את הספר Translation as a Profession מאת רוג'ר כריס גיליתי ברשימת "שישה ספרי חובה למתרגמים", שהיה אליה לינק בבלוגלובלי של אינגה מיכאלי (תוכלו לקרוא ביקורות על שלושת הספרים הראשונים ברשימה כאן, כאן וכאן). את הספר מלווה האתר של כריס The Language Realm שבו תוכלו למצוא מאמרים על תרגום ולינקים שימושיים.

בדומה לספרים אחרים העוסקים בתרגום כמקצוע, גם הספר הזה עוסק בשיווק, טכנולוגיה, ענייני כספים וארגוני מתרגמים. עם זאת, חלק משמעותי מהספר מוקדש לסוגיות כמו מהו תרגום, כיצד נראה יום בחיי מתרגם, מהם מסלולי הקריירה העומדים בפני מתרגמים וכיצד מוצאים עבודה. לכן, אף שהספר פונה גם למתרגמים ותיקים, בפועל הוא מתאים בעיקר לאנשים השוקלים קריירה בתרגום ולמתרגמים העושים את צעדיהם הראשונים בתחום.

בנוסף, הספר נכתב בשנת 2006, מה שהופך אותו מעט מיושן, לאור ההתקדמויות הטכנולוגיות שנעשו בשנים האחרונות. למשל, כריס מתייחס לשאלה האם כדאי לפנות לסוכנויות תרגום באמצעות מכתב. כיום כל הפניות לסוכנויות נעשות כמובן בדוא"ל, באמצעות אתר הסוכנות או בטלפון. ספרים חדשים יותר גם מתייחסים לחשיבות של רשתות חברתיות ובלוגים. על כן, גם למתרגמים מתחילים הייתי ממליצה על ספרים אחרים ומוצלחים יותר.

מה כן הפקתי מהספר? כריס חוזר על אמירה מאוד חשובה: קהילת המתרגמים היא קטנה, ולכן חשוב שתשמרו היטב על המוניטין שלכם ותטפחו אותו. כל התנהגות בלתי-מקצועית עלולה לעבור מפה לאוזן ו"לשרוף" אתכם.

* המפגש החודשי של אגודת המתרגמים יערך ב-14 במאי בבית ציוני אמריקה בת"א. המפגש יכלול שתי הרצאות, "מורה נבוכים למיסוי בישראל" שיעביר רו"ח יצחק טרייסטר ו"הקשיים האופייניים בעבודה מול חברה יפנית" שתעביר יפעת ורד מחברת יפן ישראל יעוץ ופיתוח עסקי. לפרטים והרשמה היכנסו לאתר האגודה.

* ב-9 במאי יתקיים פאנל "תרגום בין תרבויות, ישראל-יפן" במסגרת סימפוזיון בינלאומי לרגל 60 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ויפן שייערך באוניברסיטה העברית. הפאנל עצמו יתקיים בחדר 501, בית מאירסדורף בשעה 9:00. לתוכנית הפאנל ותקצירי ההרצאות, לחצו כאן. לאתר הכינוס, לחצו כאן. לפרטים והרשמה ניתן לשלוח מייל לכתובת japanisraelsymposium@gmail.com.

* פאנל על תרגום הספרים של עמוס עוז ברומניה וקבלתם ע”י הקורא הרומני ייערך ב-17 במאי בשעה 17:00 באולם צוותא, אבן גבירול 30 (לונדון מיניסטור), ת"א, בהשתתפות עמוס עוז. למידע נוסף והרשמה היכנסו לאתר המכון הרומני לתרבות.

כל האירועים מופיעים בלוח האירועים של התרגומיה. אתם מוזמנים ליצור איתי קשר ולעדכן אותי באירועים נוספים.

בעקבות הפוסט האורח האחרון חשבתי שמעבר לדרישות שלנו מסוכנויות תרגום כדאי גם לזכור שיש צד שני למטבע, ושגם לסוכנויות יש ציפיות ודרישות מאיתנו. לשם כך שלחתי שאלות לסוכנויות טובות שאני מכירה* (רובן ביקשו שלא להזדהות), והרי המסקנות.

באופן לא מפתיע, סוכנויות התרגום מצפות מאיתנו למקצועיות: היכרות עם שפת המקור על בורייה וידיעת שפת היעד ברמת שפת אם והשכלה פורמלית בתחום ההתמחות. באשר לעבודה עצמה, הציפיות הן למעבר על הטקסט ולשימוש בבודק איות לפני הגשת הטקסט, ומומלץ גם לא לפחד לשאול שאלות ולשים לב אם משהו בטקסט לא מסתדר. הסוכנויות גם לא רוצות תרגום מילולי מובהק, אלא תרגום שמתרחק מהמקור לפי הצורך. כפי שאמרה לאה אהרוני מ-AQtext: "שהמתרגם לא יעבוד בצורה אוטומטית, אלא יחשוב על ההקשר". לגבי צורת העבודה, כדאי לשמור על עמידה בלוח הזמנים, אמינות, דיסקרטיות, התנהלות נעימה ועניינית בטלפון ובמייל – כולנו מעדיפים לעבוד עם אנשים נחמדים.

איך הסוכנויות מחליטות אם לעבוד עם מתרגם מסוים ולהכניס אותו למעגל המתרגמים הקבוע? הסוכנויות מחפשות מתרגמים עם ידע מקצועי בתחומים מסוימים וייחודיות. כדי לבחון זאת, הסוכנויות ישלחו לכם מבחן תרגום או עבודה לניסיון, ואם הם יעידו על מקצועיות, תיכנסו למאגר המתרגמים. תוך כדי העבודה השוטפת הסוכנויות יראו אם אתם מפגינים את התכונות הרצויות שצוינו לעיל, ואז הם ישמחו לעבוד איתכם כמה שיותר. כמובן, רצוי שתהיו זמינים וגמישים ושהתעריף שלכם יהיה נוח והוגן.

לפעמים אנחנו עובדים עם סוכנות כמה פעמים ולא שומעים מהן יותר. כדי להזכיר להן את קיומנו, הסוכנויות מציעות פשוט לשלוח מייל. באחת הסוכנויות ציינו כי אם המתרגם עושה עבודה טובה ונעים לעבוד איתו, רוב הסיכויים שלא ישכחו אותו במהרה.

כולנו בני אדם, ולפעמים קורה שאנחנו טועים בעבודה עם הסוכנויות. מעבר לאי הנעימות ולמבוכה, זה גם מלחיץ מאוד, במיוחד אם אנחנו בתחילת הדרך וחוג הלקוחות שלנו עדיין מצומצם. אבל אין לכם מה לדאוג – לא הכול אבוד: כל הסוכנויות ציינו כי לא יפסלו אוטומטית את העבודה עם המתרגם בעקבות טעות, ויתחשבו בסוג הטעות, ברמת המתרגם ובהישנות הטעויות. מנהלת פרויקטים באחת הסוכנויות אמרה כי היא מאמינה תמיד במתן הזדמנות נוספת, אבל אחרי יותר משתי תקלות היא כנראה תעדיף לעבוד עם מתרגמים אחרים.

** תודה רבה ללאה אהרוני ולשאר הסוכנויות שהשיבו על השאלות.

השבוע התפרסמו ב"הארץ" שני ראיונות עם מתרגמים. הראיון הראשון הוא עם עמינדב דיקמן – מתרגם, ראש המגמה ללימודי תרגום באוניברסיטה העברית וחבר באקדמיה ללשון העברית. דיקמן מלין בעיקר על מצב התרגום בארץ ותרגומי המופת בפרט, אבל הוא גם מתייחס למלאכת התרגום:

מה שמעניין בתרגום, אומר דיקמן, הוא מעבר לתוכן. והוא מסביר: "מה זה תוכן? תוכן הוא הרמה הבסיסית. יש מורכבות, יש סגנון. איך אתה מעביר סגנון? זאת העבודה".

איך אתה מעביר סגנון?

"מתאמץ ומקווה שהצלחת. אתה צריך לקבל החלטות. נניח שאומרים לך ‘השיר הזה הוא שיר הדור'. פתאום זו לא בעיה של מה שכתוב, אלא שיש פה הדר. או שאם במקומות מסוימים יש מחשבה די מורכבת, אתה צריך לעשות רושם במובן של התרשמות של הנשמה. זה דבר רציני שחורג בהרבה מ'כן חרזתי לא חרזתי'".

הראיון השני הוא עם רמי סערי, משורר, מתרגם וד"ר לבלשנות, המתרגם ממגוון שפות, ביניהן פינית, אלבנית, הונגרית ויוונית. על התרגום הוא אומר:

"חשוב לי שהדברים שנאמרים במקור יעברו לשפת היעד בצורה המדויקת ביותר שאפשר, שהמסר לא יוחטא. מכיוון שאני בוחר בספרים שאני חושב שחשוב שהקורא הישראלי יוכל להתוודע אליהם, אני רוצה גם שהספר בנוסח העברי שלו יהיה נאמן ככל האפשר למקור. נאמנות למקור מבחינתי היא בין היתר שקורא ישראלי בארץ אחרת, בתנאים אחרים, בסביבה שונה לחלוטין מכל הבחינות האפשריות, יוכל בכל זאת לקבל את מה שהספר מעביר מבחינת התוכן והמסר".

ועל השפה:

"אני חושב שבמעבר משפה לשפה אתה יכול להבין הרבה דברים גם על עצמך, גם על העולם שסביבך, וגם על אנשים שחיים באופן אחר, בתרבות אחרת. בעיני כל שפה חדשה היא דרך לחצות גבולות. הערכים האנושיים והאידיאולוגיים העומדים מבחינתי במהות קיומו של האדם הם חופש, אהבה ואמת. קשה לי לחשוב על מצב שהייתי יכול לחיות חופשי באמצעות שפה אחת ויחידה. אני גם מאמין שאם אתה לא שולט בשפה שלך, אתה לא יכול להגיע לשליטה בשום שפה אחרת.

"עצם הלמידה של שפה זרה זה לא דבר קל, אבל מדובר בעניין הזה של חציית גבולות, וברגע שאתה מבין טוב מאוד איפה עוברים הגבולות שלך, של השפה שלך ושל האפשרות שלך להתבטא בה, יש לך אפשרויות הרבה יותר טובות לעבור את קו הגבול מהשפה שלך לשפה אחרת; וגם להתמודד עם הכללים והגבולות ששפה חדשה מציבה בפניך".

המפגש החודשי הבא של אגודת המתרגמים יתקיים ביום ג' ה-27 במרץ בשעות 17:00-20:00 במלון דן כרמל, שדרות הנשיא 85-87, חיפה.

הפעם יתארחו במפגש הסופר א.ב. יהושע והמתרגם סטוארט שופמן, שתרגם מספריו של יהושע. יהושע הגדיר את המפגש כך: "אני אדבר קצת על המגע עם העולם הגדול דרך תרגום יצירותי. על שאלה של חילופי השמות של הספרים. קצת אנקדוטות על מר מאני ועל יצירות אחרות, ככל שיעלה המזלג. ביחד עם סטוארט נקריא קטעים בעברית ובאנגלית, והוא ידבר על בעיות אמיתיות יותר של עבודת התרגום."

עלות ההשתתפות היא 80 ש"ח לחברי אגודת המתרגמים ו-100 ש"ח לאלו שאינם חברי האגודה. להרשמה, יש לשלוח מייל לכתובת monthly@ita.org.il ולציין בשורת הנושא את שמכם באנגלית ובעברית והאם אתם חברים באגודה. אם ברצונכם לרשום אנשים נוספים, אנא ציינו בגוף המייל את שמותיהם באנגלית ובעברית, את סטטוס החברות שלהם באגודה ואת כתובות המייל שלהם.

פרטים נוספים תוכלו למצוא באתר האגודה. הזמנה בפייסבוק כאן.

אמנם כנס אגודת המתרגמים היה לפני שבועיים, אבל עדיין מתפרסמים רשמים מהכנס ומצגות. לשמחתי הרבה אחת המצגות שפורסמה היא של ההרצאה של עפרה הוד, "תרגומים כמורשת בפרויקט בן יהודה", שהחמצתי בכנס ושמעתי עליה רק טובות. ההרצאה אכן מצוינת, והיא מומלצת לחובבי תרגום ולחובבי עברית. אתם מוזמנים ליהנות ממנה גם:

(לתקציר ההרצאה, לחצו כאן.)

לקריאה נוספת:

• פרויקט בן-יהודה
• איך לעזור? פרויקט בן-יהודה

לפני כמה חודשים הקדשתי פוסט לגרסאות לשירים מוכרים בשפות זרות, ומאז גיליתי עוד כמה ונזכרתי באחרים.

נתחיל בגרסה צרפתית ל"צוללת צהובה" של הביטלס. הביצוע הוא של הקומפניון דה לה שנסון, ובתרגום הצוללת הפכה לירוקה:

אפשר לראות את הקומפניון דה לה שנסון שרים את השיר כאן.

רובכם בטח מכירים את השיר "סן פרנסיסקו" של סקוט מקנזי. לא מזמן נתקלתי בגרסה צרפתית, בביצוע של ג'וני האלידיי:

את הגרסה האיטלקית של Only You, במקור של הפלאטרס, שמעתי בנסיעה במונית. הביצוע הוא כנראה של ליטל טוני.

בימים האחרונים התפרסמו ראיונות עם שני מתרגמים ספרותיים: הראשון הוא ניר רצ'קובסקי, מתרגם מאנגלית ומצרפתית לעברית, שתרגם בין היתר את "סוויטה צרפתית" ו"הנשף – דויד גולדר" מאת אירן נמירובסקי, "יומן" מאת הלן בר, "הנפשות האפורות" מאת פיליפ קלודל ו"נוטות החסד" מאת ג'ונתן ליטל*; המתרגם השני הוא הלל חלקין, מתרגם מעברית ומיידיש לאנגלית, שתרגם בין היתר את שלום עליכם, ש"י עגנון, א. ב. יהושע וחיים באר.

הראיון עם רצ'קובסקי פורסם ב"הפנקס", כתב עת מקוון לילדים על תרבות וספרות, לרגל תרגומו החדש לספר "אחי פשוט" מאת מארי-אוד מוראי, שהוא התרגום הראשון שלו של ספר לילדים ונוער. בתשובה לשאלה הראשונה רצ'קובסקי מתייחס להבדל בין תרגום לילדים ונוער לתרגום למבוגרים:

זו עבודה שונה מתרגום של ספרות יפה למבוגרים, במובן שהייתי צריך לחשוב קצת יותר על הקורא שבסוף הדרך. בתרגום של ויקטור הוגו או סימון דה-בובואר, האדון היחיד (לפחות באופן אידיאלי) הוא הספרות: מתייחסים בחרדת קודש לכל מילה ומבנה תחבירי בטקסט, ושהקורא כבר יתמודד – או לא. כאן, לעומת זאת, רציתי לשחזר בתרגום שלי את הכתיבה של מארי-אוד מוראי, שבלי לזלזל, להתחנחן ולהנמיך, בהחלט מכוונת לקהל קוראים של בני נוער.

רצ'קובסקי גם דיבר על הקושי שבתרגום שפת דיבור:

התרגום הזה הקצין בעיה שקיימת בכל תרגום – איך ליצור טקסט שישמע טבעי וזורם בעברית, ומצד שני שלא ישמע כאילו נכתב בעברית. צריך שישאר באיזה מקום ה"מבטא" הזר שלו. כשספר כתוב בשפה גבוהה, אפשר להשתמש בעברית ספרותית ותקנית וזה יוצא טוב. דווקא כשהשפה פשוטה, חצי דיבורית, כמו בספר הזה, הבעיה גדולה יותר. אלה צעירים וצעירות שצריכים לדבר אחד עם השני בשפה נורמלית, טבעית, אבל אסור שהם ישמעו כמו חבורה של צעירים בתל אביב. לא יכולתי להשתמש ב"סבבה" ו"באסה". בכלל, ניסיונות לתרגם לסלנג עדכני של צעירים לרוב יוצאים פתטיים.

הפתרון, באופן פרדוקסלי, הוא דווקא להימנע מסלנג ומשיבושי לשון שנפוצים בדיבור. ניסיתי להשתמש בשפה פשוטה, אבל פחות או יותר תקנית. בסופו של דבר זה נשמע הכי טוב וטבעי, גם אם לא באמת מדברים ככה.

על השאלה "כיצד, כמתרגם, אתה דואג להעביר את הקול הייחודי של הסיפור והסופרת?", רצ'קובסקי השיב:

מתרגם הוא קצת כמו שחקן, הוא צריך להיכנס לראש של הדמויות ושל הסופר ולנסות לדבר מהפה שלהם. לא מספיק לתרגם את הטקסט כמו שהוא; בשביל לתרגם את פשוט צריך לחשוב קצת כמו ילד בן ארבע, ובשביל לתרגם את אחיו קלבר, כמו נער בן שבע-עשרה.

הראיון עם הלקין פורסם ב"הארץ" באנגלית, במסגרת סדרת ראיונות חדשה ומבורכת עם מתרגמים. הלקין מתרגם בעיקר קלאסיקות:

תענוג גדול להיות מתרגם כשעובדים על ספר מצוין, כמו כל הספרים האלה. באמת. זו זכות. תרגום של אמן גדול, כמו עגנון או שלום עליכם, הוא כמו ריקוד עם הרקדן הטוב ביותר: התפקיד שלך הוא לעמוד בקצב שלו".

גם הלקין מתייחס למציאת הקול של הסופר:

בתרגום של סופר גדול עם קול ייחודי משלו, צריך איכשהו ליצור את הקול שלו בטקסט המתורגם. במידה מסוימת צריך לחשוב: אם שלום עליכם היה כותב באנגלית, איך הוא היה כותב? איך הוא היה נשמע?

בכתבה הלקין זוכה לשבחים על תרגומיו מחיים באר, אך לדבריו שבחים מסוג זה הם נדירים:

למתרגמים יש תחושה כרונית שלא מעריכים אותם מספיק, כיוון שהדרך היחידה להעריך באמת מה מתרגם טוב עשה היא לשבת עם הטקסט המקורי ועם הגרסה שלו ולהשוות אותם. אף אחד כמעט לא עושה את זה!

יש כאן פרדוקס, כיוון שככל שהמתרגם טוב יותר, נוטים להעריך אותו פחות, כיוון שחלק ממה שמתרגם טוב עושה הוא לטשטש את הראיות, ליצור אצל הקורא את התחושה שהוא לא קורא תרגום. רבים יאמרו שהם נהנו מהתרגום שלך, אבל מעטים מאוד יבינו מה כרוך בתרגום טוב – פרט למתרגמים אחרים.

תודה לליטל סמט ולבן שטרן על ההפניה לראיונות.

* קראתי את כל הספרים, פרט ל"נוטות החסד", והם מצוינים.