על מצב לימודי הערבית בארץ

לפני שנה בערך הסתובבתי בסופרמרקט, וליד אחד המקררים ניגשה אליי אישה ערביה מבוגרת, הושיטה לי מיכל פלסטיק עם כיתוב בעברית ושאלה, הד'א טחינה? ניסיתי לדלות ממעמקי מוחי את מעט הערבית מימי בית הספר, אבל עד שהצלחתי למצוא תשובה, לא ברור לי אם היא הבינה אותי או שקצה סבלנותה. בכל מקרה, גם אם לא הייתה לי מגבלת זמן, קשה לי להאמין שהייתי מצליחה להרכיב משפט רהוט, או אפילו תקני. יש לציין שלמדתי ערבית במשך ארבע שנים בבית הספר.

נזכרתי בסיפור הזה כשקראתי את סקירת מצב לימודי הערבית בבתי הספר כיום שפורסמה בוויינט. רק לשם השוואה, לפני כמעט עשר שנים למדתי איטלקית בקורס של שלושה חודשים. לפני חודש ביקרתי באיטליה, ועם קצת מילים שקלטתי משירים ושאילה מצרפתית הצלחתי להסתדר בתור תיירת.

 "השיח הביטחוני הוא אחד המנועים העיקריים ללימוד השפה הערבית בישראל", אומרת אפרת, מורה ותיקה לערבית.  (מתוך הכתבה)

בזמן שלמדתי איטלקית הבנתי עד כמה לימודי הערבית בארץ נועדו להכין את התלמידים לשירות במערכת הביטחון. אם בלימודי האיטלקית למדתי להזמין במסעדה, מלימודי הערבית עדיין חקוקות במוחי המילים "ראש ממשלה", "נמל תעופה", "יום העצמאות", "תעודת זהות", "שרים" ושמות המדינות המקיפות את ישראל, ואני זוכרת שלמדנו גם איך לומר "או"ם" ו"עצור, גבול לפניך". אין בכך פסול בעיניי, אבל אסור שהכנסת אוצר המילים הזה לתוכנית הלימודים תבוא על חשבון הוראת דקדוק, תחביר ומושגים בסיסיים אחרים באופן מסודר. במשך ארבע שנות לימוד מעולם לא למדתי לספור מעבר ל-10 ולא למדתי את הצבעים באופן מסודר (עד היום אין לי מושג איך אומרים "כחול" בערבית). לעומת זאת, בשנת הלימודים האחרונה למדנו להטות פעלים, אך לא אמרו לנו מה המשמעות שלהם.

יש לי תחושת החמצה עצומה מלימודי הערבית, כיוון שאם תוכנית הלימודים הייתה אחרת, אולי הייתי מסוגלת לתקשר היום בערבית. התועלת היחידה שהפקתי מלימודי השפה היא היכולת לתעתק מערבית לעברית, שמסייעת לי לעתים בתרגום. אם התלמידים היו מקבלים בסיס איתן יותר של השפה בשנות הלימוד הראשונות, ייתכן שיותר תלמידים היו ממשיכים בלימודי הערבית שלהם ל-5 יחידות לימוד. אולי כדאי לדחות את אוצר המילים הביטחוני לשנים המאוחרות של לימוד השפה, כשיש כבר היכרות בסיסית עם השפה ויכולת לקרוא טקסטים.

מה שעצוב הוא שמאז סוף שנות התשעים, אז למדתי ערבית, המצב כנראה הידרדר, אם להקיש ממה ששמעתי על לימודי הצרפתית: בבגרות בצרפתית נבחנו על קטעים קצרים ממחזות של מולייר ויונסקו, בין היתר, ועל סיפור קצר של דה-מופסאן. למיטב הבנתי, כיום אחת מחמש היחידות מוקדשת לזמן העבר Passé composé. הדבר מקביל להקדשת אחת היחידות באנגלית ל-Past Simple. חבל.

מודעות פרסומת

שוועסטער!*

ב-mynet מדווחים על קורס חדש וראשון מסוגו בחוג לסיעוד במכללת צפת שבו הסטודנטים יקבל ידע בסיסי בשפות הנפוצות בישראל, במטרה לשפר את התקשורת בין אנשי הצוות הרפואי לבני העדות השונות בישראל. בקורס ילמדו ערבית, רוסית, אמהרית ויידיש, והסטודנטים בקורס יתחלקו לקבוצות, שכל אחת מהן תלמד את שאר הכיתה את עיקרי אחת השפות וביטויים שימושיים בסביבת הטיפול. בכל קבוצה יהיה לפחות דובר ילידי אחד של השפה שאותה היא מלמדת.

בסוף הקורס צפוי להתפרסם מילון רפואי בסיסי, שיכלול ביטויים נפוצים בשפות השונות. מילון דומה כבר קיים בשפת הסימנים הישראלית, ואין ספק שמדובר ביוזמה מבורכת, שתשפר את התקשורת בין המטופל לצוות הרפואי ובכך תשפר את הטיפול הרפואי.

 

* "אחות!" ביידיש.

כנסים, השתלמות ומכירת ספרים

  • המפגש החודשי הקרוב של אגודת המתרגמים יתקיים ב-5 באוקטובר 2010 בין השעות 17:00-20:30 בבית ציוני אמריקה בתל אביב. ההרצאה הראשונה היא "עברית ישראלית – לא מה שחשבתם" מאת נורית דקל, וההרצאה השנייה היא "ערבית ואני", מאת אריה גוס. המחיר הוא 60 ש"ח לחברי האגודה ו-80 ש"ח לאלו שאינם חברים. להרשמה יש לשלוח מייל לכתובת monthly@ita.org.il ולציין בנושא את שמכם ואם אתם חברים באגודה.
  • הכנס השנתי של אגודת המתרגמים יתקיים ב-7-9 בפברואר 2011 במלון קראון פלאזה בירושלים, בנושא "מקצוע ועסקים: שיפור מיומנויות, הגדלת ההכנסה". תוכנית הכנס טרם פורסמה.
  • האקדמיה ללשון העברית תערוך השתלמות בסיסית לשיפור הניסוח בתאריכים 6-18 באוקטובר 2010. פרטים נוספים ניתן למצוא כאן.
  • הוצאת עם עובד עורכת מכירה במחסני החברה בסוכות, 1+1 על כל הספרים. פרטים כאן.

גם בלבנון נאבקים על שימור השפה

מורים והורים בלבנון מוטרדים מכך שיותר ויותר צעירים כבר לא מדברים ערבית כראוי, אף שנולדו וגדלו במדינה, מדווח ה-BBC. רבים מהם יקדמו בברכה קמפיין לשימור הערבית בלבנון, תחת הכותרת "אתם מדברים מהמזרח, והוא עונה מהמערב", שהשיק ארגון "פעל אמר" (לפעול עכשיו).

"המטרה שלנו היא לקשר את השפה הערבית לאמנות ולתרבות המודרנית ולשים קץ לתפיסה הרווחת בקרב צעירים שהשפה הרשמית מיושנת ומשעממת", אומרת סוזן טלהוק, נשיאת פעל אמר. "אנחנו לא נלחמים בשפות אחרות, אלא מקדמים את השימוש בערבית בהתאם לשינויים המתחוללים בעולם".

רוב הלבנונים מדברים צרפתית, ירושה של השלטון הקולוניאלי הצרפתי, והדור הצעיר נוטה לכיוון האנגלית. יותר ויותר הורים שולחים את ילדיהם לבתי ספר צרפתיים, בריטיים או אמריקאיים, בתקווה שהדבר יסייע להם למצוא עבודה ולהבטיח את עתידם. חלקם אף מדברים עם ילדיהם בבית בצרפתית או באנגלית. הבעיה קיימת בחלקים נוספים של העולם הערבי שבהם נפוצים בתי ספר זרים – איחוד האמירויות, ירדן, מצרים ורוב מדינות צפון אפריקה.

"עצוב שבדור שלנו אף אחד לא מדבר ערבית כמו שצריך", אומרת לארה טראד, תלמידה בת 16 מאחד מבתי הספר הצרפתיים הרבים במדינה. "חבל מאוד שההורים שלי לא הקדישו יותר תשומת לב לפיתוח הערבית שלי. כבר מאוחר מדי בשבילי, אבל אולי אפשר לעשות משהו למען התלמידים הצעירים יותר במדינה".

יש גם הבדל בין הערבית הספרותית לערבית הלבנונית המדוברת. כמעט ולא נעשה שימוש בשפה הספרותית בשיחה, אלא רק בחדשות, בנאומים רשמיים ובחלק מתוכניות הטלוויזיה. כתוצאה מכך לבנונים צעירים רבים מתקשים במיומנויות קריאה וכתיבה בסיסיות בערבית, ולא נדיר שתלמידים בגילאי 16 או 17 ידברו ערבית משובשת.

קמפיין השפה של פעל אמר בלבנון הוא חלק מהמאמצים המתמשכים לקידום השפה והתרבות הערבית בקרב הנוער הלבנוני. הקבוצה עורכת סדנאות בבתי ספר ואוניברסיטאות להגברת המודעות בקרב התלמידים לחשיבות ההגנה על שפת האם שלהם, בתקווה שהגנת השפה הערבית בלבנון תוביל להגנת הזהות והמורשת של המדינה.

** עדכון: גם ב"הארץ" פרסמו כתבה בנושא.