פעם בכמה שבועות או חודשים צצה שאלה באחת מקבוצות הפייסבוק למתרגמים: "קיבלתי הצעה לתרגם טקסט בנושא שאני ממש מתנגד/ת לו. כדאי לי לקחת את העבודה בכל זאת?"

זו דילמה שכולנו נתקלנו בה או ניתקל בה מתישהו, ולי עצמי יצא להתמודד איתה כבר כמה פעמים. כדי שיהיה לי יותר קל להחליט מה נכון לעשות, גיבשתי רשימה של שיקולים שצריך להביא בחשבון לפני ההחלטה. הצגתי את התוצאה השבוע בכנס אגודת המתרגמים:

 

כמתרגמים ובכלל, אנחנו נעזרים לא מעט בשירותיהם של ספקים שונים: רואי חשבון, עורכי דין, מעצבים גרפיים, מעצבי שיער, שרברבים ועוד. כשאנחנו בוחרים לעצמנו ספק, אנחנו לרוב מסתמכים על המלצות, ניסיון וידע רלוונטיים והתרשמות כללית (למשל אתר או תיק עבודות).

אפשר בהחלט להניח כשלקוחות ישירים מחפשים מתרגמים, הם בוחרים אותם על סמך אותם קריטריונים. עם זאת, כשהם משיבים למודעת "דרוש מתרגם", מתרגמים רבים בוחרים לשלוח ללקוחות הפוטנציאליים קורות חיים. לא מומלץ בעיניי לפנות כך ללקוחות, מכמה סיבות:

• בניגוד לסוכנויות תרגום, ללקוחות ישירים אין כלים להעריך קורות חיים של מתרגמים.
• בקורות חיים יש הרבה מידע, שלא כולו רלוונטי לפרויקט הספציפי.
• קורות חיים משנים את הדינמיקה מול הלקוח, מספק ולקוח לעובד ומעסיק.

אז איך כדאי לפנות ללקוחות שמחפשים מתרגמים? כתבו פסקה קצרה שתסכם בתמציתיות ובאופן קריא יותר את הפרטים הרלוונטיים ללקוח ולפרויקט שלו מתוך קורות החיים שלכם. הפסקה צריכה לכלול את הפרטים הבאים:

1. הציגו את עצמכם ופרטו את תחום העיסוק והניסיון שלכם – "שלום, אני [שם] ואני מתרגמ/ת מ[שפת מקור] ל[שפת יעד] המתמחה ב[תחומי התמחות] עם ניסיון של X שנים.
2. פרטו בקצרה פרויקטי עבר ולקוחות רלוונטיים לפרויקט הנוכחי – למשל, אם הפרויקט הוא תרגום קולינרי, אפשר לכתוב "יש לי ניסיון רב בתרגום תפריטים ומתכונים. תרגמתי את ספר המתכונים [שם הספר] ועבדתי עם [מסעדות, הוצאות לאור, חברות בתחום]". שימו לב: אתם יכולים לציין את שמות הלקוחות רק אם קיבלתם מהם אישור מפורש או שהשם שלכם מופיע על הפרויקטים שתרגמתם עבורם. אם מדובר בעבודות שקיבלתם מסוכנויות תרגום, לקוח הקצה הוא הלקוח שלהן, כך שאתם לא יכולים לציין את שמו (וכנראה שגם חתמתם על הסכם סודיות שמונע זאת).
3. פרטו השכלה וניסיון מקצועי רלוונטיים לפרויקט הנוכחי – אם מדובר, למשל, בתרגום בתחום ההיי-טק, בעלי ניסיון רלוונטי יוכלו לכתוב: "אני בוגר/ת תואר ראשון במדעי המחשב מ[מוסד אקדמי] ועבדתי בעבר כמתכנת/ת ב[שם החברה] במשך X שנים". אם יש לכם ניסיון בהוראה בתחום, ציינו גם אותו.
4. ציינו חברות באיגודים מקצועיים רלוונטיים – אם מדובר בתרגום משפטי, מתרגמים שהם גם עורכי דין יכולים לכתוב: "אני חבר/ה בלשכת עורכי הדין ובאגודת המתרגמים בישראל".
5. ציינו תחביבים רלוונטיים לפרויקט, אבל רק אם הרלוונטיות שלהם ברורה מאוד ורמת המיומנות שלכם גבוהה – בפרויקט תרגום הוראות סריגה, סורגים חובבים יכולים לכתוב, "אני סורג/ת חובב/ת כבר X שנים, ויש לי ניסיון רב עם הוראות סריגה".

כמובן, לא כל פסקה כזו תכלול את כל הסעיפים, אך רצוי לכלול לפחות את סעיף 1 ואת סעיף 2 או 3. כמו בקורות חיים, גם כאן אפשר לשנות את סדר הפרטים לפי מידת ההתאמה שלהם לפרויקט. פסקה כזו יכולה לשמש גם כמכתב מלווה לקורות חיים בפנייה לסוכנויות תרגום, ואפשר להתאים אותה לפרויקט ספציפי או לציין בכלליות את הפרטים הרלוונטיים להתמחות שלכם.

אם נחזור לדוגמת התרגום הקולינרי, נניח שמתרגם משיב למודעה שמחפשת תרגום תפריט. פסקת ההצגה העצמית שלו עשויה להיראות כך:

שלום רב, שמי [שם] ואני מתרגם קולינרי מעברית לאנגלית אמריקאית/בריטית עם ניסיון של 5 שנים. יש לי ניסיון רב בתרגום תפריטים, ולקוחותיי כוללים את [פירוט עד 7 מסעדות שהוא תרגם להן תפריטים, כשהמוכרות יותר בראש הרשימה]. תרגמתי גם מתכונים עבור [2-3 לקוחות], בין היתר. לפני שהתחלתי לעסוק בתרגום עבדתי כטבח במסעדת [שם המסעדה] במשך שנתיים, ואני בוגר לימודי בישול ב[שם המוסד]. אני בוגר לימודי תרגום ב[שם המוסד] וחבר באגודת המתרגמים בישראל משנת 2015.

למתרגמים מתחילים יהיה קשה יותר לציין פרטים רלוונטיים. אם אתם סטודנטים לתרגום או בוגרי לימודי תרגום, אתם יכולים לציין זאת. נסו לחשוב איך הניסיון והידע שלכם רלוונטיים לפרויקט.

יש עוד מידע שכדאי לדעתכם לציין כשאתם מציגים את עצמכם ללקוחות? ספרו בתגובות.

 

לקריאה נוספת

• 12 דרכים להשיג לקוחות

בשנים האחרונות אני מלמדת קורס תרגום מסחרי בתוכנית לימודי התרגום במכללת בית ברל. בשנים הקודמות הבאתי לשיעור הראשון כמה ספרים מומלצים וגם שלחתי לסטודנטים שלי קישורים לבלוגים שכדאי להם לקרוא, אבל השנה החלטתי לעשות את זה קצת אחרת: רשימה מסודרת כפוסט בבלוג שלי, כדי שגם אתם תוכלו ליהנות ממנה. גם מתרגמים מנוסים יוכלו למצוא כאן השראה.

ספרים

• How to Succeed as a Freelance Translator – ספר מאת המתרגמת קורין מקיי, המכהנת היום כנשיאת אגודת המתרגמים האמריקאית. הספר עוסק בהקמה ובניהול של עסק תרגום. סקרתי את המהדורה השנייה של הספר כאן, ומאז יצאה מהדורה שלישית.
• The Entrepreneurial Linguist – ספר מאת התאומות המתרגמות ג'ודי ודגמאר ג'נר, על ניהול עסק תרגום. סקרתי את הספר כאן.
• Found in Translation – ספר מאת המתורגמנית נטלי קלי והמתרגם יוסט זטשה, על החשיבות העצומה של התרגום בעולם, עם הצגה של סביבות התרגום והמתורגמנות בתחומים שונים. הידעתם שהמתורגמנים של נאס"א עוברים הכשרה מלאה כאסטרונאוטים? סקרתי את הספר כאן.

בלוגים

• Business School for Translators – הבלוג של המתרגמת מרתה סטלמשק אמנם כבר לא פעיל, אבל הוא עדיין זמין ברשת, וטוב שכך. הבלוג כולל עצות מעשיות וחומר למחשבה שכל מתרגם יוכל להפיק מהם תועלת. אפשר לקרוא אותו באתר המקורי כבלוג, או להוריד את כל התוכן בקובץ אחד, כאן.
• Training for Translators – הבלוג של קורין מקיי (שהספר שלה פתח את הרשימה) מכיל הרבה טיפים ורעיונות למתרגמים. אולי שמעתם עליו בשמו הקודם, Thoughts on Translation.
• Translation Times – הבלוג של דגמאר וג'ודי ג'נר (שגם הספר שלהן מופיע ברשימה). כולל טיפים ומחשבות על תרגום ומתורגמנות.
• עבד בתרגום – הבלוג של יעל סלע, מתרגמת ספרותית שבשנים האחרונות עוסקת בעיקר בלוקליזציה כראש צוות התרגום של גוגל. הבלוג כבר אינו פעיל, אבל בעזרת התגיות אפשר למצוא פוסטים רלוונטיים, כולל מצגות ישנות של יעל.

פודקאסטים

• Marketing Tips for Translators – הפודקאסט של המתרגמת טס וויטי, שבקריירה הקודמת שלה עסקה בשיווק. מדי פרק טס מראיינת מתרגמים על היבטים שונים של ניהול עסק תרגום, בדגש על שיווק, כמובן.

 

וידוי: אני אוהבת הערות שוליים*. עוד בספרים שקראתי כילדה הערות השוליים היו בעיניי אינפורמטיביות ומעשירות. בהקשר הזה אני חושבת קודם כל על ספרי "בית קטן בערבה" שיצאו בסדרת מרגנית המופלאה, שהערות השוליים בהם הסבירו על מידות ומשקלות (כמה זה בושל או אקר) ועל חפצים שימושיים באותה התקופה (מקפה, למשל). כילדה לא הייתי חושבת לחפש את המידות האלה במילון או באנציקלופדיה "אביב", וההסברים נתנו לי מושג מדויק יותר והעשירו עבורי את התמונה.

כשהגעתי ללימודי התרגום גיליתי, אפילו קצת בצער, שהערות השוליים כבר לא באופנה. נטען שהן מסיחות את דעתו של הקורא ופוגעות בשטף הקריאה, וכי בעת הצורך עדיף להשתמש בהנהרות, אותם ביאורים קצרצרים המשתלבים באלגנטיות ובטבעיות בטקסט**. ההנחה היא שהקורא מסוגל לחפש בעצמו מילים ומונחים שהוא לא מכיר. בתחום המסחרי שאני מתרגמת הסוגיה הזו פחות רלוונטית, אבל בפורומים של מתרגמים זו הגישה השלטת, והמתרגמים והעורכים מנסים להימנע מהערות שוליים בכל מחיר. אבל מה אם הגישה הזו והנחת היסוד שלה כבר לא לגמרי רלוונטיים?

כידוע, העולם שלנו כיום מלא הסחות דעת. אם פעם הייתי עוצרת לבדוק מילה במילון, מעלעלת בו קלות וחוזרת לספר, היום הטלפון שלי מונח לידי כשאני קוראת. הרבה יותר קל לבדוק משמעות של מילה או לחפש רקע תרבותי או היסטורי, ולכן אני מחפשת מונחים בתדירות גבוהה יותר. וכשהטלפון כבר ביד, קל מאוד לצלול לתוך ויקיפדיה או לבדוק מה חדש ברשתות החברתיות. כלומר, אני קוראים אכן מחפשים מידע באינטרנט, אבל דווקא החיפוש הזה עלול להוציא אותנו מהספר, לפעמים לפרקי זמן ארוכים מאוד. למעשה, גם אם הערות שוליים פוגעות בשטף הקריאה באופן נקודתי, שימוש מדוד ומושכל בהן עשוי לשמר אותו, כי הקורא לא יתפתה להניח את הספר ולקחת את הטלפון שלו. מה דעתכם? אתם אוהבים הערות שוליים או מתעבים אותן? עד כמה אתם בודקים מונחים והקשרים מהספר תוך כדי קריאה? אתם נוטים לזנוח את הספר לטובת הטלפון אחרי החיפוש?

אגב, אני קוראת רק ספרים מודפסים, אז אשמח לשמוע מהמכורים שבקהל אם קוראי ספרים אלקטרוניים עוזרים יותר להתמקד בקריאה. החיפוש נשאר נקודתי, או שדווקא קשה יותר להתמקד בספר?

 

סרטונים בנושא

• פחות זה יותר: הנהרות, השמטות ותיווך תרבותי – יהודית רובנובסקי-פז (האתר של יהודית)
• התמודדות עם דחיינות וביזור – שחר פלד (האתר של שחר)

——

* הדיון מתייחס להערות שוליים שמופיעות בתחתית הדף (footnotes). הערות שוליים שמופיעות בסוף הספר (endnotes) מסיחות יותר את דעת הקורא בעיניי, בגלל הדפדוף הלוך ושוב. אני כמעט תמיד קוראת ספרים עד הסוף, וזנחתי פעם ספר יחסית בהתחלה בגלל הערות השוליים הרבות שרוכזו בסוף הספר והיו נחוצות וארוכות, כי בגללן כבר לא זכרתי את הסיפור עצמו.

** זו הייתה מעין מטא-הנהרה, אם כי ארוכה מעט. הנהרות אמורות להיות באורך ארבע מילים לכל היותר.

 

 

נתחיל בווידוי קצת מביך: כמו הרבה נערות שגדלו בשנות התשעים, גם אני קראתי באדיקות את סדרת הרומנים הרומנטיים לנוער "חלומות מתוקים" שיצאה בהוצאת עלמה. אחד הספרים בסדרה נקרא "נ.ב. אני אוהב אותך", ואני מספרת לכם את כל זה כי כבר בסביבות שנת 1995 עלו לי שאלות לגבי התרגום שלו.

אני לא זוכרת הרבה מהספר, אבל במקרה או שלא, מה שאני כן זוכרת קשור לענייננו:

• הגיבורה מבלה את הקיץ בעיירה בשם נורת' ביץ.
• מוזכר בסיפור סטיקר תיירותי עם הכיתוב "נ.ב. אני אוהב אותך" שמתייחס לעיירה, כמובן.
• בסוף הספר הגיבורה מקבלת ממושא אהבתה מכתב, שמסתיים כמובן במשפט "נ.ב. אני אוהב אותך".

לא הבנתי איך כל הפרטים האלה השתלבו יפה בתרגום – ראשי התיבות של העיירה בסטיקר עם נ.ב. בעברית. כבר בסביבות כיתה ו', כשקראתי את הספר, ידעתי שבאנגלית משתמשים ב-P.S., ולא הצלחתי למצוא שילוב דומה באנגלית. עם השנים גיליתי שבאנגלית משתמשים גם בראשי התיבות NB, אך במשמעות שונה, אז התעלומה לא נפתרה.

לפני כמה ימים נזכרתי שוב בתהייה הזו, ופתרתי את התעלומה בבדיקה קצרה בגוגל: בספר המקורי הגיבורה מבלה את הקיץ שלה בפאלם ספרינגס, שראשי התיבות שלה הם כמובן PS. כלומר, כדי ששלושת הפרטים שציינתי יסתדרו, המתרגמת טל ניב מילר החליטה לשנות את שם העיירה – החלטה שגם בעיניי היא הכי פשוטה ואלגנטית. מה דעתכם?

 

לקריאה נוספת

• תהיות בלשניות לגבי שירים משנות התשעים

בשבוע שעבר התפרסם בבלוג של אגודת המתרגמים בישראל פוסט שכתבתי בנושא התמודדות עם תקופות יובש, ואתם יכולים לקרוא אותו כאן. מקור ההשראה לפוסט היה דיון בקבוצת מתרגמים בינלאומית על התמודדות עם בצורת מקצועית קשה.

פוסטים נוספים בבלוג של האגודה מופיעים כאן.

 

לקריאה נוספת

• מה לעשות כשהטלפון לא מצלצל ותיבת המייל ריקה

אחרי פגרת קיץ ארוכה, נערכים החודש שלושה אירועים למתרגמים, במרווחים של 10 ימים זה מזה:

• ב-8.9 ייערך מפגש מתרגמים ועורכים בגוגל, במשרדי גוגל בתל אביב בשעות 18:30-21:30. פרטים והרשמה כאן. הכניסה חינם.
• ב-18.9 ייערך יום עיון למתרגמים מתחילים מטעם אגודת המתרגמים בישראל, בבית ציוני אמריקה בתל אביב, בשעות
•  14:00-20:30. פרטים כאן והרשמה כאן. (לפני כשנתיים נערך יום עיון דומה.) 110 ש"ח חברי אגודה, 130 ש"ח למי שאינם חברים באגודה.
• ב-28.9 ייערכו חגיגות יום התרגום הבינלאומי מטעם אגודת המתרגמים בישראל, בפאב מייקס פלייס הכשר בתל אביב, בשעות 15:00-20:00. פרטים כאן והרשמה כאן. 90 ש"ח לחברי אגודה, 130 ש"ח למי שאינם חברים באגודה.

כדאי לכם לנסות להגיע לפחות לאחד מהאירועים – זו הזדמנות ללמוד דברים חדשים, להכיר קולגות וליצור הזדמנויות חדשות.

כשאני מספרת לאנשים שאני מתרגמת, בדרך כלל המשך השיחה הוא כזה:

– איזה שפות את מתרגמת?

– אנגלית לעברית.

– רק אנגלית לעברית? למה לא גם עברית לאנגלית?

כתבה ופוסט שנתקלתי בהם השבוע מסבירים זאת היטב ביחד. תומר בן אהרון מהבלוג "אין מילים" מסביר בפוסט מצוין למה מתרגם (לעברית, במקרה שהוא מתאר, אבל זה נכון לכל שפה) חייב לשלוט שליטה מלאה בשפה שאליה הוא מתרגם ולהיות מיומן בכתיבה בה:

מתרגמים כותבים טקסט בעברית. נכון, הרעיונות אינם שלהם, מישהו אחר כתב אותם. אבל המתרגמת או המתרגם הם אלה שצריכים לקחת את כל שאר האלמנטים שבטקסט (גוף שלישי או ראשון, משלב נמוך או גבוה, מסוגנן או פשוט) ולתרגם אותם לעברית על-ידי יצירת טקסט חדש לחלוטין בשפה חדשה לחלוטין. ולכן הם חייבים לשלוט בשפת היעד, קרי השפה שהם כותבים בה.

אתמול פורסם בכתב העת המקוון "אלכסון" טור מאת אביב פרץ על הקושי שלנו להתבטא בשפות שאינן שפת האם שלנו (במקרה המתואר, אנגלית), גם אם אנחנו שולטים בהן מצוין פסיבית בקריאה ובצפייה בטלוויזיה:

רק כשאתה עושה מאמץ להשתלט כליל על שפה זרה אתה תופס מהי עוצמתה של שפת האם שלך, ועד כמה היא חצובה בכל ממשותך. ההכרה הזו באשר לעליונותה המוחצת של העברית שלי על פני האנגלית שלי מתחדדת בכמה רמות. ראשית, ברמת המאמץ. את העברית שלי אני יונק ישר מהברז, והיא בתורה קולחת ממני, אני מרגיש נינוח לגמרי כשאני מדבר בה. לעומת זאת, האנגלית השגורה בפי אינה אינטואיטיבית, כי אם כזו שהיא פועל יוצא של יישום מודע של חוקיה הלשוניים. על כן יותר משאני מדבר באנגלית, התחושה שלי היא שאני שוקד על הרכבת משפטים באנגלית; אם הדיבור בעברית הוא שוטטות בנחת, טיול להנאתי בשעת בין ערביים, הרי שהדיבור באנגלית הוא הליכה נמרצת השכם בבוקר. שנית, ברמת השטף… פעמים אני מוצא את עצמי מתחיל לומר משהו, ואז נאלם בחפשי אחר מילה שאבדה לי או ביטוי שעדיין אינו שגור בלקסיקון שלי… לבסוף, ברמת הגימור. זו באה לידי ביטוי במצבים שבהם אני דווקא מפגין רהיטות, ומצליח לנסח מחשבה לשביעות רצוני. או אז אני סוכר את פי בסיפוק, כמו שחקן שהפליא זה עתה לבצע מונולוג במחזה, ממתין למוצא פיו של בן שיחי. רק כדי לגלות שזה, שעבורו האנגלית שפת אם היא, משיב לי בניסוח שוטף, זרוע מטבעות לשון, ולא זו אף זו, הוא עושה זאת בשוויון נפש.

אנחנו יכולים לשלוט בשפות רבות ולהכיר אותן על בוריין, אבל כושר ההתבטאות שלנו כמעט אף פעם לא יהיה שווה לכושר ההתבטאות של דובר ילידי; הדקדוק והתחביר של שפת האם שלנו טבועים בנו ולרוב אנו נתרגם אותם לשפות אחרות; ובחירת המילים והביטויים שלנו, גם אם היא נכונה מבחינת ההגדרה המילונית, עשויה שלא להתאים מבחינת עדכניות, משלב (שפה גבוהה או נמוכה), סיטואציה וכו'.

כמתרגמת, אני שואפת לספק ללקוחות שלי תרגום קולח שמשקף את המקור באופן נאמן, על כל הניואנסים שלו, והרבה יותר קשה להגיע לתוצר ראוי כשלא מתרגמים לשפת האם, כי טקסטים שאכתוב באנגלית כמעט אף פעם לא יישמעו כמו טקסטים שכתב דובר ילידי. לכן רצוי שמתרגמים יתרגמו רק לשפת או לשפות האם שלהם, או לשפות שנחשפו אליהם למשך פרק זמן ארוך בצעירותם (כמובן, יש מקרים יוצאי דופן), ולכן אני מתרגמת רק בכיוון אחד.