ריונוסקה אקוטאגאווה (1982-1927) הוא סופר יפני שכתב בתקופת טאישו (1912-1926) ונחשב ל"אבי הסיפור הקצר היפני". עם סיפוריו הקצרים הידועים נמנים "ראשומון", "בחורש" (שאקירה קורוסאווה עיבד לסרט "ראשומון")  ו"קור העכביש". הפרס הספרותי היוקרתי ביותר ביפן קרוי על שמו.

באחר צהריים חורפי ומעונן התבוננתי ברכס הרים מבעד לחלון הרכבת של קו צ'וּאוֹ. רכס ההרים היה כמובן לבן לחלוטין. אבל יותר משנראה כשלג, צבע ההרים דמה לגוון עור. כשראיתי את ההרים הללו, לפתע נזכרתי במקרה שהיה.–

לפני ארבע או חמש שנים, גם כן באחר צהריים חורפי ומעונן, בסטודיו של חבר – דיברתי עמו ועם הדוגמנית לפני תנור יציקת מתכת עלוב. מלבד תמונות שמן שלו, כלל לא היו בסטודיו חפצי קישוט. גם לדוגמנית קצרת השיער, שהחזיקה בפיה סיגריה – היא בהחלט נראתה כבת תערובת – היה כעין יופי. אולם מאיזושהי סיבה, היא תלשה את ריסיה שצימחו בטבעיות, מבלי להותיר ולו אחד…….

השיחה אז עברה לקור הנורא של אותה התקופה. כיצד אדמת הגן חשה בעונה, הוא אמר. במיוחד כיצד אדמת הגן חשה בחורף, הוא אמר.

"כלומר יש תחושה שגם האדמה חיה, נכון?"

הוא פיטם את המקטרת והביט בפנינו. לגמתי קפה חסר כל טעם מבלי להשיב דבר. אולם דומה היה כי הדבר הותיר רושם עז על הדוגמנית קצרת השיער. היא הרימה את עפעפיה האדומים ונעצה את עיניה בטבעות העשן שפלטה. ואז, כשהיא עדיין מביטה באוויר, אמרה מבלי להפנות דבריה לאיש:

"זה כמו עור, נכון? גם אני, מאז שהתחלתי בעיסוק הזה, לגמרי הרסתי את העור שלי".

באחר צהריים חורפי ומעונן התבוננתי ברכס הרים מבעד לחלון הרכבת של קו צ'ואו. רכס ההרים היה כמובן לבן לחלוטין. אבל יותר משנראה כשלג, צבע ההרים דמה לעור אדם מחוספס. כשראיתי את ההרים הללו, לפתע נזכרתי בדוגמנית ההיא, באותה בת יפן שנראתה כבת תערובת, אשר אין לה ולו ריס אחד.

(אפריל 1925, השנה ה-14 לטאישו)

(מקור)