הגרלה: היפהפייה מתעוררת

בפוסט הקודם סיפרתי לכם על "היפהפייה מתעוררת" שיצא לאחרונה בתרגומי ועל הסרט שיצא בעקבות הספר, ועכשיו יש לכם הזדמנות ליהנות משניהם! הזוכה המאושר/ת בהגרלה י/תקבל עותק של הספר + כרטיס להקרנה מיוחדת של הסרט מתנת עמותת אל הלב! הקרנת הסרט היא במסגרת ערב התרמה לעמותה שיערך ביום שני הבא (28.3) בשעה 19:00 בסינמטק ירושלים, ותשתתף בו גם אלן סנורטלנד, מחברת הספר ויוצרת הסרט. הספר והכרטיס לסרט יימסרו לזוכה בהקרנת הסרט.

כדי שיהיה מעניין, כדי להיכנס להגרלה השאירו תגובה לפוסט וספרו לנו על אישה חזקה, אמיתית או בדיונית, שקרובה ללבכם במיוחד. ההגרלה תיערך ביום חמישי בשעה 14:00. עדכון: הזוכה בהגרלה היא ברכה. מזל טוב!

בהצלחה!

12792351_10153281743345899_6633773018999420069_o.jpg

מודעות פרסומת

יצא בתרגומי: היפהפייה מתעוררת / אלן סנורטלנד

כמתרגמת מסחרית, רוב החומרים שאני מתרגמת הם חסויים או שהם פשוט לא יעניינו את הקהל הרחב. לכן אני שמחה שסוף סוף יש לי הזדמנות לחלוק אתכם תרגום שלי. החודש יצא בתרגומי הספר "היפהפייה מתעוררת" (במקור Beauty Bites Beast) מאת אלן סנורטלנד. הספר יצא בהוצאה משותפת של עמותת אל הלב והוצאת גפן, והוא עוסק בצורך ובחובה של נשים להגן על עצמן, תוך בחינת ההקשרים התרבותיים היוצרים את הצורך הזה ומונעים מנשים ללמוד הגנה עצמית.

yefefia sample SOFI

היפהפייה מתעוררת / אלן סנורטלנד

כמו עם הרבה דברים טובים, גם לתרגום הספר הגעתי במקרה. לפני שנתיים השתתפתי בקורס "אימפקט" של אל הלב, שהוא קורס הגנה עצמית מעצימה לנשים (אני ממליצה עליו מאוד – כל אישה חייבת לעבור אותו בעיניי), וכשנה לאחר מכן העמותה חיפשה מתרגמת בוגרת הקורס לתרגום הספר. תהליך העבודה על הספר היה שונה ומיוחד: בדרך כלל תרגום נעשה לבד, על ידי המתרגם עם עצמו, והמשוב מהלקוח מתקבל בסוף העבודה, אם בכלל. בעת תרגום "היפהפייה מתעוררת" עבדתי יחד עם שתי נציגות של העמותה, תמר פריאל (שגם הייתה המדריכה שלי בקורס) ומרב שטרנברג-פּיטוּן. לאחר שסיימתי לתרגם כל פרק, שלחתי את התרגום אליהן ודנו ביחד בסוגיות שונות שעלו בו. התוצאה: שיפור וליטוש של כל פרק והתאמתו למסר של העמותה – וגם של הפרקים הבאים אחריו, כמובן.

בתחילת החודש נערכה בבית אל הלב בירושלים השקה של הספר, ולשמחתי גם זכיתי לפגוש את אלן, המחברת:

IMG_20160308_195734.jpg

ב-28 במרץ ייערך ערב התרמה לעמותת אל הלב בסינמטק ירושלים, הכולל הקרנה של הסרט "Beauty Bites Beast", שיצרה אלן בעקבות הספר (וגם את הכתוביות שלו תרגמתי). לאחר הקרנת הסרט ייערך דיון בהשתתפות היוצרת. אתם מוזמנים! פרטים כאן, באתר אל הלב.

לקריאה נוספת

אגדות ילדים לפי ה-ABC

מצאתי בפרויקט גוטנברג את הספר "ABC – אגדות קטנות", מאת ז'ול למטר (1953-1914), שהיה סופר, מחזאי ומבקר ספרותי וחבר האקדמיה הצרפתית (אייר: ז'ק אונפרואה דה ברוויל – JOB). הספר כולל אגדות קצרצרות, המסודרות לפי סדר הא"ב. יש בספר אגדות כמו "הנסיכה על העדשה" ו"הזמיר", אך רוב האגדות אין מוכרות. תרגמתי כמה מהן, וכדאי גם להיכנס ללינק לספר ולראות את הציורים.


חמור

בכפר אחד הייתה אישה זקנה וענייה, שלא הייתה לה כל חברה פרט לחמור קטן. היא אהבה אותו מאוד, כיוון שהיה נבון וטוב לב, ונראה היה שהוא שמח לסחוב על גבו את ירקות הגינה בדרך לשוק העיר.

אולם נערים רעים לעגו לאישה הזקנה ולחמור הקטן שלה כשפגשו בהם.

יום אחד הם קראו לעבר האישה הזקנה:

"שלום, אמא-חמור!"

"שלום לכם, בניי", היא השיבה.

החמור נראה כאילו לגלג להם בתורו, כשנענע את אוזניו, ולנערים הרעים לא היה עוד מה לומר.

 

 

אַיִל

ברת הייתה ילדה קטנה ופזיזה, אשר תמיד השאירה את הדלתות פתוחות.

אמהּ האיכרה נזפה בה לעתים תכופות, כיוון שבהיעדרה של ברת הכלבים, התרנגולות ואפילו החזירונים לכלכו הכול.

אולם ברת לא תיקנה את דרכיה הפזיזות. יום אחד, כשאמהּ הייתה בשוק, ברת הלכה לשחק בגן ושכחה לסגור את הדלת כהרגלה.

האַיִל של החווה ברח מהדיר ונכנס בנחת לבית.

כיוון שלא מצא למטה איש , הוא עלה במדרגות  לקומה הראשונה, שם נמצא חדרם היפה של הוריה של ברת, ובו ארון זכוכית.

כשהאיל ראה את דמותו בזגוגית, הוא חשב כי מדובר באיל אחר ואיים עליו בקרניו, אך האיל השני החזיר לו באותה התנועה.

בזעם, הוא התרומם על כפותיו, אך האיל השני התרומם גם הוא.

על כן האיל השליך עצמו בכל הכוח כנגד הזכוכית, והיא התנפצה לאלף חתיכות.

לאחר מכן הוא ירד במדרגות ויצא מהבית, מלא גאווה על שהבריח את האיל השני.

בערב, ברת קיבלה עונש חמור מאמהּ, ואני נשבע לכם שהיא לא השאירה יותר את הדלתות פתוחות.

שלג

ארבע ילדות הסתכלו דרך החלון בשלג הצונח. הן נולדו בארצות המזרח, שם לעולם לא קר, וזהו הייתה הפעם הראשונה שהן רואות שלג.

"מה זה יכול להיות?" שאלה ליילה, הקטנה ביותר.

"אני יודעת", השיבה קורה. "מנקים בשמיים, והבתולה הקדושה חובטת במיטת הנוצות שלה".

"כלל לא", הכריזה מרים. "אין אלה נוצות, אלא פיסות נייר קטנות, והמלאכים מרוקנים את הסלים שאליהם ישו השליך את המכתבים שילדים כותבים לו בחג המולד. כן, כן, אני בטוחה, אני מזהה את הנייר שלי".

"אני", אמרה ספורה הגרגרנית, "אני חושבת שזה סוכר. לו רק יכולנו לטעום אותו!"

אולם דניאל, אחיהן הגדול, ששמע הכול, החל לצחוק:

"אין זה סוכר, וגם לא מכתבים קרועים ולא נוצות! זהו שלג, שלג כמו שיש מדי שנה באירופה, שלג שממנו מכינים כדורי שלג ואנשי שלג. נכין אותם מחר, אם תהיו ילדות טובות".

"חבל שזה לא סוכר!" אמרה ספורה, והעבירה את לשונה על זגוגית החלון.

אפס

בחיים, כשלא טובים בכלום, מקבלים מאחרים את הכינוי "אפס".

על כן שיקדו היטב על לימודי האותיות ועל קריאת אגדות אלה, ואני נשבע לכם שלעולם לא יאמרו עליכם:

"מארי הקטנה? ז'אן הקטן? איזה אפס".

שלג / ריונוסוקה אקוטאגאווה

ריונוסקה אקוטאגאווה (1982-1927) הוא סופר יפני שכתב בתקופת טאישו (1912-1926) ונחשב ל"אבי הסיפור הקצר היפני". עם סיפוריו הקצרים הידועים נמנים "ראשומון", "בחורש" (שאקירה קורוסאווה עיבד לסרט "ראשומון")  ו"קור העכביש". הפרס הספרותי היוקרתי ביותר ביפן קרוי על שמו.


באחר צהריים חורפי ומעונן התבוננתי ברכס הרים מבעד לחלון הרכבת של קו צ'וּאוֹ. רכס ההרים היה כמובן לבן לחלוטין. אבל יותר משנראה כשלג, צבע ההרים דמה לגוון עור. כשראיתי את ההרים הללו, לפתע נזכרתי במקרה שהיה.–

לפני ארבע או חמש שנים, גם כן באחר צהריים חורפי ומעונן, בסטודיו של חבר – דיברתי עמו ועם הדוגמנית לפני תנור יציקת מתכת עלוב. מלבד תמונות שמן שלו, כלל לא היו בסטודיו חפצי קישוט. גם לדוגמנית קצרת השיער, שהחזיקה בפיה סיגריה – היא בהחלט נראתה כבת תערובת – היה כעין יופי. אולם מאיזושהי סיבה, היא תלשה את ריסיה שצימחו בטבעיות, מבלי להותיר ולו אחד…….

השיחה אז עברה לקור הנורא של אותה התקופה. כיצד אדמת הגן חשה בעונה, הוא אמר. במיוחד כיצד אדמת הגן חשה בחורף, הוא אמר.

"כלומר יש תחושה שגם האדמה חיה, נכון?"

הוא פיטם את המקטרת והביט בפנינו. לגמתי קפה חסר כל טעם מבלי להשיב דבר. אולם דומה היה כי הדבר הותיר רושם עז על הדוגמנית קצרת השיער. היא הרימה את עפעפיה האדומים ונעצה את עיניה בטבעות העשן שפלטה. ואז, כשהיא עדיין מביטה באוויר, אמרה מבלי להפנות דבריה לאיש:

"זה כמו עור, נכון? גם אני, מאז שהתחלתי בעיסוק הזה, לגמרי הרסתי את העור שלי".

באחר צהריים חורפי ומעונן התבוננתי ברכס הרים מבעד לחלון הרכבת של קו צ'ואו. רכס ההרים היה כמובן לבן לחלוטין. אבל יותר משנראה כשלג, צבע ההרים דמה לעור אדם מחוספס. כשראיתי את ההרים הללו, לפתע נזכרתי בדוגמנית ההיא, באותה בת יפן שנראתה כבת תערובת, אשר אין לה ולו ריס אחד.

(אפריל 1925, השנה ה-14 לטאישו)

(מקור)


העץ של השנה שעברה / נאנקיצ'י ניאימי

עץ אחד וציפור קטנה אחת היו חברים טובים מאוד. כל יום הציפור ישבה על ענף של העץ ושרה, והעץ הקשיב כל היום לשיר של הציפור הקטנה.

אבל החורף הקר התקרב, והציפור הייתה חייבת להיפרד מהעץ.

"להתראות. בשנה הבאה שוב אקשיב לשיר", אמר העץ.

"אכן. עד אז, עליי ללכת", אמרה הציפור ועפה לדרום.

האביב הגיע, והשלג נעלם מהשדות והיערות.

הציפור שבה אל המקום בו היה העץ של השנה שעברה.

אך מה קרה שם? העץ לא היה. נותר רק גזע כרות.

"לאן נעלם העץ שהיה פה?" שאלה הציפור הקטנה את הגזע הכרות.

"חוטב העצים כרת אותו בגרזנו ולקח אותו לעמק", השיב הגזע הכרות.

הציפור הקטנה עפה אל העמק.

בתחתית העמק הייתה מנסרת עצים גדולה, וצליל חיתוך העצים נשמע.

הציפור הקטנה נעמדה על שער המנסרה. "מר שער, האם אתה יודע מה קרה לחברי הטוב העץ?" היא שאלה.

"העץ נוסר עד דק בתוך המנסרה, הפך לגפרורים ומוכרים אותו בכפר ההוא", אמר השער.

הציפור הקטנה עפה אל הכפר.

ליד פנס הייתה ילדה.

"סלחי לי, האם מכירה אַתְּ אֶת הגפרורים?" שאלה הציפור הקטנה.

"הגפרורים נשרפו כולם", אמרה הילדה. "אך האש שהדליקו הגפרורים עדיין דולקת בפנס הזה".

הציפור הקטנה מיד נעצה את מבטה באש שבפנס. אז היא השמיעה לאש את השיר של השנה שעברה. האש ריצדה מצד לצד, ונראה היה שהיא שמחה על כך.

כשסיימה לשיר את שירה, הציפור הקטנה שוב הביטה באש שבפנס. לאחר מכן עפה למקום אחר.

(מקור)