כפי שאומרים לא מעט, תרגום הוא מקצוע בודד, ולכן אני תמיד נהנית לקרוא ראיונות עם מתרגמים ולהתרשם מהאופן שבו הם תופסים את המקצוע ואת תהליך התרגום. לצערי, ראיונות עם מתרגמים הם מחזה יחסית נדיר, ובטח עם מתרגמים שאינם מתרגמים פרוזה. לכן שמחתי לראות שפורסם היום ב"הארץ" ראיון עם אלי ביז'אווי, מתרגם מחזות ומחזות זמר צעיר, שתרגם את "רומיאו ויוליה" ואת המחזמר "פיאף", בין היתר.

כך הוא מתאר את תהליך התרגום של שייקספיר:

"מולי היה המקור השייקספירי בלבד. מקור השוואה יחיד היה התרגום של ויקטור הוגו הבן, כי רציתי ללמוד מהתמודדות של יוצר שתירגם את שייקספיר לשפה אחרת, ובתקופה אחרת. ישבתי מול המחשב, וניסיתי להבין לעומק מה כתוב באנגלית. אשקר אם אומר שבקריאה ראשונה הבנתי מה שייקספיר כותב, ומשקר כל מי שאומר זאת – גם הבריטי הכי רהוט.

"הסתכלתי על הפרולוג והבנתי שקודם כל זו סונטה, 12 שורות שחורזות בתוכן וביניהן, כך שבסוף נוצר מבנה שפונה קודם כל לאוזן של צופה התיאטרון. ייתכן שבשל צעירותה היחסית של העברית כשפה מדוברת, מחזות רבים תורגמו בעבר למעין עברית חגיגית, 'עברית של תיאטרון' שלא תמיד תאמה את הפשטות והזרימה של הדיאלוג בשפת המקור, והיום ניתן לתרגמם אחרת.

"אני עשיתי שתי בחירות שהיו שלובות זו בזו ועזרו לי בתרגום: שמרתי בצורה קפדנית על המשקל של פנטמטר יאמבי (משקל בן חמש הדגשות בעל הברות מוטעמות ולא מוטעמות לסירוגין) המקורי של שייקספיר, וברגע שבחרתי בזה, היה לי חופש יצירתי בבחירת המלים בתוך המשקל. במלים אחרות, ברגע שהמשקל היה מוקפד, יכולתי להרשות לעצמי ללכת לכיוונים שלא הייתי מעז אלמלא היה סד כל כך קפדני".

ביז'אווי מתרגם מחזות מז'אנרים שונים – מחזות זמר, מחזות קלאסיים ומודרניים, אך הוא אינו מבחין ביניהם בתהליך התרגום:

"ברור שיש הבדל במורכבות הניתוח ובניסיון להכיל את כל רובדי המקור, אבל בין שאני מתרגם פזמון פופולרי או יצירת מופת, חשוב לי באותה מידה ליצור מחדש בעברית תוך נאמנות למקור, ואני ניגש לחומרים האלה באותה רצינות.

"בתרגום לתיאטרון אני פונה בראש ובראשונה לאוזן – מעטים האנשים שיושבים וקוראים את התרגום – לכן יש שלב נוסף אחרי תרגום המחזה, שלב שהוא מסעיר ומרגש לא פחות, והוא התאמת הטקסט לשחקנים. ולכן, כשאני יודע שגורי אלפי ישחק את דמותו של וודי אלן ב'שחק אותה סם', או שששון גבאי יגלם את פייגין ב'אוליבר', או שדן שפירא את רומיאו, או שנלי תגר את יוליה – אני משפץ ומעצב את התרגום כדי שיישב נכון בפה של השחקנים האלה"

ואלה התכונות הדרושות למתרגם טוב לדבריו:

"סקרנות, אהבה לבני אדם, אהבה לשפה ויכולות כתיבה. כיוון שתרגום לתיאטרון הוא דבר של האוזן, כאמור – לא של הכתב – צריכה להיות למתרגם אוזן טובה. כשיש אוזן טובה ורגישה לשפה ויכולת להיות הן יצירתי והן בהיר, אפשר לצאת לדרך. מבחינתי, חוויית התרגום היא הזכות לעבוד עם יוצרים שלא חלמת לעבוד איתם. זכיתי באיזה אופן לעבוד עם זונדהיים, סארטר, וכעת עם שייקספיר. אתה בורא בעברית דמויות, לומד להכיר ולייצר את סגנון הדיבור שלהם בעברית. כלומר, יש כאן צלילה לרובד העמוק של היצירה המקורית, שמשכללת אותך כיוצר".

התוכנה PDFZilla ממירה קבצי PDF לפורמטים שונים, ביניהם וורד ו-HTML. ניתן להוריד אותה בחינם עד ה-5 בפברואר בלבד (בד"כ היא עולה 29.95 דולר).

כדי להוריד את התוכנה גשו ללינק הזה ותעתיקו את קוד ההרשמה שמופיע מעל כפתור ההורדה. בתום ההורדה תפעילו את התוכנה, תלחצו על Register ותדביקו את הקוד.

ניסיתי להמיר שני קבצים לוורד, אחד מורכב גרפית והשני פשוט. בשניהם הטקסט לא הומר לטקסט רציף, אלא לתיבות טקסט, שלעתים חופפות בקובץ. וורד אמנם לא סופר מילים בתיבות טקסט, אבל הסיבה העיקרית להמרה עדיין רלוונטית אם נעזרים ב-Complete Word Count, שכן סופר מילים בתיבות טקסט (התוכנה כעת בפיתוח ולא זמינה להורדה). נראה לי שהתוכנה יכולה להיות שימושית גם למי שרגיל לעבוד עם המקור והתרגום בקובץ וורד אחד.

(המידע התקבל מאתר Proz)

המכשיר השנוא עליי ביותר הוא הפקסימיליה, שתמיד אני ניגשת אליה בחיל ורעדה ששוככים רק כשהמסמך שרציתי לשלוח אכן עבר אותה בשלום, ובתקווה בניסיון הראשון.

שנייה ברשימה היא המדפסת, שהיא תמיד בלתי צפויה ושלפעמים קשה להבין מה היא רוצה (במיוחד, כמו באחד המחשבים שהיו לי פעם, כשהתוכנה שלה תורגמה לעברית אך לא הצליחה להציג את הכתוב והחליפה את האותיות בסימני שאלה). נזכרתי השבוע בסרטון הזה, שהסתובב ברשת לפני שנה בערך, כשניסיתי להדפיס מצגת לקראת תרגום סימולטני של הרצאה והמדפסת שלי שוב החליטה לעשות דווקא:

** עדכון: נזכרתי גם בסצינה הזו מהתוכנית המצוינת "מפגשים מהסוג האישי", שהזכירה לי שגם מכונות צילום אינן חפות מפשע:

בשבועיים האחרונים נתקלתי בכמה ידיעות מעניינות, ובמקום להקדיש פוסט לכל אחת מהן, החלטתי פשוט לפרסם את הלינקים אליהן:

• סבא שלי הוא אחד הטהרנים הכי הגדולים שאני מכירה, והוא מסרב להבין מדוע עסקים ישראליים משתמשים בשמות לועזיים. אני בטוחה שהוא ישמח לקרוא את הכתבה "מותג, דבר עברית" של Ynet, שמתארת מגמה של חזרה לשימוש בעברית בפרסום ובמיתוג.
• סטיבן פריי, שחקן, קומיקאי, סופר ואמן בריטי שחביב עליי מאוד, מגיע לארץ כאורח כנס השפה העברית בראשון לציון, לפי דיווח NRG, במסגרת סדרה העוסקת בשפות שהוא עובד עליה עבור ה-BBC. לפני כמה שבועות קראתי שהסדרה הובילה אותו גם לאירלנד, שם הוא הצטלם לאופרת סבון בגיילית בתפקיד תייר המנסה להסתדר בשפה המקומית.
• פריי הוא חובב טוויטר ידוע, ולכן אולי יהיה לו עניין מקצועי ואישי במחקר הבא: חוקרים שניתחו הודעות של משתמשים אמריקאים זיהו דיאלקטים אזוריים בטוויטר. חלק מהמופעים הם בגדר סלנג אזורי ידוע, אבל היו גם ממצאיים ייחודיים לרשתות חברתיות, כמו הכתיב של cool (בדרום קליפורניה משתמשים בקיצור coo, אבל בצפון המדינה מעדיפים את koo) או דרכים שונות לומר "עייף מאוד".
• בעין השביעית מדווחים שהאקדמיה ללשון העברית קוראת לעיתונאים להביע את דעתם על רשימת המונחים לתחום העיתונות הכתובה. הרשימה מופיעה בידיעה לצד המינוח האנגלי, לתשומת לב המתרגמים שביניכם.
• הידיעה הזו לא כל כך חדשה, אבל אולי חלקכם עדיין לא שמע עליה: סערה בארה"ב ובעולם הספרותי כיוון שהוחלט במהדורה החדשה של "הקלברי פין" להוציא את המילה "כושי" (nigger) מהספר, שמופיעה בו 219 פעמים, ולהחליפה ב"עבד" (slave). כיוון שהמילה nigger מזמן אינה תקינה פוליטית, הספר נעלם בהדרגה מרשימות קריאת החובה לתלמידים, ויש אנשים שאינם חשים בנוח לקרוא את הספר. לכן יש הטוענים שהצעד יחזור ויקרב את הקוראים לספר. זה מה שיש ל"אקונומיסט" לומר בנדון.

** תודה רבה לליטל

אחד התחומים עם הז'רגון הכי ססגוני בעיניי, ולו רק בגלל המצלול, הוא תחום הבניין והשיפוצים, עם מילים כמו שפכטל, צוקל וקְרַצְפּוּץ (סוג של חיפוי לבניין).

מקור רוב המילים בז'רגון הוא בגרמנית, שכן העולים מגרמניה חלשו על הענף בארץ, ובערבית, שפתם של הפועלים. לפי מילון סלנג של שיפוצניקים שפורסם ב-Ynet, נראה שחדרו מאז גם מילים אנגליות ועבריות, כמו "ווש" ו"שרוול". הנה כמה מילים נבחרות:

• מחיר פאושלי – מחיר הכולל את כל מרכיבי העבודה ונקבע מראש.
• קלינים – זויות קטנות מפלסטיק להזזת גובה הקרמיקה.
• צינור שתיחמוס – צינור המכיל מים המיועד למדידות יושר.
• מחלוטה – פסולת מחצבה.
• קוחלה –  רובה לאבן.
• קופלונג – חומר מחבר באינסטלציה.
• שלבניה – העץ הדק מסביב לדלת. שלבניית אצבע היא אותו פס, רק דקיק יותר.

אתם מכירים מילים נוספות, או את האטימולוגיה של המילים האלה?

ב-24 בינואר יתקיים בבית ציוני אמריקה בתל אביב מפגש של אגודת המתרגמים בשעות 17:00-20:30.

ההרצאה הראשונה תעסוק בהבדל בין אירוניה להומור והאמצעים המשמשים להעברתם ב"סיפור על נהג אוטובוס שרצה להיות אלוהים" מאת אתגר קרת, ותעביר אותה ד"ר גליה הירש.

ההרצאה השנייה תעסוק בעברית המודרנית, ויעביר אותה ד"ר אשר שפריר,  מומחה לפיתוח שיטות להוראת שפות ולאובדן ושימור שפות של מיעוטים אתניים.

עלות ההשתתפות היא 60 ש"ח לחברי האגודה ו-80 ש"ח לאלו שאינם חברי האגודה. להרשמה יש לשלוח מייל לכתובת elibr@netvision.net.il ולציין בשורת הכתובת את שמכם בעברית ובאנגלית ואם אתם חברי האגודה.

דוברי הספרדית, שימו לב: ב-1 בינואר התעדכנו חוקי האיות בשפה. למשל, במילים המתחילות ב-ex, anti ו-pro אין צורך יותר במקף, כך ש-"ex-presidente" הוא כעת "expresidente".

פירוט נוסף ניתן מופיע באנגלית כאן ובספרדית כאן וכאן.

ביום ד' ה-19 בינואר 2010 בשעות 14:30-18:30 יתקיים באוניברסיטת חיפה יום עיון בעריכת לשון ותוכן, תוך התייחסות לאוכלוסיות מיוחדות, תחת הכותרת "האדם שמשלושת צדי הטקסט".

תוכנית יום העיון מופיעה כאן.

הזמנה בפייסבוק ליום העיון מופיעה כאן.