הקוראים הוותיקים אולי זוכרים שבאחד מהפוסטים הראשונים בבלוג כתבתי על ספרים ללימוד אנגלית מימי ילדותי. אחד הספרים שזכורים לי במיוחד הוא "1000 מילים ראשונות", ולכן שמחתי מאוד לגלות שהוציאו אותו במהדורה מחודשת, עם כריכה רכה.
הפרס בהגרלה הפעם הוא כמובן הספר (עותק אחד). כדי להשתתף בהגרלה, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לעשות "לייק" (או "אהבתי") לתמונה בפייסבוק מכריכת הספר. ההגרלה תתקיים ב-1.7 בעזרת אתר Random.org. ההשתתפות אסורה על בני משפחה. ההודעה על הזוכה תהיה בפייסבוק ובפוסט בתרגומיה.
לפני שנה בערך הסתובבתי בסופרמרקט, וליד אחד המקררים ניגשה אליי אישה ערביה מבוגרת, הושיטה לי מיכל פלסטיק עם כיתוב בעברית ושאלה, הד'א טחינה? ניסיתי לדלות ממעמקי מוחי את מעט הערבית מימי בית הספר, אבל עד שהצלחתי למצוא תשובה, לא ברור לי אם היא הבינה אותי או שקצה סבלנותה. בכל מקרה, גם אם לא הייתה לי מגבלת זמן, קשה לי להאמין שהייתי מצליחה להרכיב משפט רהוט, או אפילו תקני. יש לציין שלמדתי ערבית במשך ארבע שנים בבית הספר.
נזכרתי בסיפור הזה כשקראתי את סקירת מצב לימודי הערבית בבתי הספר כיום שפורסמה בוויינט. רק לשם השוואה, לפני כמעט עשר שנים למדתי איטלקית בקורס של שלושה חודשים. לפני חודש ביקרתי באיטליה, ועם קצת מילים שקלטתי משירים ושאילה מצרפתית הצלחתי להסתדר בתור תיירת.
"השיח הביטחוני הוא אחד המנועים העיקריים ללימוד השפה הערבית בישראל", אומרת אפרת, מורה ותיקה לערבית. (מתוך הכתבה)
בזמן שלמדתי איטלקית הבנתי עד כמה לימודי הערבית בארץ נועדו להכין את התלמידים לשירות במערכת הביטחון. אם בלימודי האיטלקית למדתי להזמין במסעדה, מלימודי הערבית עדיין חקוקות במוחי המילים "ראש ממשלה", "נמל תעופה", "יום העצמאות", "תעודת זהות", "שרים" ושמות המדינות המקיפות את ישראל, ואני זוכרת שלמדנו גם איך לומר "או"ם" ו"עצור, גבול לפניך". אין בכך פסול בעיניי, אבל אסור שהכנסת אוצר המילים הזה לתוכנית הלימודים תבוא על חשבון הוראת דקדוק, תחביר ומושגים בסיסיים אחרים באופן מסודר. במשך ארבע שנות לימוד מעולם לא למדתי לספור מעבר ל-10 ולא למדתי את הצבעים באופן מסודר (עד היום אין לי מושג איך אומרים "כחול" בערבית). לעומת זאת, בשנת הלימודים האחרונה למדנו להטות פעלים, אך לא אמרו לנו מה המשמעות שלהם.
יש לי תחושת החמצה עצומה מלימודי הערבית, כיוון שאם תוכנית הלימודים הייתה אחרת, אולי הייתי מסוגלת לתקשר היום בערבית. התועלת היחידה שהפקתי מלימודי השפה היא היכולת לתעתק מערבית לעברית, שמסייעת לי לעתים בתרגום. אם התלמידים היו מקבלים בסיס איתן יותר של השפה בשנות הלימוד הראשונות, ייתכן שיותר תלמידים היו ממשיכים בלימודי הערבית שלהם ל-5 יחידות לימוד. אולי כדאי לדחות את אוצר המילים הביטחוני לשנים המאוחרות של לימוד השפה, כשיש כבר היכרות בסיסית עם השפה ויכולת לקרוא טקסטים.
מה שעצוב הוא שמאז סוף שנות התשעים, אז למדתי ערבית, המצב כנראה הידרדר, אם להקיש ממה ששמעתי על לימודי הצרפתית: בבגרות בצרפתית נבחנו על קטעים קצרים ממחזות של מולייר ויונסקו, בין היתר, ועל סיפור קצר של דה-מופסאן. למיטב הבנתי, כיום אחת מחמש היחידות מוקדשת לזמן העבר Passé composé. הדבר מקביל להקדשת אחת היחידות באנגלית ל-Past Simple. חבל.
הודות לאתר השפה העברית הנהדר גיליתי את "מְכוׁנַת-הַדִּבּוּר בְּתוֹר מוֹרֶה שָֹפוֹת: פֹּה מְדַבְּרִים עִבְרִית", ערכת לימוד עברית שיצאה לאור בגרמניה בשנת 1934.
מכונת הדיבור בתור מורה שפות
לאחרונה יצא לאור ספר בעריכת שלמה יזראל (בהוצאת אוניברסיטת תל אביב) הדן בערכה, והשמע הועלה לאתר מיוחד, יחד עם סריקת הספר. הנה אחד הדיאלוגים:
"הגברת קונה מזונות", מתוך "מכונת הדיבור בתור מורה שפות"
כדי לוודא שלא תפספסו את האתר המלא וגם תקשיבו לדיאלוגים, הנה שוב הלינק: http://www.taupress.tau.ac.il/dibur/index.html
תיהנו!
אין עוררין שכדי ללמוד שפה על בורייה צריך להיחשף אליה כמה שיותר. אחת הדרכים הטובות בעיניי להיחשף לשפה זרה באופן פסיבי היא מוזיקה. בגיל צעיר, הרבה לפני שלמדתי צרפתית, כבר למדתי את המילים soleil (שמש) משיר הפתיחה הנהדר של "ערי הזהב הנסתרות" ו-dormir (לישון) מהשיר "קילימנג'רו" של פסקל דאנל, שההורים שלי שמעו לא מעט (וכיוון שהם דיברו בצרפתית כדי שהילדים לא יבינו, יכולתי לפעמים לדעת מתי עומדים לשלוח אותי למיטה). אותו הדבר עם אנגלית, שאנחנו נחשפים אליה באופן יומיומי – כמה בני נוער ישראלים היו מכירים את המילה halo (הילה) בלי השיר של ביונסה?
חוץ ממילים חדשות, שירים יכולים ללמד אותנו איך להשתמש בדקדוק ולספק לנו תבניות. אמא שלי סיפרה לי שלימדו אותה את השיר If I Had a Hammer כדי שתזכור את צורת התנאי ואת We Shall Overcome כדי להפנים את ההבדל בין shall ו-will (אני מניחה שכבר לא מלמדים את shall בימינו). ** עדכון: סיפרו לי גם על שימוש ב-The Logical Song של סופרטראמפ בלימוד שמות תואר ותואר הפועל.
אחרי כמה שנות לימוד צרפתית, שבהן למדתי בביה"ס את מיטב להיטי שנות השישים והשבעים (לא שאני מתלוננת, חלילה – גדלתי על השירים האלה ואני מאוד אוהבת אותם), החלטתי לחפש מוזיקה צרפתית מודרנית יותר, וככה התוודעתי בין היתר לקרן אן ולבנז'מין ביולה, שבסוף שנות התשעים היו זוג ושיתפו פעולה גם מוזיקלית. שמעתי לא מעט את שלושת האלבומים הראשונים של כל אחד מהם, וככה גיליתי שכותבי שירים נוטים לחזור על מילים מסוימות, ככה שקל יותר לקלוט אותן. למשל, קרן אן משתמשת לא מעט ב-pire (הגרוע מכל), בין היתר גם בדואט הזה, שהיא שרה עם ביולה:
חלק לא קטן מהשירים היפניים, לפחות אלה שאני מכירה, עוסקים באהבה נכזבת, געגועים וכדומה, ולכן גם אוצר המילים חוזר על עצמו יחסית. למשל, אחת המילים הנפוצות היא נַאמִידָה (なみだ 涙), שפירושה דמעה. גם מילים שקשורות לנוף או למזג האוויר חוזרות על עצמן: אָמֶה (גשם, あめ 雨), קָאזֶה (רוח, かぜ 風) או יוּקִי (שלג, ゆき 雪), כמו למשל בשיר של קאג'י מייקו שהופיע בפסקול "להרוג את ביל":
יש שירים שעזרו לכם ללמוד מילים או ביטויים מסוימים, או שהשפיעו בצורה אחרת על לימודי השפה שלכם?
חומרי הלימוד בית הספר לשפות של המכון האמריקאי לשירות חוץ (FSI), המכשיר דיפלומטים ונציגים ממשלתיים, נגישים כעת באתר הזה, לפי דיווח הבלוג Lifehacker*. באתר ספרי לימוד וקבצי שמע ב-41 שפות שונות.
האתר אינו אתר ממשלתי רשמי, והוא כולל חומרים שפותחו לפני 1989 וזמינים כעת לציבור. כדאי לציין בהקשר זה, שמטבע הדברים חלק מהטקסטים הנלמדים עשויים להיות קצת מיושנים או להישמע בלתי טבעיים, לפחות לפי הספר ללימוד עברית, שנכתב בשנת 1965 (הספר נמצא כאן, וייקחו כמה דקות עד שהוא יעלה). למשל, בפרק 29 יש ביקור בסנדלרייה, שבה התשלום הוא בלירות. הדיאלוג הבא, מפרק אחר, ממחיש את הסגנון הלשוני המיושן והבלתי טבעי, אם כי ניתן לייחס זאת גם לז'אנר השיחונים, שנוטים להישמע מאולצים.
מר וויליאמס: מה זה הרעש הזה ברחוב?
מר כרמי: זו עדלאידע. חג פורים היום.
מר וויליאמס: מה זה חג פורים? איזה חג זה?
מר כרמי: חג פורים הוא החג השמח ביותר ובמיוחד לילדים.
מר וויליאמס: למה דווקא לילדים?
מר כרמי: מתחפשים, הולכים לנשפים ואוכלים אזני המן.
מר וויליאמס: ראיתי הבוקר ילדים לבושים מסכות ולא ידעתי מדוע.
מר כרמי: מר וויליאמס, הבט על התערוכה.
מר וויליאמס: מעניין מאד. ראה את הבובות היפות. מעולם לא ראיתי תהלוכה כזו.
* שמעתי על האתר לראשונה דרך ניימן 3.0.
מצאתי בפרויקט גוטנברג את הספר "ABC – אגדות קטנות", מאת ז'ול למטר (1953-1914), שהיה סופר, מחזאי ומבקר ספרותי וחבר האקדמיה הצרפתית (אייר: ז'ק אונפרואה דה ברוויל – JOB). הספר כולל אגדות קצרצרות, המסודרות לפי סדר הא"ב. יש בספר אגדות כמו "הנסיכה על העדשה" ו"הזמיר", אך רוב האגדות אין מוכרות. תרגמתי כמה מהן, וכדאי גם להיכנס ללינק לספר ולראות את הציורים.
חמור
בכפר אחד הייתה אישה זקנה וענייה, שלא הייתה לה כל חברה פרט לחמור קטן. היא אהבה אותו מאוד, כיוון שהיה נבון וטוב לב, ונראה היה שהוא שמח לסחוב על גבו את ירקות הגינה בדרך לשוק העיר.
אולם נערים רעים לעגו לאישה הזקנה ולחמור הקטן שלה כשפגשו בהם.
יום אחד הם קראו לעבר האישה הזקנה:
"שלום, אמא-חמור!"
"שלום לכם, בניי", היא השיבה.
החמור נראה כאילו לגלג להם בתורו, כשנענע את אוזניו, ולנערים הרעים לא היה עוד מה לומר.
אַיִל
ברת הייתה ילדה קטנה ופזיזה, אשר תמיד השאירה את הדלתות פתוחות.
אמהּ האיכרה נזפה בה לעתים תכופות, כיוון שבהיעדרה של ברת הכלבים, התרנגולות ואפילו החזירונים לכלכו הכול.
אולם ברת לא תיקנה את דרכיה הפזיזות. יום אחד, כשאמהּ הייתה בשוק, ברת הלכה לשחק בגן ושכחה לסגור את הדלת כהרגלה.
האַיִל של החווה ברח מהדיר ונכנס בנחת לבית.
כיוון שלא מצא למטה איש , הוא עלה במדרגות לקומה הראשונה, שם נמצא חדרם היפה של הוריה של ברת, ובו ארון זכוכית.
כשהאיל ראה את דמותו בזגוגית, הוא חשב כי מדובר באיל אחר ואיים עליו בקרניו, אך האיל השני החזיר לו באותה התנועה.
בזעם, הוא התרומם על כפותיו, אך האיל השני התרומם גם הוא.
על כן האיל השליך עצמו בכל הכוח כנגד הזכוכית, והיא התנפצה לאלף חתיכות.
לאחר מכן הוא ירד במדרגות ויצא מהבית, מלא גאווה על שהבריח את האיל השני.
בערב, ברת קיבלה עונש חמור מאמהּ, ואני נשבע לכם שהיא לא השאירה יותר את הדלתות פתוחות.
שלג
ארבע ילדות הסתכלו דרך החלון בשלג הצונח. הן נולדו בארצות המזרח, שם לעולם לא קר, וזהו הייתה הפעם הראשונה שהן רואות שלג.
"מה זה יכול להיות?" שאלה ליילה, הקטנה ביותר.
"אני יודעת", השיבה קורה. "מנקים בשמיים, והבתולה הקדושה חובטת במיטת הנוצות שלה".
"כלל לא", הכריזה מרים. "אין אלה נוצות, אלא פיסות נייר קטנות, והמלאכים מרוקנים את הסלים שאליהם ישו השליך את המכתבים שילדים כותבים לו בחג המולד. כן, כן, אני בטוחה, אני מזהה את הנייר שלי".
"אני", אמרה ספורה הגרגרנית, "אני חושבת שזה סוכר. לו רק יכולנו לטעום אותו!"
אולם דניאל, אחיהן הגדול, ששמע הכול, החל לצחוק:
"אין זה סוכר, וגם לא מכתבים קרועים ולא נוצות! זהו שלג, שלג כמו שיש מדי שנה באירופה, שלג שממנו מכינים כדורי שלג ואנשי שלג. נכין אותם מחר, אם תהיו ילדות טובות".
"חבל שזה לא סוכר!" אמרה ספורה, והעבירה את לשונה על זגוגית החלון.
אפס
בחיים, כשלא טובים בכלום, מקבלים מאחרים את הכינוי "אפס".
על כן שיקדו היטב על לימודי האותיות ועל קריאת אגדות אלה, ואני נשבע לכם שלעולם לא יאמרו עליכם:
"מארי הקטנה? ז'אן הקטן? איזה אפס".
שלושת ספרי הילדות מהפוסט הקודם בנושא לא היו היחידים שמצאתי. היו לא מעט ספרים שנועדו ללמד ילדים לקרוא באנגלית, ולקשר בין אותיות למילים שמתחילות באותה האות.
אחד הספרים הנוספים, My Picture Dictionary (בהוצאת Maxton Publishers), היה של אמא שלי. כצפוי אולי מספר משנת 1949, הוא לא בדיוק מצטיין בשיוויון בין המינים.
ספר נוסף שמצאתי הוא מ-1962, והוא נקרא Pictures and Sounds Alphabet Book (הוצאת Philograrh Publications). בכל עמוד בספר יש אות וארבע מילים המתחילות באותה האות:
עוד ספר, משנות השמונים, הוא Word Book (הוצאת Macdonald). בספר הזה יש בעמוד השמאלי בכל כפולה רשימה של מילים וציורים עם נושא משותף, ובעמוד הימני יש ציור שכולל את כל הפריטים שמופיעים בעמוד השמאלי:
בסוף השבוע האחרון מצאתי את ספרי הילדות שלי, ביניהם גם ספרים ללימוד אנגלית. "1000 מִלִּים רִאשׁוֹנוֹת" ו"סֶפֶר עוֹלָמִי" (שניהם בהוצאת מסדה-פרס) הם שניים מהספרים שהכי אהבתי בתור ילדה, וגם עכשיו הם נפלאים בעיניי. הספרים האלה כוללים תמונות עמוסות בפרטים, ובמסגרת של כל תמונה יש ציורים של פרטים ממנה עם השמות שלהם באנגלית ובעברית ועם תעתיק עברי להגייה האנגלית. הנה התמונות המופיעות על הכריכה של הספרים, אפשר ללחוץ עליהן להגדלה (הסריקה לא מזהירה כי הספרים גדולים יותר מהסורק שלי):
ספר עולמי
1000 מילים ראשונות
מצאתי גם משחק זיכרון שמאוד אהבתי, שבו צריך לחבר בין ציור לבין האות הראשונה של מה שמופיע בו.
האריזה של המשחק:
כרטיסים לדוגמא:
התרגומיה 