כשעבדתי כמתרגמת במערכת של עיתון גדול, חלקתי את חלל העבודה שלי עם עוד כמה עשרות אנשים. מסביבי התנהלו תמיד שיחות, אנשים הלכו וחזרו מאחוריי והטלפונים הסלולריים לא הפסיקו לצלצל (יש כמה שירים שאני כבר לא יכולה יותר לשמוע). הייתי חוזרת הביתה באוטובוס עמוס, שחלק מספיק גדול מהנוסעים בו החליטו לנצל את זמן הנסיעה להשלמת שיחות. כשהגעתי הביתה כבר הייתי מותשת. אחרי כמה שנים ביקשתי לעבוד מהבית, וחוויית העבודה שלי מאוד השתפרה.

אני מניחה שחלק לא קטן מכם עכשיו מזדהה איתי. רוב המתרגמים עובדים לבד מהבית, וכדי לעמוד בזה צריך אופי מסוים. לכן הספר Quiet: The Power of Introverts in a World That Can't Stop Talking (שקטים: כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר) מאת סוזן קיין קשור לדעתי לענייננו, אפילו שהוא לא עוסק בתרגום ישירות.  קיין היא מופנמת בעצמה, והיא בילתה שבע שנים במחקר המופנמות.

אבל מהי בעצם מופנמות? את המונח טבע קארל יונג, שקבע כי "כל אחד מאיתנו נולד עם נטייה ראשונית שנוגעת ליעד שבו אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו – חיצוני או פנימי. זוהי החלוקה לטיפוסים אקסטרוורטיים (מוחצנים) מול טיפוסים אינטרוורטיים (מופנמים בהכללה גסה ניתן לומר שהטיפוסים האקסטרוורטיים הם הפעילים, הידידותיים והנמרצים יותר, ואילו האינטרוורטיים הם מסוגרים יותר בתוך עולמם הפנימי ומעדיפים את חברת עצמם על חברת זולתם" (מתוך אתר בטיפולנט). לפי הגדרה זו, מופנמות אינה מעידה על ביישנות (קושי חברתי שאינו מעיד על מידת הרצון בקשר), היעדר ביטחון עצמי או רגישות, אך קיין בוחרת להרחיב את הגדרת המופנמות ולכלול בה את כל תכונות אלה, לאור נקודות ההשקה ביניהן.

הספר עצמו כולל סקירה מקיפה של מחקרים עדכניים בהיבטים שונים – ביולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה. אני חושבת שהמופנמים שיקראו את הספר יבינו את עצמם יותר, ולו רק בזכות מציאת הקשר בין תכונות שלכאורה אינן קשורות זו לזו. המוחצנים יבינו יותר טוב את הצד השני, ויש גם פרקים המוקדשים לסיוע להורים לילדים מופנמים ולזוגות שבהם אחד מוחצן והשני מופנם.

המופנמות של רוב המתרגמים היא אחד הגורמים שהובילו אותם לבחור במקצוע. האירוניה היא שרוב המתרגמים עצמאים, ואז עליהם לעסוק גם בהיבטים של ניהול העסק שהם חשים איתם פחות בנוח, כמו שיווק, שימור לקוחות וגבייה. קיין מציעה אסטרטגיה שהיא מכנה "הסכם תכונה חופשית" (Free Trait Agreement, פרפראזה על Free Trade Agreement, הסכם סחר חופשי, וגם התייחסות לתיאוריה המוזכרת בספר). אם קשה לכם ללכת לאירועים מקצועיים ולאירועי נטוורקינג, קיין מציעה שתחליטו מראש על כמות מסוימת של אירועים שעליכם ללכת אליהם בשנה, ושבכל אירוע עליכם לנהל שיחה אמיתית (מעבר לסמול-טוק) עם אדם אחד. ברגע שהשלמתם את המכסה, אתם רשאים לחזור הביתה בלי רגשות אשם (עמ' 221-222). אם אתם רוצים לטלפן ללקוחות פוטנציאליים באופן יזום ולהציע את שירותיכם, הגדירו מראש מספר שיחות טלפון מינימלי.

נקודה נוספת שקיין מעלה היא "תיאוריית הגומיות": מופנמות ומוחצנות אינן דיכוטומיה, אלא שני קצוות של ציר. אנחנו יכולים למתוח את האישיות שלנו על פני הציר ולהתנהג באופן שאינו טבעי לנו, אך עד גבול מסוים. ככל שנאתגר את עצמנו, נפתח אסטרטגיות להתמודדות עם הקושי (עמ' 117-121). זוהי עוד סיבה ש"הסכם התכונה החופשית" חשוב – זהו אמצעי מתון ומדוד לאתגר את עצמנו ולהרחיב את אזור הנוחות שלנו. חשוב להתקדם בהדרגה – לפני שתתחילו ליזום שיחות באירועי נטוורקינג, אתם יכולים להקדיש את האירוע הראשון שאתם הולכים אליו להתבוננות בנעשה כדי להבין יותר טוב איך הדברים עובדים. כמובן, אם יפנו אליכם זוהי הזדמנות טובה לתרגל סמול טוק ושיווק עצמי.

אתם מוזמנים גם לצפות בהרצאה של קיין ב-TED, שבזכותה קראתי את הספר:

 

 

 

 לקריאה נוספת

• ביישנות כטקטיקה אבולוציונית – סוזן קיין
• נקמת המופנמים: הילד הביישן עוד יראה לכם מי כאן המלך – מאקו