מכירים דובר של השפה שיכול לעזור, עדיין לא צריך לנחש איך המילה נשמעת. אחת האפשרויות היא למצוא אתרים שמסבירים איך קוראים ומבטאים את השפה (חיפוש קצר  בגוגל של שם השפה + pronunciation או "pronunciation guide" כנראה יספיק). לפעמים באתרים האלה אפשר גם לשמוע את אופן ההגייה של הצלילים והתנועות. אם אתם רוצים לראות דוגמאות לאתרים כאלה, בחודש האחרון חיפשתי הסברים על הגיית אפריקאנס, לטינית, ליטאית ודנית.

בוויקיפדיה יש בערכים של השפות השונות הסברים על הגיית התנועות והעיצורים, רק שלרוב ההמחשה אינה בהשוואה לאנגלית, אלא בכתב הפונטי הבינלאומי (IPA), כך שהפענוח קצת מסובך. מה שכן, בקישורים החיצוניים של הערך אפשר למצוא לפעמים הפניות למדריכי הגייה.

אם חיפשתם מדריכים ואתם עדיין לא בטוחים, בפורבו אפשר לשמוע הגייה של מילים שונות בעשרות שפות (כרגע יש באתר 240 שפות). גם אם לא מוצאים בדיוק את המילה שמחפשים, אפשר לפרק אותה להברות ולחפש לפיהן.

מצאתי בפרויקט גוטנברג את הספר "ABC – אגדות קטנות", מאת ז'ול למטר (1953-1914), שהיה סופר, מחזאי ומבקר ספרותי וחבר האקדמיה הצרפתית (אייר: ז'ק אונפרואה דה ברוויל – JOB). הספר כולל אגדות קצרצרות, המסודרות לפי סדר הא"ב. יש בספר אגדות כמו "הנסיכה על העדשה" ו"הזמיר", אך רוב האגדות אין מוכרות. תרגמתי כמה מהן, וכדאי גם להיכנס ללינק לספר ולראות את הציורים.

חמור

בכפר אחד הייתה אישה זקנה וענייה, שלא הייתה לה כל חברה פרט לחמור קטן. היא אהבה אותו מאוד, כיוון שהיה נבון וטוב לב, ונראה היה שהוא שמח לסחוב על גבו את ירקות הגינה בדרך לשוק העיר.

אולם נערים רעים לעגו לאישה הזקנה ולחמור הקטן שלה כשפגשו בהם.

יום אחד הם קראו לעבר האישה הזקנה:

"שלום, אמא-חמור!"

"שלום לכם, בניי", היא השיבה.

החמור נראה כאילו לגלג להם בתורו, כשנענע את אוזניו, ולנערים הרעים לא היה עוד מה לומר.

 

 

אַיִל

ברת הייתה ילדה קטנה ופזיזה, אשר תמיד השאירה את הדלתות פתוחות.

אמהּ האיכרה נזפה בה לעתים תכופות, כיוון שבהיעדרה של ברת הכלבים, התרנגולות ואפילו החזירונים לכלכו הכול.

אולם ברת לא תיקנה את דרכיה הפזיזות. יום אחד, כשאמהּ הייתה בשוק, ברת הלכה לשחק בגן ושכחה לסגור את הדלת כהרגלה.

האַיִל של החווה ברח מהדיר ונכנס בנחת לבית.

כיוון שלא מצא למטה איש , הוא עלה במדרגות  לקומה הראשונה, שם נמצא חדרם היפה של הוריה של ברת, ובו ארון זכוכית.

כשהאיל ראה את דמותו בזגוגית, הוא חשב כי מדובר באיל אחר ואיים עליו בקרניו, אך האיל השני החזיר לו באותה התנועה.

בזעם, הוא התרומם על כפותיו, אך האיל השני התרומם גם הוא.

על כן האיל השליך עצמו בכל הכוח כנגד הזכוכית, והיא התנפצה לאלף חתיכות.

לאחר מכן הוא ירד במדרגות ויצא מהבית, מלא גאווה על שהבריח את האיל השני.

בערב, ברת קיבלה עונש חמור מאמהּ, ואני נשבע לכם שהיא לא השאירה יותר את הדלתות פתוחות.

שלג

ארבע ילדות הסתכלו דרך החלון בשלג הצונח. הן נולדו בארצות המזרח, שם לעולם לא קר, וזהו הייתה הפעם הראשונה שהן רואות שלג.

"מה זה יכול להיות?" שאלה ליילה, הקטנה ביותר.

"אני יודעת", השיבה קורה. "מנקים בשמיים, והבתולה הקדושה חובטת במיטת הנוצות שלה".

"כלל לא", הכריזה מרים. "אין אלה נוצות, אלא פיסות נייר קטנות, והמלאכים מרוקנים את הסלים שאליהם ישו השליך את המכתבים שילדים כותבים לו בחג המולד. כן, כן, אני בטוחה, אני מזהה את הנייר שלי".

"אני", אמרה ספורה הגרגרנית, "אני חושבת שזה סוכר. לו רק יכולנו לטעום אותו!"

אולם דניאל, אחיהן הגדול, ששמע הכול, החל לצחוק:

"אין זה סוכר, וגם לא מכתבים קרועים ולא נוצות! זהו שלג, שלג כמו שיש מדי שנה באירופה, שלג שממנו מכינים כדורי שלג ואנשי שלג. נכין אותם מחר, אם תהיו ילדות טובות".

"חבל שזה לא סוכר!" אמרה ספורה, והעבירה את לשונה על זגוגית החלון.

אפס

בחיים, כשלא טובים בכלום, מקבלים מאחרים את הכינוי "אפס".

על כן שיקדו היטב על לימודי האותיות ועל קריאת אגדות אלה, ואני נשבע לכם שלעולם לא יאמרו עליכם:

"מארי הקטנה? ז'אן הקטן? איזה אפס".

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס השנתי של אגודת המתרגמים, שהתקיים במלון קראון פלאזה בירושלים.

נושא הכנס השנה היה "כלים וכישורים בעידן המידע". ההרצאות עסקו בעיקר בפן העסקי של התרגום ופחות בתיאוריה ובספרות, ולכן היו מאוד שימושיות למתרגמים בתחילת דרכם.

המסר המרכזי שחזר על עצמו בהרצאות השיווק היה "אל תשכחו שאתם עסק, על כל המשתמע מכך", והודגשו חשיבות היחס ללקוחות והשמירה על איכות העבודה.

כדי להמחיש את נחיצות ההגהה, גם של הטקסט הפשוט ביותר, נינה דייויס בהרצאתה "עזרה ראשונה למתרגמים ועורכים" חילקה את כרטיסי התודה שהודפסו לאורחי החתונה של בנה, שנפלה בהם טעות למרות הטקסט הקצר:

מה שאולי היה הכי חשוב בכנס היה המפגש עם מתרגמים נוספים. אנו, המתרגמים, עובדים בדרך כלל בסביבה מבודדת, לבד מול המחשב, ולכן לרוב לא יוצא לנו להכיר מתרגמים אחרים, מעבר לחברים ללימודים. הכנס מאפשר לנו לפגוש קולגות וליצור קשרים חברתיים ומקצועיים. מסיבה זו אני ממליצה למתרגמים בתחילת דרכם להשתתף בכנס, גם אם למשך יום אחד בלבד.

עץ אחד וציפור קטנה אחת היו חברים טובים מאוד. כל יום הציפור ישבה על ענף של העץ ושרה, והעץ הקשיב כל היום לשיר של הציפור הקטנה.

אבל החורף הקר התקרב, והציפור הייתה חייבת להיפרד מהעץ.

"להתראות. בשנה הבאה שוב אקשיב לשיר", אמר העץ.

"אכן. עד אז, עליי ללכת", אמרה הציפור ועפה לדרום.

האביב הגיע, והשלג נעלם מהשדות והיערות.

הציפור שבה אל המקום בו היה העץ של השנה שעברה.

אך מה קרה שם? העץ לא היה. נותר רק גזע כרות.

"לאן נעלם העץ שהיה פה?" שאלה הציפור הקטנה את הגזע הכרות.

"חוטב העצים כרת אותו בגרזנו ולקח אותו לעמק", השיב הגזע הכרות.

הציפור הקטנה עפה אל העמק.

בתחתית העמק הייתה מנסרת עצים גדולה, וצליל חיתוך העצים נשמע.

הציפור הקטנה נעמדה על שער המנסרה. "מר שער, האם אתה יודע מה קרה לחברי הטוב העץ?" היא שאלה.

"העץ נוסר עד דק בתוך המנסרה, הפך לגפרורים ומוכרים אותו בכפר ההוא", אמר השער.

הציפור הקטנה עפה אל הכפר.

ליד פנס הייתה ילדה.

"סלחי לי, האם מכירה אַתְּ אֶת הגפרורים?" שאלה הציפור הקטנה.

"הגפרורים נשרפו כולם", אמרה הילדה. "אך האש שהדליקו הגפרורים עדיין דולקת בפנס הזה".

הציפור הקטנה מיד נעצה את מבטה באש שבפנס. אז היא השמיעה לאש את השיר של השנה שעברה. האש ריצדה מצד לצד, ונראה היה שהיא שמחה על כך.

כשסיימה לשיר את שירה, הציפור הקטנה שוב הביטה באש שבפנס. לאחר מכן עפה למקום אחר.

(מקור)