בתקופה שלמדתי תרגום כבר היו לנו הרצאה על שימוש בגוגל והמלצות חמות למי שצריך להשלים ידע בהקלדה ובשימוש באופיס. בתור מי שמשתמשת במחשבים מגיל יחסית צעיר, שאלתי את עצמי איך מתרגמים יכלו לעבוד "פעם", בלי גוגל ובלי יכולת לערוך את הטקסט במעבד תמלילים (וכן, אני מודעת לכך שה"פעם" הזה לא כל כך רחוק…).
לכן קצת הופתעתי כשראיתי היום ב"הארץ" כתבה על טרנד חדש: חזרתה של מכונת הכתיבה. מסתבר שיש צעירים בארה"ב שהחליטו להתנתק מהמחשב/סמראטפון/טאבלט שלהם ולהתחיל לכתוב במכונת כתיבה. הם יושבים ביחד ומתקתקים במרץ, ומשווים את הדגמים שהשיגו כאילו היו הגאדג'ט הכי עדכני. בדיקה קצרה באייביי מראה שמחירי מכונות הכתיבה שם מתחילים ב-14 דולר ומגיעים לאלף דולר ויותר.
אמנם כשהייתי קטנה נהניתי לשחק במכונת הכתיבה של סבא שלי, אבל אני חושדת שמדובר יותר בקסם הטמון ב"דברים של גדולים". אז מה פשר החזרה למכונות כתיבה?
כפי שמסבירים זאת המרואיינים בכתבה, מכונות הכתיבה מאפשרות להם להתנתק מכל הסחות הדעת במחשב (אימייל, רשתות חברתיות, חדשות וכו') ולהתרכז בכתיבה עצמה. אחת המרואיינות אומרת: "כשעובדים על מחשב מקלידים הרבה יותר מהר משחושבים. במכונת כתיבה, אתה צריך לחשוב". בחור אחר אומר, "אם אני במחשב, אין שום סיכוי שאתרכז בכתיבה בלבד. אני בודק אימיילים, טוויטר". כשהוא משתמש במכונת כתיבה, הוא אומר, "אני יכול להתיישב ולדעת שאני כותב".
מעניין שאין בכתבה התייחסות לנוחות שבעריכת הטקסט על המחשב. האם לדעתכם הריכוז בטקסט מצדיק את חוסר הנוחות שבכתיבה במכונת כתיבה? האם זה פיתרון לדור שמתקשה להתרכז, או שזו פשוט התלהבות מדברים של "פעם", שחלקם כבר לא מכירים?
ומה חלקכם זוכרים מהתרגום בתקופות שלפני גוגל/האינטרנט/המחשב? איך הוא בהשוואה לעבודה כיום?
* אנפלאגד (unplugged) – הופעה אקוסטית, שבה לא נעשה שימוש בכלי נגינה חשמליים.
** עדכון: כמעט שכחתי את זה:
התרגומיה 