על תקשורת בטיפול נמרץ

הזכרתי בעבר את חשיבותו של התרגום הקהילתי, המסייע לאנשים שלא דוברים את שפת הממסד לעמוד מולו, לעתים ברגעים מאוד פגיעים (למשל בבית החולים או במערכת המשפט). חשבתם פעם מה קורה במצב כזה למי שבכלל לא יכול לדבר, באף שפה?

קיבלתי את התשובה לשאלה (שיש לציין שלא חשבתי עליה מעולם) לפני כחודש, שתרגמתי בכנס של אגודת אייזק ישראל. תחום העיסוק של אייזק ישראל הוא תקשורת תומכת חליפית (תת"ח, ובאנגלית Augmentative and Alternative Communication או AAC): במילים פשוטות, מדובר  באמצעי ביטוי חליפיים לאנשים שלא מסוגלים לדבר מסיבה כלשהי, החל מסימנים, דרך לוחות עם ציורים ועד למכשירים מתוחכמים יותר. כשאני שומעת את ההרצאות באייזק, אני נפעמת מעבודת הקודש שעושים בארגון.

בכנס הרצה ג'ון קוסטלו מבית החולים לילדים בבוסטון, ואחת ההרצאות המרתקות שלו עסקה בשימוש בתת"ח במחלקת טיפול נמרץ. המטופלים במחלקת טיפול נמרץ עוברים לעתים טיפולים (למשל פיום קנה) המונעים מהם באופן זמני לדבר. תארו לעצמכם שאתם מתעוררים מניתוח, מטושטשים, ואתם לא מסוגלים לדבר ולהעביר לסביבה מידע על התחושות שלכם. אין ספק שזו חוויה מלחיצה. אספקת אמצעי תת"ח לחולים במסגרת ההכנה לניתוח מאפשרת להם לתקשר בקלות עם סביבתם ובכך לחוש יותר בשליטה, להיות רגועים יותר (ועל כן אף להפחית לעתים את הצורך בתרופות) ולקחת חלק פעיל בטיפול.

מטופלים אחרים עשויים להגיע למחלקת טיפול נמרץ כשהם כבר פגיעים תקשורתית (מונח שטבע קוסטלו), כלומר היכולת שלהם לתקשר עם סביבתם נפגעה, במישור הפלט ו/או הקלט. הסיבות לכך עשויות להיות מגוונות, בין אם עצם הבעיה שהובילה אותם לבית החולים, או מצב שהחל קודם לכן (ליקויים קוגניטיביים, ליקויים מוטוריים, חוסר יכולת להפיק דיבור וכו'). גם במצבים אלה יש חשיבות לסיוע למטופל בתקשורת עם סביבתו.

כאן תוכלו לצפות בהרצאה קצרה של קוסטלו, שבה הוא מתאר מקרה מבחן של ילד מטופל שגם הוא ומשפחתו אינם דוברי אנגלית ושגם עבר הליך רפואי שמנע ממנו לדבר:

כעת מקדמים בארה"ב תקן שלפיו בתי החולים ייאלצו להחזיק בקלינאי תקשורת במחלקת הטיפול הנמרץ. אני מקווה שהתקינה הזו תגיע גם לארץ.

לקריאה נוספת: