15/02/2010

כנס אגודת המתרגמים 2010

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס השנתי של אגודת המתרגמים, שהתקיים במלון קראון פלאזה בירושלים.

נושא הכנס השנה היה "כלים וכישורים בעידן המידע". ההרצאות עסקו בעיקר בפן העסקי של התרגום ופחות בתיאוריה ובספרות, ולכן היו מאוד שימושיות למתרגמים בתחילת דרכם.

המסר המרכזי שחזר על עצמו בהרצאות השיווק היה "אל תשכחו שאתם עסק, על כל המשתמע מכך", והודגשו חשיבות היחס ללקוחות והשמירה על איכות העבודה.

כדי להמחיש את נחיצות ההגהה, גם של הטקסט הפשוט ביותר, נינה דייויס בהרצאתה "עזרה ראשונה למתרגמים ועורכים" חילקה את כרטיסי התודה שהודפסו לאורחי החתונה של בנה, שנפלה בהם טעות למרות הטקסט הקצר:

מה שאולי היה הכי חשוב בכנס היה המפגש עם מתרגמים נוספים. אנו, המתרגמים, עובדים בדרך כלל בסביבה מבודדת, לבד מול המחשב, ולכן לרוב לא יוצא לנו להכיר מתרגמים אחרים, מעבר לחברים ללימודים. הכנס מאפשר לנו לפגוש קולגות וליצור קשרים חברתיים ומקצועיים. מסיבה זו אני ממליצה למתרגמים בתחילת דרכם להשתתף בכנס, גם אם למשך יום אחד בלבד.

14/02/2010

מה המילה הכי רומנטית בעולם?

רויטרס מדווחים על סקר שערכה חברת תרגום בריטית, ששאלה את 320 המתרגמים שלהם מהי המילה הכי רומנטית בעולם לרגל חג האהבה שחל היום.

למקום הראשון הגיעה "אמוּר" הצרפתית (Amour), וצמודה אליה "אמורֶה" האיטלקית (Amore), שמשמעות שתיהן היא "אהבה". במקום השלישי נמצאת המילה "בֶּלִיסִימַה" (Belissima), שמשמעותה באיטלקית ובספרדית  "מאוד יפה", ובמקום הרביעי "טֶזוֹרוֹ", "אוצר", גם היא בשתי השפות.

כמו שאפשר אולי לנחש מהרשימה, המתרגמים בחרו באיטלקית לשפה הכי רומנטית בעולם.

הדרך הכי פחות רומנטית לומר "אני אוהב/ת אותך" בעיני הנסקרים היא ביפנית, "ווטקושי ווה אנטה או איי-שימס" (watakushi ha anata wo ai shimasu). עם זאת, לדעתי כדאי לציין שזוהי דרך מאוד רשמית ומרוחקת לומר זאת, ושלרוב ברמת הקרבה שבה אומרים "אני אוהב אותך" יאמרו ביפנית "סוקי" (suki) או "איישיטרו" (aishiteru), או וריאציה כלשהי על אחד מהשניים.

אחרי יפנית, השפות שבהן המשפט "אני אוהב/ת אותך" הוא הכי פחות רומנטי הן וולשית וקלינגונית.

מעניין עם אילו שפות המתרגמים של הסוכנות עובדים, ומה הקשר בין ההתפלגות שלהן לתוצאות הסקר.

06/02/2010

העץ של השנה שעברה / נאנקיצ'י ניאימי

עץ אחד וציפור קטנה אחת היו חברים טובים מאוד. כל יום הציפור ישבה על ענף של העץ ושרה, והעץ הקשיב כל היום לשיר של הציפור הקטנה.

אבל החורף הקר התקרב, והציפור הייתה חייבת להיפרד מהעץ.

"להתראות. בשנה הבאה שוב אקשיב לשיר", אמר העץ.

"אכן. עד אז, עליי ללכת", אמרה הציפור ועפה לדרום.

האביב הגיע, והשלג נעלם מהשדות והיערות.

הציפור שבה אל המקום בו היה העץ של השנה שעברה.

אך מה קרה שם? העץ לא היה. נותר רק גזע כרות.

"לאן נעלם העץ שהיה פה?" שאלה הציפור הקטנה את הגזע הכרות.

"חוטב העצים כרת אותו בגרזנו ולקח אותו לעמק", השיב הגזע הכרות.

הציפור הקטנה עפה אל העמק.

בתחתית העמק הייתה מנסרת עצים גדולה, וצליל חיתוך העצים נשמע.

הציפור הקטנה נעמדה על שער המנסרה. "מר שער, האם אתה יודע מה קרה לחברי הטוב העץ?" היא שאלה.

"העץ נוסר עד דק בתוך המנסרה, הפך לגפרורים ומוכרים אותו בכפר ההוא", אמר השער.

הציפור הקטנה עפה אל הכפר.

ליד פנס הייתה ילדה.

"סלחי לי, האם מכירה אַתְּ אֶת הגפרורים?" שאלה הציפור הקטנה.

"הגפרורים נשרפו כולם", אמרה הילדה. "אך האש שהדליקו הגפרורים עדיין דולקת בפנס הזה".

הציפור הקטנה מיד נעצה את מבטה באש שבפנס. אז היא השמיעה לאש את השיר של השנה שעברה. האש ריצדה מצד לצד, ונראה היה שהיא שמחה על כך.

כשסיימה לשיר את שירה, הציפור הקטנה שוב הביטה באש שבפנס. לאחר מכן עפה למקום אחר.

(מקור)