בתקופה שלמדתי תרגום כבר היו לנו הרצאה על שימוש בגוגל והמלצות חמות למי שצריך להשלים ידע בהקלדה ובשימוש באופיס. בתור מי שמשתמשת במחשבים מגיל יחסית צעיר, שאלתי את עצמי איך מתרגמים יכלו לעבוד "פעם", בלי גוגל ובלי יכולת לערוך את הטקסט במעבד תמלילים (וכן, אני מודעת לכך שה"פעם" הזה לא כל כך רחוק…).
לכן קצת הופתעתי כשראיתי היום ב"הארץ" כתבה על טרנד חדש: חזרתה של מכונת הכתיבה. מסתבר שיש צעירים בארה"ב שהחליטו להתנתק מהמחשב/סמראטפון/טאבלט שלהם ולהתחיל לכתוב במכונת כתיבה. הם יושבים ביחד ומתקתקים במרץ, ומשווים את הדגמים שהשיגו כאילו היו הגאדג'ט הכי עדכני. בדיקה קצרה באייביי מראה שמחירי מכונות הכתיבה שם מתחילים ב-14 דולר ומגיעים לאלף דולר ויותר.
אמנם כשהייתי קטנה נהניתי לשחק במכונת הכתיבה של סבא שלי, אבל אני חושדת שמדובר יותר בקסם הטמון ב"דברים של גדולים". אז מה פשר החזרה למכונות כתיבה?
כפי שמסבירים זאת המרואיינים בכתבה, מכונות הכתיבה מאפשרות להם להתנתק מכל הסחות הדעת במחשב (אימייל, רשתות חברתיות, חדשות וכו') ולהתרכז בכתיבה עצמה. אחת המרואיינות אומרת: "כשעובדים על מחשב מקלידים הרבה יותר מהר משחושבים. במכונת כתיבה, אתה צריך לחשוב". בחור אחר אומר, "אם אני במחשב, אין שום סיכוי שאתרכז בכתיבה בלבד. אני בודק אימיילים, טוויטר". כשהוא משתמש במכונת כתיבה, הוא אומר, "אני יכול להתיישב ולדעת שאני כותב".
מעניין שאין בכתבה התייחסות לנוחות שבעריכת הטקסט על המחשב. האם לדעתכם הריכוז בטקסט מצדיק את חוסר הנוחות שבכתיבה במכונת כתיבה? האם זה פיתרון לדור שמתקשה להתרכז, או שזו פשוט התלהבות מדברים של "פעם", שחלקם כבר לא מכירים?
ומה חלקכם זוכרים מהתרגום בתקופות שלפני גוגל/האינטרנט/המחשב? איך הוא בהשוואה לעבודה כיום?
* אנפלאגד (unplugged) – הופעה אקוסטית, שבה לא נעשה שימוש בכלי נגינה חשמליים.
** עדכון: כמעט שכחתי את זה:
התרגומיה 
את העבודה הראשונה שלי בתואר הראשון (הייתי בת 18, וזה היה מזמן…) הדפסתי על מכונת כתיבה של שכנה בריטית, שהיתה בעצמה מתקתקת את התכתובת שלה מדי בוקר על מכונת כתיבה. אז שאלתי ממנה מכונה והדפסתי לאט ומחקתי בטיפקס… אבל מאז ומתמיד אהבתי את הצלילים של מכונת כתיבה.
אם אפשר היה לחבר למכונת הכתיבה איזה דיסק-און-קי כדי שאח"כ אפשר להעביר את כל החומר המוקלד למחשב, הייתי מאמצת את הטרנד הזה בשתי ידיים (ובהקלדה עיוורת).
אני חושבת שעלית על סטארט-אפ.
אה, וזו היתה עבודה על ג'יין אייר… מעניין אם אצליח למצוא אותה בבוידעם.
אם כן, תסרקי אותה 🙂
ואפשר לערבב חדש עם ישן. יש גיקים שמצאו איך להכליא בין מכונת כתיבה לiphone (ואז, כמובן, יש גם טוויטר וגם אימיילים):
http://www.iphonedownloadblog.com/2010/06/15/usb-typewriter-makes-best-obsolete-accessory-for-ipad/
מישהו גנב לי את הסטרטאפ!
הם נשמעים לי קצת פלצניים. קנה מחשב, נתק אותו מהאינטרנט, הסר את המשחקים וכל תוכנה שעלולה להסיח את דעתך, והרי לך מכונת כתיבה שבה ניתן לערוך את הטקסט בקלות, ולתקן טעויות כתיב בעזרת מקש backspace במקום טיפקס.
ואם כבר, זה נשמע לי היתרון העיקרי בעבודה עם מכונת כתיבה – ריח הטיפקס.
אבל הטיפקס תמיד נמרח…
As one who started his working life as a typewriter mechanic in the 1940s, including with the Imperial Typewriter Company in Leicester and in London, – I am delighted to live to see the comeback of the typewriter!
I well recall one day about 15 years ago when I was already using the word processor for my correspondence, but still typed the envelopes. I realized that a new era had started when my three-your-old grandson looked at the typewriter and exclaimed “What is THAT, Opapa??”
Welcome, Zeev! And thank you for your story.
There are so many things that today's children can't recognize but seem trivial to anyone who was born before 1990, like records, video and audio cassettes, hard-copy encyclopedias, or rotary phones.