ראיון עם אלי ביז'אווי, מתרגם מחזות

כפי שאומרים לא מעט, תרגום הוא מקצוע בודד, ולכן אני תמיד נהנית לקרוא ראיונות עם מתרגמים ולהתרשם מהאופן שבו הם תופסים את המקצוע ואת תהליך התרגום. לצערי, ראיונות עם מתרגמים הם מחזה יחסית נדיר, ובטח עם מתרגמים שאינם מתרגמים פרוזה. לכן שמחתי לראות שפורסם היום ב"הארץ" ראיון עם אלי ביז'אווי, מתרגם מחזות ומחזות זמר צעיר, שתרגם את "רומיאו ויוליה" ואת המחזמר "פיאף", בין היתר.

כך הוא מתאר את תהליך התרגום של שייקספיר:

"מולי היה המקור השייקספירי בלבד. מקור השוואה יחיד היה התרגום של ויקטור הוגו הבן, כי רציתי ללמוד מהתמודדות של יוצר שתירגם את שייקספיר לשפה אחרת, ובתקופה אחרת. ישבתי מול המחשב, וניסיתי להבין לעומק מה כתוב באנגלית. אשקר אם אומר שבקריאה ראשונה הבנתי מה שייקספיר כותב, ומשקר כל מי שאומר זאת – גם הבריטי הכי רהוט.

"הסתכלתי על הפרולוג והבנתי שקודם כל זו סונטה, 12 שורות שחורזות בתוכן וביניהן, כך שבסוף נוצר מבנה שפונה קודם כל לאוזן של צופה התיאטרון. ייתכן שבשל צעירותה היחסית של העברית כשפה מדוברת, מחזות רבים תורגמו בעבר למעין עברית חגיגית, 'עברית של תיאטרון' שלא תמיד תאמה את הפשטות והזרימה של הדיאלוג בשפת המקור, והיום ניתן לתרגמם אחרת.

"אני עשיתי שתי בחירות שהיו שלובות זו בזו ועזרו לי בתרגום: שמרתי בצורה קפדנית על המשקל של פנטמטר יאמבי (משקל בן חמש הדגשות בעל הברות מוטעמות ולא מוטעמות לסירוגין) המקורי של שייקספיר, וברגע שבחרתי בזה, היה לי חופש יצירתי בבחירת המלים בתוך המשקל. במלים אחרות, ברגע שהמשקל היה מוקפד, יכולתי להרשות לעצמי ללכת לכיוונים שלא הייתי מעז אלמלא היה סד כל כך קפדני".

ביז'אווי מתרגם מחזות מז'אנרים שונים – מחזות זמר, מחזות קלאסיים ומודרניים, אך הוא אינו מבחין ביניהם בתהליך התרגום:

"ברור שיש הבדל במורכבות הניתוח ובניסיון להכיל את כל רובדי המקור, אבל בין שאני מתרגם פזמון פופולרי או יצירת מופת, חשוב לי באותה מידה ליצור מחדש בעברית תוך נאמנות למקור, ואני ניגש לחומרים האלה באותה רצינות.

"בתרגום לתיאטרון אני פונה בראש ובראשונה לאוזן – מעטים האנשים שיושבים וקוראים את התרגום – לכן יש שלב נוסף אחרי תרגום המחזה, שלב שהוא מסעיר ומרגש לא פחות, והוא התאמת הטקסט לשחקנים. ולכן, כשאני יודע שגורי אלפי ישחק את דמותו של וודי אלן ב'שחק אותה סם', או שששון גבאי יגלם את פייגין ב'אוליבר', או שדן שפירא את רומיאו, או שנלי תגר את יוליה – אני משפץ ומעצב את התרגום כדי שיישב נכון בפה של השחקנים האלה"

ואלה התכונות הדרושות למתרגם טוב לדבריו:

"סקרנות, אהבה לבני אדם, אהבה לשפה ויכולות כתיבה. כיוון שתרגום לתיאטרון הוא דבר של האוזן, כאמור – לא של הכתב – צריכה להיות למתרגם אוזן טובה. כשיש אוזן טובה ורגישה לשפה ויכולת להיות הן יצירתי והן בהיר, אפשר לצאת לדרך. מבחינתי, חוויית התרגום היא הזכות לעבוד עם יוצרים שלא חלמת לעבוד איתם. זכיתי באיזה אופן לעבוד עם זונדהיים, סארטר, וכעת עם שייקספיר. אתה בורא בעברית דמויות, לומד להכיר ולייצר את סגנון הדיבור שלהם בעברית. כלומר, יש כאן צלילה לרובד העמוק של היצירה המקורית, שמשכללת אותך כיוצר".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s