השבוע נתקלתי בשני דברים שהייתי שמחה להוסיף לפוסטים ישנים. אחד הפוסטים הראשונים בתרגומיה היה על תרגום ליידיש של הספר "דג אחד, דג כפול, דג אדום, דג כחול" של ד"ר סוס. כעת נתקלתי בתמונה של תרגום נוסף של המתרגם שלום ברגר (שיש לו בלוג ביידיש, לכל המעוניין) לד"ר סוס, הפעם ל"חתול תעלול". נראה שאלו שתי היצירות היחידות של ד"ר סוס שברגר תרגם ושזכו לתרגום ליידיש בכלל.

בפוסט מאוחר יותר הזכרתי גרסאות כיסוי לשירים שהשפה בהן שונה מהשפה בגרסה המקורית. אחד השירים שהזכרתי שם הוא הגרסה היפנית של "אני חולם על נעמי", שהיא די מוכר. חיפוש אחריה בגוגל העלה גרסה קוריאנית לשיר, ששרה ג'ונג הונהי בשנת 1972:

אפשר רק להניח שהשיר הגיע לקוריאה אחרי שזכה לפופולריות ביפן. מה שמעניין הוא שבעוד שהגרסה היפנית שמרה על השם "נעמי" (שהוא שם מקובל לבנות גם ביפן), בגרסה הקוריאנית יש ניסיון לשמור על הצליל של המילה "שלך", המופיעה בסוף כל בית. אם יש בקהל דוברי קוריאנית, אני אשמח אם תוכלו לספר לנו אם יש גם דמיון במשמעות מילות השיר.

המפגש החודשי של אגודת המתרגמים חוזר לאחר פגרת קיץ, והוא יתקיים ביום ב' ה-15 באוקטובר בשעה 17:00 במלון לאונרדו באזל, רחוב הירקון 156, תל אביב.

ההרצאה הראשונה היא של ד"ר עדינה בר-אל, בנושא "איך אומרים ביידיש 'ערפו את ראשו'? ואיך הארנב הלבן והכובען המטורף מדברים ביידיש?". ד"ר בר-אל היא הראשונה שתרגמה את "אליס בארץ הפלאות" ליידיש, והיא תספר על תהליך התרגום.

את ההרצאה השנייה יעביר המתרגם יניב מוסקוביץ', והיא תעסוק במנועי החיפוש בשירות המתרגם.

עלות ההשתתפות היא 80 ש"ח לחברי אגודת המתרגמים ו-100 ש"ח לאלו שאינם חברי האגודה. להרשמה, יש לשלוח מייל לכתובת monthly@ita.org.il ולציין בשורת הנושא את שמכם באנגלית ובעברית והאם אתם חברים באגודה. אם ברצונכם לרשום אנשים נוספים, אנא ציינו בגוף המייל את שמותיהם באנגלית ובעברית, את סטטוס החברות שלהם באגודה ואת כתובות המייל שלהם.

** הערב כבר מופיע בלוח האירועים של התרגומיה, יחד עם הרצאות נוספות רבות.

נתקלתי היום בכתבה מעניינת של The Jewish Daily Forward המספרת את סיפורו של המילון היידי-יפני. זהו המילון הראשון מיידיש לשפה שאינה אירופית ואינה עברית, וערך אותו קַזוּאוׁ אוּאֶדָה, מרצה במחלקה לגרמנית באוניברסיטת פוּקוּאוֹקַה. המילון כולל יותר מ-28 אלף ערכים.

הרב מרווין טוקאייר, שהיה הרב היחיד ביפן בסוף שנות השישים, מספר בכתבה על המפגש הראשון שלו עם אואדה:

ב-1969 גרתי בטוקיו וקיבלתי הביתה טלפון מבחור יפני שקצת אנפף. או שהוא מלמל, או שהוא גמגם, או שהוא דיבר ביפנית… הוא התקשר אליי מטלפון ציבורי ברחוב, אז אפשר היה לשמוע את המכוניות, ולא היה לי מושג על מה הוא מדבר, אז אמרתי לו: "איזה שפות אתה מדבר? איזה שפות אתה יודע?", והוא אמר "יפנית, גרמנית, קצת אנגלית ויידיש". אמרתי, "יידיש? קענסט רעדן יידיש? [אתה יכול לדבר יידיש?]. הוא אמר, "יא [כן]", ואני אמרתי, "קום אהער, בוא הנה מיד. אני רוצה לפגוש אותך".

מהר מאוד אואדה התחיל להציף את הרב בשאלות על אוצר המילים ושמע קלטות שלו שר שירי ערש ידיים. אואדה גם גר במאה שערים במשך זמן מה.

קהל היעד למילון של אואדה הוא קטן אך מסור, ואמנם אואדה הוא המומחה המוביל ליידיש ביפן, הוא לא היחיד. אחד מהם, צבי סדן (צוּגוּיה סַסַאקִי) מאוניברסיטת בר-אילן, מעריך כי ישנם פחות מ-20 יפנים הבקיאים ביידיש, אם כי יש רבים נוספים עם ידע חלקי. לדעתו, את כולם מניעה "סקרנות אינטלקטואלית בריאה והתעניינות בתרבות האשכנזית המסורתית, שנראה שיש לה הרבה במשותף עם התרבות היפנית המסורתית, בניגוד לתרבות הישראלית המודרנית".

היידיש הגיעה לראשונה ליפן בתחילת המאה העשרים, כשיהודים מרוסיה, רובם מסיביר, החלו להתיישב בערי הנמל יוקוהמה, נגסאקי וקובה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כוכב התיאטרון היידי אהרון לבדף כבש את יפן בסערה בסיור הופעות במזרח אסיה, ובעקבות זאת אף נכתבה האופרטה היידית "מנדל ביפן".  בתקופת מלחמת העולם השנייה הגיעו ליפן דוברי יידיש, חברי הבונד ותלמידים ומורים מישיבת מיר, הודות לוויזות שחילק הדיפלומט צ'יאונה (סמפו) סוגיהארה. עם זאת, כיוון שרוב היהודים באו והלכו, התרבות היידית לא התבססה ביפן.

ואם התחשק לכם עכשיו ללמוד יידיש, תוכלו להיעזר באתר הזה.

 

עדכון: ב-19.1.2012 (יום למחרת פרסום הפוסט) הידיעה התפרסמה ב"הארץ" בתרגום לעברית.

ב-mynet מדווחים על קורס חדש וראשון מסוגו בחוג לסיעוד במכללת צפת שבו הסטודנטים יקבל ידע בסיסי בשפות הנפוצות בישראל, במטרה לשפר את התקשורת בין אנשי הצוות הרפואי לבני העדות השונות בישראל. בקורס ילמדו ערבית, רוסית, אמהרית ויידיש, והסטודנטים בקורס יתחלקו לקבוצות, שכל אחת מהן תלמד את שאר הכיתה את עיקרי אחת השפות וביטויים שימושיים בסביבת הטיפול. בכל קבוצה יהיה לפחות דובר ילידי אחד של השפה שאותה היא מלמדת.

בסוף הקורס צפוי להתפרסם מילון רפואי בסיסי, שיכלול ביטויים נפוצים בשפות השונות. מילון דומה כבר קיים בשפת הסימנים הישראלית, ואין ספק שמדובר ביוזמה מבורכת, שתשפר את התקשורת בין המטופל לצוות הרפואי ובכך תשפר את הטיפול הרפואי.

 

* "אחות!" ביידיש.

כתבת וידאו של ה-BBC מציגה את היי וולף, הבעלים של חנות הספרים היידית החילונית האחרונה בניו יורק, העומדת בפני סגירה.  וולף נאבק לשמר את החנות ואת השפה, שלדבריו אינה מתה ואינה גוססת.

ניתן לצפות בכתבה כאן.

אחד הפוסטים האחרונים הזכיר לי סרטונים של קטעים נבחרים מ"סיינפלד" מדובבים ליידיש. נשמע די טבעי, לא?

ויש גם סרטונים של בר-המצווה, הברית ומתנת יום ההולדת של איליין.

ה"ניו יורק טיימס" פרסם כתבה על שפות נכחדות בניו יורק שהגיעו לעיר עם המהגרים. לעתים מספר הדוברים  של שפה כלשהי בניו יורק גדול ממספר הדוברים בארץ המקור. אף שאין נתון מדויק, ישנם מומחים המעריכים כי בניו יורק מדוברות 800 שפות. לשם השוואה, תלמידי בתי הספר הציבוריים בעיר דוברים 176 שפות.

כדי לשמר את השפות הללו, פרופ' דניאל קאופמן, מרצה לבלשנות מהאוניברסיטה העירונית של ניו יורק, סייע בהקמת פרויקט בשם "ברית השפות הנכחדות", שנועד לזהות ולתעד את השפות הגוססות, שרבות מהן אינן כתובות, וכן לעודד את הדוברים הילידיים ללמד את בני ארצם את שפתם.

בנוסף לעשרות שפות אמריקאיות ילידיות, לדברי החוקרים, עם השפות הזרות שבסכנת הכחדה הנמצאות בניו יורק נמנות ארמית, חלדית ומנדעית ממשפחת השפות השמיות; בוכרית, שפה יהודית שלה יותר דוברים בקווינס מאשר באוזבקיסטן או בטג'יקיסטן; צ'מורואית מאיי מריאנה; גאלית אירית; קשוביאנית מפולין; שפות ילידיות ממקסיקו; גרמנית של פנסילבניה; רטו-רומאנית משוויץ; רומאני מהבלקנים ויידיש.

קורי דוקטורוב מהבלוג "בוינג בוינג" מספר על התרגום ליידיש של הספר "דברים מוזרים קורים בספרים" (One Fish Two Fish Red Fish Blue Fish) מאת ד"ר סוס:

דוקטורוב כותב: "מפתיע כמה שד"ר סוס מצליח לעבוד ביידיש. הכוח של היידיש הוא ביכולת ההבעה שלה באונומטופיאות , ויש בה מילים גרמאניות רבות שחולקות מקור עם המקבילות האנגליות שלהן (כמו "בלויער", שמשמעותה "כחול" – blue – ו"פיש", שמשמעותה "דג" – fish!), אך הן שונות מספיק כדי להישמע קצת משונות, מה שהופך אותן למושלמות לחרוזים של ד"ר סוס".

רוביק רוזנטל מספר ב"זירה הלשונית" על מילון שפת הגנבים הגרמנית, שמילים רבות ממנה נשאבו מיידיש ומעברית, כנראה בגלל האיזוטריות שלהן. בין היתר הוא מזכיר את המילים "אָזוֹזֶל" (תופת, בעברית: עזאזל), "בָּאלְמִלְחוֹמֶה" (חייל, עברית: בעל מלחמה), "דַפְקֶה" (דווקא), "חוֹסֶר דֵיִי" (משוגע, עברית: חסר דעה), "לָמֶטָאלֶף" (לא, עברית: למ"ד אל"ף), "מִשְׁפּוֹחֶה" (כנופייה) ו"קַפְּדוֹן" (איש חוק שיש להיזהר ממנו, עברית: קפדן).

"הארץ" פרסם סדרת כתבות בנושא השפות הנכחדות שבישראל –  לאדינו, דומארית (שפתם של הצוענים החיים בירושלים) וכמובן יידיש, והיחסים בינה לבין העברית.

באותו נושא, בסוף השבוע שעבר העיתון פרסם כתבה על הניסיונות להחייאת הארמית הסורית בקרב דובריה בארץ, הקהילה המרונית.