כשלמדתי תרגום השווינו בחלק מהקורסים את התרגום של קטעים נבחרים מתוך "אליס בארץ הפלאות". עברנו על התרגום המביית והמחנך של אריה סמיאטיצקי, דרך השפה הגבוהה והארכאית של אהרן אמיר ועד לתרגום החדש והמוער של רנה ליטוין. כעת נוסף תרגום חדש להשוואה.
האם קיים אתגר בתרגום ספרי ילדים, ומהו מקור המשיכה שלך למלאכת התרגום?
קשה לי להגדיר את מלאכת התרגום לילדים כאתגר, כי זה הז'אנר שאני הכי אוהבת לתרגם. לטעמי, הסוד הוא לקרוא בקול את המשפט שתרגמת (בעיקר במקרים של ספק) ולבדוק אם היית משנה אותו כדי לספר אותו באוזני ילד. כך עשיתי ב"אליס": בכל פעם שגמרתי לתרגם פרק, הדפסתי וקראתי אותו באוזני בתי – שהציצה במקביל במקור ולעתים גם באחד התרגומים הקודמים – אבל לעתים עצם ההקראה בקול הספיקה לי כדי לתקן ולדייק את התרגום כך שיערב גם לאוזניים צעירות.
הספר האחרון שתרגמת, "הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות", נחשב לאחד הספרים האהובים ביותר ויחד עם זאת, לאחד הספרים המורכבים והקשים לתרגום. אלו סוגיות עמדו בפנייך במהלך התרגום וכיצד התמודדת עמן? מה היה חשוב לך לשמר, והאם חזרת אל תרגומים קודמים, בפרט לזה של אביך?
הסוגיה הראשונה שעמדה בפני מתוארת גם היא באחרית הדבר שלי לספר, וברשותכם אשוב ואצטט ממנה:
הַתַּרְגּוּם הָאַחֲרוֹן לִילָדִים, "הַרְפַּתְקְאוֹתֶיהָ שֶׁל עֲלִיסָה בְּאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת" מֵ-1987, נִכְתַּב בִּידֵי אַבָּא שֶׁלִּי (תַּרְגּוּמָהּ שֶׁל רִנָּה לִיטְוִין מֵ-1997 לַגִּרְסָה הַמּוּעֶרֶת נוֹעַד לִמְבֻגָּרִים וְאֵינוֹ מְנֻקָּד). הוּא עֲדַיִן רָהוּט וְנֶהְדָּר כְּשֶׁהָיָה, וְעַד הַיּוֹם חֲבֵרִים מְסַפְּרִים לִי כַּמָּה הֵם נֶהֱנִים לִקְרֹא בּוֹ עִם יַלְדֵיהֶם אוֹ עִם נֶכְדֵיהֶם – אַתֶּם מְבִינִים אֶת הַבְּעָיָה?
… אָלֶ"ף, הַאִם אָעֵז לְהִכָּנֵס לְנַעֲלָיו הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל אָבִי הַטּוֹב, שֶׁמִּכָּל כִּשְׁרוֹנוֹתָיו, וְהָיוּ לוֹ לֹא מְעַטִּים, כִּשְׁרוֹן הַתִּרְגּוּם שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לְדַעְתִּי עַל כֻּלָּם – וּלְנַעֲלֵי קוֹדְמַי הַמְּכֻבָּדִים הָאֲחֵרִים (אַהֲרֹן אָמִיר, רִנָּה לִיטְוִין) וּבִכְלָל לַלִּיגָה שֶׁל מְתַרְגְּמֵי "אַלִיס", שֶׁנֶּחְשָׁב לְאַחַד הַסְּפָרִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר לְתִרְגּוּם בָּעוֹלָם?
בֵּי"ת, תַּרְגּוּם חָדָשׁ מִטֶּבַע הַדְּבָרִים דּוֹחֵק אֶת רַגְלֵי הַתַּרְגּוּם הַקּוֹדֵם… כָּעֵת עָלַי לְהִקָּרַע בֵּין הָרָצוֹן שֶׁיְּלָדִים יַמְשִׁיכוּ לִקְרֹא אֶת "עֲלִיסָה בְּאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת" בְּתַרְגּוּמוֹ הַמּוֹפְתִי, לְבֵין הַתְּשׁוּקָה הַמּוּבֶנֶת שֶׁיִּקְרְאוּ אֶת תַּרְגּוּמִי שֶׁלִּי. מָה עוֹשִׂים?
כָּךְ הִתְלַבַּטְתִּי חֳדָשִׁים עַל חֳדָשִׁים, חֵרֶף הַפְצָרוֹתָיו הַדּוֹחֲקוֹת שֶׁל הַמּוֹצִיא-לָאוֹר. אֲבָל עַד מְהֵרָה, לְנֹכַח הַגַּל הָעַכְשָׁוִי שֶׁל תַּרְגּוּמִים חֲדָשִׁים לְסִפְרֵי יְלָדִים קְלָסִיִּים, הֵבַנְתִּי שֶׁאִם אַמְשִׁיךְ לְהִתְמַהְמֵהַּ, מִישֶׁהוּ אַחֵר בְּוַדַּאי יַקְדִּים אוֹתִי… נִסִּיתִי, נוֹכַחְתִּי לָדַעַת שֶׁנּוֹחַ וְנָעִים לִי בַּנַּעֲלַיִם הַגְּדוֹלוֹת, וְהַשְּׁאָר הוּא הִיסְטוֹרְיָה.
הָיָה תַּעֲנוּג לְתַרְגֵּם אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה. לֹא הָיְתָה זוֹ עֲבוֹדָה כִּי אִם בִּלּוּי נִפְלָא, מְעוֹרֵר הַשְׁרָאָה, מַצְחִיק וּמְאַתְגֵּר, שָׁזוּר בְּחִידוֹת וּבְמִסְתּוֹרִין. אֲנִי אוֹהֶבֶת לְתַרְגֵּם תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה, וְכָךְ עָשִׂיתִי גַּם כָּאן (הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁקָּרָאתִי אֶת הַסֵּפֶר בִּמְלוֹאוֹ הָיְתָה כְּשֶׁבְּנוֹתַי הָיוּ קְטַנּוֹת, וְזֶה הָיָה מִזְּמַן), בְּלִי לְהָצִיץ בַּתַּרְגּוּמִים שֶׁל קוֹדְמַי, כְּדֵי לֹא לִהְיוֹת מֻשְׁפַּעַת חָלִילָה. רַק אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְתִּי טְיוּטָה רִאשׁוֹנָה, הִתְחַלְתִּי לְהִתְיַעֵץ אִתָּם. לְמַזָּלִי, מְדֻבָּר בִּשְׁנֵי מְתַרְגְּמִים מַבְרִיקִים, מִקְצוֹעָנִים מֵהַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה, כָּל אֶחָד מֵאַסְכּוֹלָה אַחֶרֶת, כָּךְ שֶׁהַהִתְיַעֲצוּת הַכְּפוּלָה הָיְתָה תָּמִיד מְרַתֶּקֶת לְהַפְלִיא.
לֹא תָּמִיד הָיוּ הַבְּחִירוֹת שֶׁלָּנוּ דּוֹמוֹת – וְזֶה טוֹב מְאֹד, כַּמּוּבָן. אַחֶרֶת מָה הַטַּעַם בְּתַרְגּוּם חָדָשׁ? – וְהַקּוֹרֵא הַמָּצוּי בַּמָּקוֹר יִשְׁפֹּט אֵיזֶה נֹסַח עָדִיף…
מעבר לזה, כמו המתרגם הראשון אריה סמיאטיצקי, גם אני סברתי שאת השירים הפרודיים בספר, המרפררים ליצירות שילדי בריטניה נאלצו לשנן בבית הספר בתקופתו של קרול, עדיף לתרגם לא במדויק, כלשונם (במקרים הבודדים שהתוכן מאפשר חירות כזאת), אלא לאזכר בהם יצירות המוכרות לקורא העברי, וכך לשמר במשהו את כוונתו המקורית של קרול.
התרגומיה 