בשנים האחרונות השימוש בשם עצם יחד לשמות עצם זוגיים נעשה נפוץ: מכנס במקום מכנסיים, תחתון במקום תחתונים וכו'. יש נטייה להשתמש בשם עצם יחיד גם כשהריבוי הוא לא בהכרח של זוג, אבל ברור שהיחידה המדוברת היא זוג: סנדל ומגף במקום סנדלים ומגפיים. הדוגמאות היחידות שיש לי כרגע הן מתחום ההלבשה, אבל אולי יש לכם דוגמאות מתחומים אחרים.
בדרך כלל אני לא כותבת פוסטים על ניסוחים לא מוצלחים שראיתי בתקשורת, אבל החלטתי לחרוג ממנהגי בגלל הדיווח באחד מאתרי הלייף-סטייל על מכירת נעליים באחת מהרשתות המוכרות, שהגיע לשיא חדש:
רשת ההנעלה [השם שמור במערכת התרגומיה] יוצאת במבצע סוף עונה לחברות מועדון או מצטרפות חדשות: 1+1 – קני נעל אחת וקבלי את השנייה מתנה.
אולי הן אפילו לא חייבות להיות באותו הצבע. התמונה מאתר shoeperwoman.com
הסתכלתי באתר הרשת והטקסט לא מופיע בה, אז לא ברור איפה נוצרה הטעות: אצל הרשת, בחברת יחסי הציבור או באתר הלייף-סטייל המדובר.
התרגומיה 
כן. יפה שהפנית את תשומת לבי לעניין הריבוי והיחיד.
מוזר שזה לא צרם למי שכתב זאת, כי אכן נוצר הרושם הלא הגיוני שכביכול משלמים על נעל אחת מזוג הנעליים ומקבלים את השניה במתנה…
יכול להיות שהתפיסה של "נעל" כזוג נעליים כל כך טבועה בכותב, שהוא אפילו לא העלה על דעתו את האפשרות השנייה.
לאחרונה נפוץ השימוש ב"שול הכביש". בבדיקה באתר האקדמיה ללשון מסתבר שזוהי צורה חדשה יחסית לשוליים, והשימוש בה נעשה אך ורק לשוליים של כביש, לדוגמא: אין עצירה בשול הימני" וכדומה. (^&^)
מיה, תודה על הדוגמה שממחישה איך מילה זוגית הפכה ליחיד באופן תקני. כאן היה צורך ממשי להבדיל בין "שוליים" ביחיד ל"שוליים" ברבים מסיבות תעבורתיות.
מעולם המוסיקה: מצילה – מצילתיים.
מארץ עיר: גבעה – גבעתיים
מילה שקיימת רק במצב זוגי – מלקחיים.
מילים שנשמעות כאילו הן באות בזוגות אבל הו לא: צהריים, עצלתיים, ציפורניים.
השלטים שכתוב בהם שול תמיד מצחיקים אותי.
עוד מלה שנשמעת כאילו היא זוגית אבל היא לא: ירושלים. נקראה בעבר ירושלם אבל יש סברה שנדמתה לשמות מקומות אחרים – משום מה היתה מקובלת צורת רבים לשמות מקומות בארץ. כמה דוגמאות הן עשתרות קרניים, שוה קרייתיים, אדוריים, צבויים, (הממ.. כולם מאתו סיפור בתנ"ך), ענתות, רחובות (אני לא מאמין למדרש השם של רחובות במקרא – לדעתי מקור השם במלה רחוב, שציינה את הככר המרכזית בערים באותה תקופה).
ולגבי עניין הנעל: מאוד מוזר בעיני כשאנשים לא יודעים איך יש לומר את המלים הכי חשובות בתחום העיסוק שלהם. למשל שלטים בצד הדרך "מילונים" ולידם ארגזים של מלונים. אבל כשחושבים על זה, אני בעצמי עושה דוקטורט בחקר המוח ולא בטוח איך אומרים בעברית נוירון – מקובל לבטא בשורוק, אולי שיבוש של הקריאה לפי חוקי הגרמנית שבה יהיה חולם, מורשת הייקים והמדע של לפני מלחמת העולם השניה. באנגלית אומרים נורון או ניורון, אז אולי ההגייה העברית היא שיבוש של זה. בדקתי עכשיו ומצאתי שמקור המלה ביוונית, אז יש להגיד נוורון עם צירה בנו"ן. אני חושב שאני אדבק שהגייה המקובלת. אגב, גם תאי עצב נקראים בטעות על ידי רבים כאילו המלה עצב היא במשקל סגולי כשלמעשה יש לבטא עם תנועות כמו במלה חצב.
אני מסכימה איתך שזה מוזר, אבל בניגוד אליהם, לך לפחות יש הסבר מלומד…
זה מזכיר לי שחברים שלי שלמדו ביולוגיה בת"א (אחת עדיין עושה שם דוקטורט) סיפרו לי שהם קוראים לג'ל "גֶל", כי הייקים ביטאו ככה את המילה ומאז זה עבר "מדור לדור" כי הצעירים רצו להפגין שהם בעניינים.