חוץ מהראיון עם פרופ' ניצה בן ארי, התפרסם אתמול בבלוג הרפובליקה הספרותית גם "ראיונון", כפי שמגדירה אותו בעלת הבלוג עדנה אברמסון, עם המתרגמת, העורכת והמשוררת טל ניצן. עם הספרים שתרגמה ניצן נמנים "כרוניקה של מוות ידוע מראש", "זיכרונות מהזונות העצובות שלי" ו"לחיות כדי לספר" מאת גבריאל גרסיה מראקס, "העין הכי כחולה" של טוני מוריסון וספרי שירה של פבלו נרודה, והראיון נערך לרגל יציאת תרגומה ל"של עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק.
אחת הסוגיות התרגומיות שניצן מתייחסת אליה היא הקושי בתרגום משלבים דיבוריים לעברית:
"כאמור, זה אכן היה האתגר המרכזי כאן. קשה מאוד לתרגם לעברית עגה אנגלית, וכתוספת – של פשוטי-עם בארה"ב של שנות השלושים. בעצם זה להמציא בעברית חיה שאינה קיימת. באופן כללי קשה ליצור משלב דיבורי בעברית בלי לחטוא במילים בערבית וביידיש, בביטויים צה"ליים ואפילו פלמ"חניקים. נמנעתי כמובן מכל אלה וגם מחבלה שרירותית בתקניוּת במקומות שזה לא נעשה במקור, ומשימוש בביטויים עכשוויים שהיו מחבלים בשחזור התקופתי – חוץ ממילה אחת (שאשאיר לקוראים לגלות) במקרה שלא הותיר ברירה אחרת.
"אז מה כן? במסגרת כל המגבלות האלה ניסיתי ליצור שפה טבעית, פשוטה, לא גבוהה, שתהלום את הדמויות, שלא תגרום לקוראים לזקוף גבה מצד אחד, אבל גם לא תמשוך תשומת לב מיותרת למעשה התרגום. כדי ליצור שפה אותנטית די לפעמים בניואנסים ואין צורך בג'סטות בולטות."
אם אתם רוצים לדעת מדוע הספר תורגם בשם "של עכברים ואנשים", ולא "על עכברים ואנשים, תצטרכו לקרוא את הריאיון במלואו.
התרגומיה 