ככה זה בעברית

במסגרת פרויקט "שירה על הדרך" עיריית תל-אביב תולה בשדרות העיר כרזות עם שירים של משוררים מוכרים. נראה שהשנה הפרויקט הוקדש לשירי ילדים, והיום שמחתי להיתקל בשד' ח"ן בשיר המקסים של דתיה בן-דור, "ככה זה בעברית":

ככה זה בעברית / דתיה בן-דור
שירה על הדרך

אם אתם לא מכירים את הלחן, תוכלו לצפות בקטע מ"פרפר נחמד" שבו אפי, נולי ובץ שרים את השיר:

מודעות פרסומת

ראיון עם רותי לודלם, מתרגמת אקדמית

היום יש לנו ראיון נוסף בסדרת הראיונות עם מתרגמים לא-ספרותיים, ועל כיסא המרואיינת נמצאת הפעם רותי לודלם, מתרגמת אקדמית מעברית לאנגלית ולהיפך ובעלת הבלוג Reality and Fiction. אתם מוזמנים לשאול את רותי שאלות בתגובות.

איך הגעת לתרגום?

נולדתי באנגליה לאם אנגלייה ואב ישראלי, וגדלתי דו-לשונית מלידה. כשעליתי לארץ בגיל 9 המשכתי לדבר עם אמא באנגלית, ושימרתי את השפה. בשונה מרוב המתרגמים, אני מתרגמת בשני הכיוונים, עברית-אנגלית ואנגלית-עברית. התחלתי לעבוד בתרגום עבור סטודנטים בזמן הלימודים באוניברסיטה, והבחירה במקצוע נראתה לי טבעית ומתאימה. עם הזמן בחרתי להתמחות בתרגום אקדמי במדעי הרוח והחברה.

מה את אוהבת במקצוע?

העיסוק בשפה ובתכנים המתורגמים, החשיפה לתחומי מחקר מגוונים, וההתפתחות האישית המתמדת. בתרגום אני נהנית משלושת המרכיבים החשובים של כל עבודה (לפי דניאל פינק): אוטונומיה, מומחיות ותכלית.

 מה היית עושה אם לא היית מתרגמת?

בנוסף לתרגום אני כותבת סיפורים וחיבורים עיוניים. בבלוג שלי אני כותבת על ספרים שאני קוראת ועל כל דבר שמעניין אותי. אילו לא היה לי צורך להתפרנס, הייתי מעדיפה לכתוב בעצמי ולא לתרגם דברים של אחרים.

מה האתגרים בתרגום אקדמי?

קודם כל, צריך להבין את הנושא ואת המתודולוגיה, ולכן צריך להתמחות בתחומים ספציפיים. התחום דורש יכולת כתיבה אקדמית בשפת היעד, והתאמה של הספר או המאמר לדרישות (לפעמים שרירותיות!) של כתב העת או ההוצאה מבחינת סגנון וצורת ההפניות הביבליוגרפיות.

תחום התרגום האקדמי, במיוחד במדעי הרוח והחברה, יכול להיות טעון פוליטית. איך אפשר לשמור על נייטרליות? האם צריך לשמור על נייטרליות כל הזמן, או להיצמד לרוח הכותב?

התרגום צריך לשקף את הכוונה ואת השקפת העולם של המחבר, אך גם להתאים לקהל היעד. לדעתי אי-אפשר לכתוב בצורה נייטרלית. אני נוהגת לעבוד בשיתוף פעולה עם המחבר ולהגיע לפתרונות מוסכמים.

איך את מתמודדת עם השיווק העצמי, שמתרגמים כה רבים מתקשים בו?

בשנים האחרונות רוב העבודה שלי מגיעה מהמלצות של לקוחות או של מתרגמים אחרים. בעבר השתתפתי במשך ארבע שנים בקבוצת BNI ליצירת קשרים עסקיים.

אילו תכונות, ידע וכלים חשובים למתרגמים אקדמיים ולמתרגמים בכלל?

קודם כל, אהבה גדולה לשפות, לקריאה ולכתיבה. יצירתיות לצד חשיבה אנליטית. משמעת עצמית כדי לעבוד באופן עצמאי. רצון ללמוד ולהתפתח בצורה מתמדת, ויכולת לקבל ביקורת בונה. וכמובן, יחסי אנוש טובים כדי ליצור שיתוף פעולה פורה עם הלקוחות.

יש לך עצות למתרגמים מתחילים, בתחום האקדמי ובכלל?

להחליט מראש על צמד שפות ועל תחום התמחות ספציפי ולא לנסות לתרגם "הכל". נדרשת חשיפה יומיומית סבילה (קריאה והקשבה) ופעילה (כתיבה ודיבור) לשפת המקור ולשפת היעד ולסוגי החומרים המתורגמים. בתחילת הדרך עבדתי עם סוכנויות תרגום שהחזירו לי תרגומים לאחר עריכה, וזה עזר לי ללמוד ולהשתפר. צריך לדעת להגיד "לא" להצעות עבודה במקרים הבאים: מחיר נמוך מדי, לוח זמנים צפוף מדי, חומר שאינו בתחום ההתמחות, ולקוח "בעייתי". כדאי להצטרף לאגודת המתרגמים בישראל ולקבוצות דיון של מתרגמים.

על אילו מקורות את ממליצה? (לא בהכרח מקוונים)

אני נוהגת לבדוק מינוח במילונים מודפסים ומקוונים, וגם בחיפושים כלליים באינטרנט. צריך לדעת לברור את מקורות המידע, ולהעדיף מקורות רלוונטיים. במקרים שהלקוח מכיר את שפת היעד, רצוי להתייעץ איתו לגבי המינוח המקובל.

ראיונות קודמים

הגרלה חדשה: 1000 מילים ראשונות

הקוראים הוותיקים אולי זוכרים שבאחד מהפוסטים הראשונים בבלוג כתבתי על ספרים ללימוד אנגלית מימי ילדותי. אחד הספרים שזכורים לי במיוחד הוא "1000 מילים ראשונות", ולכן שמחתי מאוד לגלות שהוציאו אותו במהדורה מחודשת, עם כריכה רכה.

הפרס בהגרלה הפעם הוא כמובן הספר (עותק אחד). כדי להשתתף בהגרלה, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לעשות "לייק" (או "אהבתי") לתמונה בפייסבוק מכריכת הספר. ההגרלה תתקיים ב-1.7 בעזרת אתר Random.org. ההשתתפות אסורה על בני משפחה. ההודעה על הזוכה תהיה בפייסבוק ובפוסט בתרגומיה.

ראיון עם מתרגמת: הלית ישורון

בסוף השבוע התפרסם במעריב ראיון עם המתרגמת והעורכת הלית ישורון, השוקדת מזה עשרים שנה על תרגום "בעקבות הזמן האבוד" מאת מרסל פרוסט. הראיון נערך לרגל יציאתו לאור של הכרך האחרון, אך התרגום לא נעשה לפי סדר הכרכים, ויש לתרגם עוד כרכים מאמצע היצירה.

הריאיון מתייחס גם לחייה של ישורון, אך יש חלקים הנוגעים בתרגום:

כשאני שואל אותה אילו שינויים או התאמות נעשו בתרגום פרוסט לאורך השנים, היא עונה: "השנים הרבות שאני חיה עם הדמויות האלו יצרו אצלי איזו פמיליאריות ביחסים, אז אולי גם זה נכנס לדרך ההעברה לעברית, אולי נשבר הדיסטנס".

אבל האם למרות הפמיליאריות הזאת את ערה לניגוד האינטרסים בין המתרגם לסופר? 

"אבידן אמר שהוא שונא לתרגם כי זה כמו להיכנס למישהו מתחת לעור. אני לא מרגישה כך. עדיין, למרות הצלחות של כל כך הרבה תרגומים, יש תוקף למשחק המילים האיטלקי traditore=traduttore (מתרגם=בוגד). שאלת הנאמנות אינה פתורה. לאיזה עולם נאמן התרגום? של המתרגם? של הסופר? המתרגם הוא לא הסופר, שלא ישלה את עצמו, אבל בכל זאת, הוא מחברו של התרגום. התיאולוג פרנץ רוזנצווייג, מתרגמו של יהודה הלוי (ושל התנ"ך, יחד עם בובר) לגרמנית, הגדיר מתרגם כ'משרתם של שני אדונים', אז גם אני מרגישה כמו חדרניתן של שתי גבירות – העברית והצרפתית".

כל כותב כמעט מכיר את תחושת המבוכה שנלווית להיתקלות בטקסטים שלו מן העבר. האם אותה תחושה קיימת גם כשניגשים שוב לתרגום ישן? 

"במידה מסוימת, אף שאני לא יודעת אם זו בהכרח מבוכה. השפה שלך מחזירה לך שיקוף של עצמך בנקודת זמן נתונה. בסוף שנות השבעים תרגמתי את הטרילוגיה של בקט – 'מולוי', 'מות מאלון' ו'אלושם' – שלושה רומנים שאהבתי אהבת נפש. מצבי אז, כאם צעירה, השפיע עליי וריכך את התרגום. אחרי 20 שנה, כשבספריה החדשה רצו להוציא מהדורה נוספת, חידשתי את התרגום. הייתי בוגרת יותר, ובלי ריח תינוקות באוויר, העברית היתה יבשה יותר ו'בקטיאנית'".

אילו מתרגמים מצרפתית את מעריכה? 

"אני חושבת שהצרפתית התברכה במתרגמים מוכשרים מאוד כמו דורי מנור וניר רצ'קובסקי. אירית עקרבי נהדרת".

בנוסף לראיון, פורסמה באתר הוצאת "הספריה החדשה" הערת המתרגמת, ובה ישורון כותבת:

לפעמים נדמה שלתרגם, בין השאר, זה לפתות את היצירה להישאר בשפת התרגום, שלא תשאף לחזור אל המקור. שתשכח ממנו. לשכנע שגם בעברית אפשר. פעמים אחרות נדמה שמתרגמים כי רודפים אחרי משהו שמתחמק בלי־הרף.

תרגומי הספרות הרוסית, שעליהם גדלנו, יצרו שפת תרגום, ונצבעו בגווניה של הרוסית. יש מלים שלא היו חוזרות לעברית אלמלא הכרנו אותן תחילה מהתרגומים הרוסיים. הספרות הרוסית הורידה צבע על העברית. תרגום יוצר שכבת לשון נוספת, מין לשון אמצע, המשמרת איזושהי זרות טבעית. העברית לא יכולה לציית לחלוטין לחוקי המוצא שלה, מפני שעליה להאיר את המקום האחר, ומשהו מחוקיו נדבק בה. לכן, תרגום משפה מערב־אירופית יניב עברית שונה לחלוטין משיָניב תרגום מלשון מזרחית, למשל, או מלשון מזרח־אירופית. התרגום של ריבלין ל'אלף לילה ולילה' יצר עברית בעלת ניחוח ערבי, כשם שתרגומיו של שלונסקי יצרו עברית בהטבעה רוסית. מתרגם הוא אדם העובד על הסף, בין שתי שפות, שתי תרבויות, ומצוי במין הלוך־ושוב מתמיד בין זו לזו.

יצירה מתורגמת נראית כמובלעת בתרבות המקום, וגם הקליטה שלה נעשית דרך הזרוּת ולא דרך המוּכָּרות. אין מה לדבר על פמיליאריות, או על אינטימיות, וגם לא על זיכרון משותף. זה לא מקור, זה תרגום. אבל צריך להשכיל וליצור שפה בעלת אזרחות כפולה. מצד אחד, לשאוף שהגיבור הזר ימצא את קולו העברי. להביא בחשבון, נניח, שפרוסט הוא בן־זמנו של גנסין, אבל להיזהר שהפעולה שלו על הקורא לא תהיה אנכרוניסטית. לתת את העכשיו אבל לא את העכשוויות. שכן, אם החיים הדפיסו בנו את הספר הזה, כפי שנאמר בו, ואנו, קוראיו, את עצמנו אנחנו קוראים – אם כך, עלינו לעשות לעברית מה שעושים לציורים עתיקים, שמנקים אותם משכבות של שומן שדבקו בהם. למרק את הלשון כדי להבליט את יופיו וכוחו של הטקסט.

על מצב לימודי הערבית בארץ

לפני שנה בערך הסתובבתי בסופרמרקט, וליד אחד המקררים ניגשה אליי אישה ערביה מבוגרת, הושיטה לי מיכל פלסטיק עם כיתוב בעברית ושאלה, הד'א טחינה? ניסיתי לדלות ממעמקי מוחי את מעט הערבית מימי בית הספר, אבל עד שהצלחתי למצוא תשובה, לא ברור לי אם היא הבינה אותי או שקצה סבלנותה. בכל מקרה, גם אם לא הייתה לי מגבלת זמן, קשה לי להאמין שהייתי מצליחה להרכיב משפט רהוט, או אפילו תקני. יש לציין שלמדתי ערבית במשך ארבע שנים בבית הספר.

נזכרתי בסיפור הזה כשקראתי את סקירת מצב לימודי הערבית בבתי הספר כיום שפורסמה בוויינט. רק לשם השוואה, לפני כמעט עשר שנים למדתי איטלקית בקורס של שלושה חודשים. לפני חודש ביקרתי באיטליה, ועם קצת מילים שקלטתי משירים ושאילה מצרפתית הצלחתי להסתדר בתור תיירת.

 "השיח הביטחוני הוא אחד המנועים העיקריים ללימוד השפה הערבית בישראל", אומרת אפרת, מורה ותיקה לערבית.  (מתוך הכתבה)

בזמן שלמדתי איטלקית הבנתי עד כמה לימודי הערבית בארץ נועדו להכין את התלמידים לשירות במערכת הביטחון. אם בלימודי האיטלקית למדתי להזמין במסעדה, מלימודי הערבית עדיין חקוקות במוחי המילים "ראש ממשלה", "נמל תעופה", "יום העצמאות", "תעודת זהות", "שרים" ושמות המדינות המקיפות את ישראל, ואני זוכרת שלמדנו גם איך לומר "או"ם" ו"עצור, גבול לפניך". אין בכך פסול בעיניי, אבל אסור שהכנסת אוצר המילים הזה לתוכנית הלימודים תבוא על חשבון הוראת דקדוק, תחביר ומושגים בסיסיים אחרים באופן מסודר. במשך ארבע שנות לימוד מעולם לא למדתי לספור מעבר ל-10 ולא למדתי את הצבעים באופן מסודר (עד היום אין לי מושג איך אומרים "כחול" בערבית). לעומת זאת, בשנת הלימודים האחרונה למדנו להטות פעלים, אך לא אמרו לנו מה המשמעות שלהם.

יש לי תחושת החמצה עצומה מלימודי הערבית, כיוון שאם תוכנית הלימודים הייתה אחרת, אולי הייתי מסוגלת לתקשר היום בערבית. התועלת היחידה שהפקתי מלימודי השפה היא היכולת לתעתק מערבית לעברית, שמסייעת לי לעתים בתרגום. אם התלמידים היו מקבלים בסיס איתן יותר של השפה בשנות הלימוד הראשונות, ייתכן שיותר תלמידים היו ממשיכים בלימודי הערבית שלהם ל-5 יחידות לימוד. אולי כדאי לדחות את אוצר המילים הביטחוני לשנים המאוחרות של לימוד השפה, כשיש כבר היכרות בסיסית עם השפה ויכולת לקרוא טקסטים.

מה שעצוב הוא שמאז סוף שנות התשעים, אז למדתי ערבית, המצב כנראה הידרדר, אם להקיש ממה ששמעתי על לימודי הצרפתית: בבגרות בצרפתית נבחנו על קטעים קצרים ממחזות של מולייר ויונסקו, בין היתר, ועל סיפור קצר של דה-מופסאן. למיטב הבנתי, כיום אחת מחמש היחידות מוקדשת לזמן העבר Passé composé. הדבר מקביל להקדשת אחת היחידות באנגלית ל-Past Simple. חבל.