השבוע השתתפתי בכנס אגודת המתרגמים לשנת 2011. במקום להלאות אתכם בפירוט מדוקדק של הנאמר בכל ההרצאות ששמעתי ושל הרשמים שלי מהן, החלטתי לברור את הטיפים הכי טובים מכל הרצאה, שרלוונטיים לא רק לתרגום.

• סדנת השיווק לפרילנסרים של דאג לורנס אמנם לא תאמה את הציפיות שלי, אבל עדיין היו בה כמה נקודות למחשבה. החשובה מביניהן, שחזרה על עצמה גם בהרצאה של אסנת רובין, הייתה שבמקום להגדיר לעצמנו יעדים גדולים ומעורפלים, יש להגדיר אותם באופן כמותי וביחס ללוח זמנים. למשל, לא מספיק לומר "אני רוצה להרוויח יותר", אלא יש להגדיר את שיעור הצמיחה ואת מסגרת הזמן הרצויים, למשל "אני רוצה להרוויח 10% יותר בעוד שנה". ברגע שהגדרנו את היעד כמותית קל יותר לחשוב מה דרוש כדי להגיע אליו (ולדעתי יכול להיות שבכך היעד פחות מאיים ומוחשי יותר).
• דלית בן-טובים העבירה הרצאה מצוינת על ארגונומיה, והדגימה תרגילים לשחרור הגב, הכתפיים והידיים מול המחשב. אפשר היה לשמוע בקהל את קולות ההנאה וה"קנאק" מהמתיחות ולראות את הבעות העונג.
• ההרצאה "צריך שניים לטנגו" של אביבה דורון ואליעזר נובודבורסקי עסקה ביחסי הגומלין בין סוכנויות התרגום למתרגמים פרילנסרים והעניקה לי זווית חדשה: לעתים מתרגמים מתלוננים על תעריפי חברות התרגום ועל "הקופון שהן גוזרות עליהם", בצדק או שלא. אפשר לראות את הקשר גם כך: המתרגמים נותנים לסוכנויות מעין עמלה על כך שהן דואגות בשבילם לשירותי השיווק וקשרי הלקוחות ומספקת להם עבודה שוטפת, כך שהם יכולים להתמקד בתרגום בלבד.
• דונה בוסין הרצתה על שמירה על תקינות פוליטית בתרגום מעברית לאנגלית, וציינה שכיום בארה"ב נהוג השימוש בשפה המציבה את האדם במרכז, במטרה להבליט את האדם שמאחורי המוגבלות ולמנוע הצמדת תוויות. לדוגמא, במקום לומר "חירש" או "כבד שמיעה" יש לומר "אדם עם חירשות". באותו נושא, דנה ג. פלג הרצתה על מונחים מקובלים ומכבדים יותר ופחות בהתייחסות לקהילה הלהט"בית. אם אתם לא בטוחים באיזה מינוח להשתמש, עדיף לשאול את האדם שאליו הוא מתייחס מה הוא או היא מעדיפים.
• יעל סלע-שפירו הרצתה על כתיבת בלוגים, וכיוון שטוב מראה עיניים ממשמע אוזניים, הנה המצגת.
• לאה אהרוני הסבירה איך להפיק את המרב מאתרים למתרגמים כמו פרוז.
• ועוד בנושא שיווק באינטרנט: מרים שוואב הרצתה על שיווק בפייסבוק, וגם המצגת שלה תעלה בקרוב לאינטרנט.
• את הכנס סגרה הרצאה של גילי בר-הלל סמו על תרגום מחודש של יצירות ספרותיות. היא השוותה את המתרגמים השונים של אותה היצירה לעיוורים מהמשל הממששים את הפיל: כל מתרגם מפרש את המקור באופן שונה בגלל הפרספקטיבה, הנורמות והשיקולים שלו, ומהשילוב שלהם אפשר להגיע לראייה כוללת של הטקסט.