אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשקיבלתי ספר שמהכותרת שלו ברור שהגיבורה היא מתרגמת, ומהעטיפה ברור שיש קשר ליפן, הייתי חייבת לקרוא אותו, והקפצתי אותו היישר לראש ערימת הספרים שלי (ואני לא מגלה כמה ספרים יש שם…). ואכן, גיבורת הספר "המתרגמת" של נינה שיילר (בתרגומה של סמדר אביב) היא האנֶה שוברט, מתרגמת ספרותית מיפנית לאנגלית הדוברת עוד לפחות ארבע שפות.

לאחר שהאנה מסיימת לתרגם את ספרו של סופר יפני מבטיח, היא מתמודדת עם אחד הסיוטים הגדולים ביותר של המתרגם: בעקבות תאונה היא מאבדת את יכולתה לדבר באנגלית, שפת היעד שלה, וכנראה גם בשפות האחרות שלה. היא מבינה אנגלית ויכולה לכתוב בה, אך כשהיא מנסה לדבר יוצאות מפיה מילים יפניות.

כדי להימנע מספוילרים, לא אספר לכם מה קורה בהמשך. במקום זאת אספר לכם קצת על דמותה של המתרגמת בספר. ממה שקראתי על הסופרת, הרקע שלה הוא בעולם המשפטים ובכתיבה יצירתית, ולא ראיתי בביוגרפיה שלה שום רמז לעיסוק בתרגום, כך שמאוד התרשמתי מתיאור הדמות. בפרק הראשון מתואר תהליך העבודה של האנה על הספר, על ההתלבטויות וההיתקעות על ביטויים מסוימים:

דקות אחדות היא מתבוננת במה שכתבה. האם התחושה שלה נכונה? האם זה נכון? הרי חלק כה גדול מזה הוא אינטואיציה ותובנה הנרכשת במהלך החיים שאנו חיים. ישם חיי המילים וישנם חיי המתרגמת – חייה שלה. היא פוסעת הלוך ושוב בחדר העבודה ומריצה שוב את המשפט בראשה. הוא נכון… היא עוברת לפרק הבא. (עמ' 21)

כפי שקורה גם בישראל, האנה צריכה להתמודד עם חוסר הבנה של המקצוע ודעות מוטעות לגבי הדרישות ממתרגמים:

"היפנית שלך כל כך טובה," הוא אומר. "את בטח מתרגמת נהדר."

היא חוסכת ממנו את סיפור נפילתה במדרגות ואת הנאום על כך שידיעת השפה היא רק חלק זעיר ממה שהופך אדם למתרגם טוב. "תודה." (עמ' 110)

אני לא חושבת שיש מתרגם אחד שאין לו נאום כזה. הנאום הזה נובע מהקשר העמוק של המתרגמים למקצוע ולתשוקה העזה שלהם אליו, והקשר הזה הוא שמדרבן אותה לעבוד: "היא מותשת מסדר היום שכפתה על עצמה. אבל היא יודעת, שברגע שתתחיל לעבוד תתחבר אל מקור אנרגיה שאפילו לא ידעה על קיומו, וככל הנראה תעבוד שוב עד חצות הלילה." (עמ' 15) התרגום בשבילה הוא מעבר למקצוע:

"בלטינית translatus הוא להעביר, להעתיק למקום אחר. משהו שנכתב בשפה א' מועתק לשפה ב'. תמיד דמיינתי לי גשר שבו שפה א' עוברת כדי לפגוש את ב'. כשאני מתרגמת לפעמים השפות מתערבבות יחד בראשי, וכשאני שומעת את זה, מה שמועבר הוא לא רעיון גרנדיוזי. השירים מתמזגים יחד ונוצר שיר חדש. הרמוניה מדהימה ומסתורית כל כך. זה בטח נשמע טיפשי, אבל זה הדבר הכי קרוב לאמונה שאני מכירה, אמונה במשהו שהוא יותר מזה, משהו מעורר יראה, שמשרה עליי ענווה. לא באל, אלא בצליל."

כמו רובם המוחלט של המתרגמים, האנה אוהבת שפות ומילים, והיא לא יכולה להתנתק מהן – "'את קדושה,' אומרת האנה והופכת את המילה בראשה. המילה באנגלית לקוחה מלטינית, scatus, שפירושו 'קדוש, מקודש'" (עמ' 281). לא תמיד הסביבה מבינה אותה:

הפעם היא שומעת בקולו השלמה עמוקה. "אז אתה פטליסט? הגורל נותן לך משהו, ואתה פשוט משלים אתו?"

הוא צוחק. "אז זה מה שמתרגמים עושים? נותנים שם לכל דבר?"

ולא שם אחד בלבד, היא חושבת. (עמ' 144)

לסיום, מילה על עיצוב הכריכה: התמונה בכריכה מקסימה בעיניי וודאי תמשוך קונים להושיט את ידם לספר בחנות, אבל היא עלולה גם להטעות אותם: האנה היא אישה בגיל העמידה, ואין בספר שום תיאור של אישה לבושה בקימונו. הייתי מעדיפה כריכה שנאמנה יותר לתוכן הספר.

לקריאה נוספת

• המתרגמת / נינה שיילר – הוצאת כתר
• המתרגמת: פרק ראשון – סלונה
• "מתרגמים עובדים כמו סופרים, בין מציאות לבדיון" – Ynet