ביקורת ספר: שקטים

כשעבדתי כמתרגמת במערכת של עיתון גדול, חלקתי את חלל העבודה שלי עם עוד כמה עשרות אנשים. מסביבי התנהלו תמיד שיחות, אנשים הלכו וחזרו מאחוריי והטלפונים הסלולריים לא הפסיקו לצלצל (יש כמה שירים שאני כבר לא יכולה יותר לשמוע). הייתי חוזרת הביתה באוטובוס עמוס, שחלק מספיק גדול מהנוסעים בו החליטו לנצל את זמן הנסיעה להשלמת שיחות. כשהגעתי הביתה כבר הייתי מותשת. אחרי כמה שנים ביקשתי לעבוד מהבית, וחוויית העבודה שלי מאוד השתפרה.

אני מניחה שחלק לא קטן מכם עכשיו מזדהה איתי. רוב המתרגמים עובדים לבד מהבית, וכדי לעמוד בזה צריך אופי מסוים. לכן הספר Quiet: The Power of Introverts in a World That Can't Stop Talking (שקטים: כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר) מאת סוזן קיין קשור לדעתי לענייננו, אפילו שהוא לא עוסק בתרגום ישירות.  קיין היא מופנמת בעצמה, והיא בילתה שבע שנים במחקר המופנמות.

אבל מהי בעצם מופנמות? את המונח טבע קארל יונג, שקבע כי "כל אחד מאיתנו נולד עם נטייה ראשונית שנוגעת ליעד שבו אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו – חיצוני או פנימי. זוהי החלוקה לטיפוסים אקסטרוורטיים (מוחצנים) מול טיפוסים אינטרוורטיים (מופנמים בהכללה גסה ניתן לומר שהטיפוסים האקסטרוורטיים הם הפעילים, הידידותיים והנמרצים יותר, ואילו האינטרוורטיים הם מסוגרים יותר בתוך עולמם הפנימי ומעדיפים את חברת עצמם על חברת זולתם" (מתוך אתר בטיפולנט). לפי הגדרה זו, מופנמות אינה מעידה על ביישנות (קושי חברתי שאינו מעיד על מידת הרצון בקשר), היעדר ביטחון עצמי או רגישות, אך קיין בוחרת להרחיב את הגדרת המופנמות ולכלול בה את כל תכונות אלה, לאור נקודות ההשקה ביניהן.

הספר עצמו כולל סקירה מקיפה של מחקרים עדכניים בהיבטים שונים – ביולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה. אני חושבת שהמופנמים שיקראו את הספר יבינו את עצמם יותר, ולו רק בזכות מציאת הקשר בין תכונות שלכאורה אינן קשורות זו לזו. המוחצנים יבינו יותר טוב את הצד השני, ויש גם פרקים המוקדשים לסיוע להורים לילדים מופנמים ולזוגות שבהם אחד מוחצן והשני מופנם.

המופנמות של רוב המתרגמים היא אחד הגורמים שהובילו אותם לבחור במקצוע. האירוניה היא שרוב המתרגמים עצמאים, ואז עליהם לעסוק גם בהיבטים של ניהול העסק שהם חשים איתם פחות בנוח, כמו שיווק, שימור לקוחות וגבייה. קיין מציעה אסטרטגיה שהיא מכנה "הסכם תכונה חופשית" (Free Trait Agreement, פרפראזה על Free Trade Agreement, הסכם סחר חופשי, וגם התייחסות לתיאוריה המוזכרת בספר). אם קשה לכם ללכת לאירועים מקצועיים ולאירועי נטוורקינג, קיין מציעה שתחליטו מראש על כמות מסוימת של אירועים שעליכם ללכת אליהם בשנה, ושבכל אירוע עליכם לנהל שיחה אמיתית (מעבר לסמול-טוק) עם אדם אחד. ברגע שהשלמתם את המכסה, אתם רשאים לחזור הביתה בלי רגשות אשם (עמ' 221-222). אם אתם רוצים לטלפן ללקוחות פוטנציאליים באופן יזום ולהציע את שירותיכם, הגדירו מראש מספר שיחות טלפון מינימלי.

נקודה נוספת שקיין מעלה היא "תיאוריית הגומיות": מופנמות ומוחצנות אינן דיכוטומיה, אלא שני קצוות של ציר. אנחנו יכולים למתוח את האישיות שלנו על פני הציר ולהתנהג באופן שאינו טבעי לנו, אך עד גבול מסוים. ככל שנאתגר את עצמנו, נפתח אסטרטגיות להתמודדות עם הקושי (עמ' 117-121). זוהי עוד סיבה ש"הסכם התכונה החופשית" חשוב – זהו אמצעי מתון ומדוד לאתגר את עצמנו ולהרחיב את אזור הנוחות שלנו. חשוב להתקדם בהדרגה – לפני שתתחילו ליזום שיחות באירועי נטוורקינג, אתם יכולים להקדיש את האירוע הראשון שאתם הולכים אליו להתבוננות בנעשה כדי להבין יותר טוב איך הדברים עובדים. כמובן, אם יפנו אליכם זוהי הזדמנות טובה לתרגל סמול טוק ושיווק עצמי.

אתם מוזמנים גם לצפות בהרצאה של קיין ב-TED, שבזכותה קראתי את הספר:

 

 

 

 לקריאה נוספת

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “ביקורת ספר: שקטים

  1. וואו, תודה על הפוסט ועל הקישור. הרצאה נהדרת. אני חושבת שאני אמביוורטית וחבל שהיא לא דיברה על זה יותר, כי זה לא רק ליהנות מכל העולמות, זה גם לסבול מפער מתמיד בין צרכים ליכולות…
    (דוגמה קטנה, אני פורחת כשאני מופיעה מול קהל אבל נובלת אם אני צריכה לארגן ולשווק את אותה הופעה). ונזכרתי כמה חששתי מעבודה קבוצתית בבית הספר היסודי, וגם בדניאל פנק שכתב ב"כמו רומן" על זה שממלאים את זמנם של הילדים בחוגים ופעילות בלתי פוסקת ולא נותנים להם זמן לשעמום יצירתי פורה. ובמישהי שלא הבינה על מה אני מדברת כשאמרתי שאני צריכה "זמן לעצמי".

    • לי, ברוכה הבאה ותודה על השיתוף 🙂 אני חושבת שהכותבת התמקדה במופנמות כי היא מופנמת בעצמה וזה מה שמסקרן אותה. בכל מקרה, כיף לך שאת יכולה ליהנות מכל העולמות! 🙂

      • תודה :). גם בספר היא לא מתייחסת יותר לפרדוקסים של האמביוורט? זה קשה כי בעצם השהייה היתרה בבית וההימנעות מגירויים חיצוניים כן משפיעים על מצב הרוח לרעה, אצל כולם, נראה לי…
        ומעניין גם מה היא אומרת על זוגות 'מעורבים'.

      • היא מדברת בעיקר על מופנמים, ומתייחסת קצת למוחצנים. אני לא חושבת שהיא מתייחסת לאמביוורטיות מעבר לאזכור המונח.

  2. שלום! האם הספר קיים בעברית?
    תודה רבה, מאיה

  3. יוס ואחיו

    צריך גם לומר ששטף ההמולה-רעש-קשקשת שתוקף אותנו היום, מרגע שיצאנו מהבית (וחלקינו גם בתוך הבית, מרצון ושלא מרצון), גדול משהיה בעבר, ועל כן מעיק מתמיד. הצפיפות בארץ הוכפלה ושולשה בעשורים האחרונים, וזה מורגש *פיזית*. זו ארץ אחרת מזו שהיתה לפני 20 שנה.

    יש לי לעיתים תחושה שאנשים בארץ נשחקים יותר מאי פעם, ועל כן גם קיצוניים.

    גיליתי אצלי רגישות שגדלה עם הגיל, לגירויים חיצוניים (קול, תאורה, מגע, צפיפות), שלעיתים יש לה גם הגדרה קלינית (תסמונת ויסות חושי). יש רצון לצאת מהעיר ולעבור לכפר… מה שנראה כמקום המשעמם ביותר בעולם בגיל 20, נראה כמקום הנעים בעולם ב-40.

    וכן יש עניין בשם 'חרדה חברתית'. נראה שקיים אצל לא מעט. זו הגדרה מאוד רחבה, אבל ראוי לקחת אותה בחשבון.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s