מתרגמי הכתוביות בישראל פצחו בשביתה לפני שבוע בדיוק. מדובר בכ-150 מתרגמים מקצועיים, ותיקים ומנוסים אשר מאות אלפי ישראלים נהנים מפרי עבודתם מדי יום מבלי שהם מודעים למי שעומד מאחוריה.

הסיבה שמתרגמי הכתוביות שובתים היא שתנאי העסקתם לא הותירו להם כל אפשרות אחרת. האולפנים המעסיקים אותם מתחרים על מכרזים של הערוצים השונים שהדגש בהם הוא על המחיר, וכתוצאה מכך שכרם נשחק בהתמדה. מתרגמי הכתוביות מרוויחים כיום 22 ש"ח לשעה, ללא התחשבות בהשכלה או ניסיון, והם נאלצים לעבוד גם בשבתות ובחגים. כיוון שהם פרילנסרים, הם לא נהנים מזכויות סוציאליות כמו ימי אבטלה, והיו אף דיווחים על אולפנים שהבהירו למתרגמים כי יפסיקו לעבוד עמם אם ישבתו.

נעם בן ישי היא מתרגמת עברית-אנגלית (וגם מלטינית, בשל הביקוש הגבוה), אשר מספטמבר 2000 ועד יולי 2013 התפרנסה בעיקר מתרגום כתוביות. זה מה שיש לה לומר על השביתה:

בכנס הראשון שארגן מטה המאבק של המתרגמים לכתוביות בנובמבר 2008 שאלה חברה שלי, "אבל מה עומק הספסל?" ואכן, מה יקרה אם נתחיל להתנגד סוף סוף, כעבור שנים של שחיקה בשכר והרעה רב-חזיתית בתנאים, על שלל ההשפלות הכרוכות בה? נדמה לי שאין בין עמיתיי ולו אחד שאינו מכיר את ההרגשה הזאת; החשש שמעבר לפינה אורבים גדודים של סטודנטים, מתרגמים פירטיים, תיכוניסטים מאלרום ומשוחררים טריים שחזרו מחצי שנה של מכירת תמונות בניו יורק (הדרך הבטוחה לרכישתם של כישורי תרגום), וכל אלה יחליפו אותם אם רק יעזו לצפצף שלא, אי אפשר לעבוד בפחות משכר מינימום, בשבתות ובחגים, בלחץ זמן בלתי-נסבל. לפני כארבע שנים ישבו נציגי "הוט" בפגישה עם נציגות המתרגמים, שקבלו על מכרזי ההפסד שהם מוציאים, והתריסו בפניהן, "מה הבעיה למצוא כמה סטודנטים שיחליפו אתכם?" על מאגרי המתרגמים לעת מצוא של אולפן "אלרום" מדברים כבר שנים והאיום ש"נמצא מישהו אחר במקומך" הוא משתנה קבוע ביחסים הלא מדוברים בין אולפנים בכלל למתרגמים שלהם. כל בריון יודע כמה קל לנגן על הפחדים המושרשים ביותר של חוליות חלשות בעיני עצמן. הנה, לפני כ-14 שנה התחלתי בחיל ורעדה לתרגם לטלוויזיה, מתרגמת טרייה שעברה כמה וכמה מבחני תרגום בהצלחה, ושנים חייתי בתחושה שעושים לי טובה. מה רב היה זעמי כשגיליתי שנטל הפרפקציוניזם של האולפן שעבדתי בו אינו נחלק שווה בשווה בין מתרגמיו. היטיבו כל הממונים עליי לקלוט כמה אני חרדה לזכות לתרגם ועשו עליי סיבוב. כפי שעושים היום גופי השידור והאולפנים על עמיתיי, שחרף ניסיונם והשכלתם, חרף כישורים שליטשו במשך שנים, חרף עבודת פרך בימי חול, בשבתות ובחגים, מרוויחים במקרה הטוב 22 ₪ לשעת עבודה. אז מה עומק הספסל? בשלב מסוים באותו כנס ראשון ב-2008 קמה מתרגמת, לא ביקשה זכות דיבור וצעקה, "הכול בגלל הדימוי העצמי הנמוך שלנו. אנחנו לא מאמינים בעצמנו בגרוש". לא אחת תהיתי כמה שיאי שפל עוד ישבור הדימוי הזה. כמה זמן יעבור עד ששאר עמיתיי יתעשתו ויבעטו. גיסתי, עובדת סוציאלית, אמרה לי כעבור ניסיון מני רבים להוריד לי עשרים אחוזים מהתעריף שאין, אין ענף שיעבור בשתיקה על שחיקה כזאת בשכר. אני שמחה שענף הכתוביות החליט סוף סוף שנמאס לו לחרוג מכלל זה. מיום ראשון בחצות הוא שובת.

שנים מאיימים שיחליפו אותנו במתרגמים מן הגורן ומן היקב, שנים היה נדמה לרבים מאיתנו שעושים לנו טובה שנותנים לנו לתרגם. מי צריך אותנו? מי בכלל צריך כתוביות?

מי לא מדבר אנגלית היום? מי לא יכול לתרגם? אז הנה הזדמנות לעמוד על עומק הספסל. נראה את "יס" ו"הוט" שולפים מתרגמים מהגורן ומהיקב ומחליפים כ-150 מתרגמים מנוסים שהחליטו לשבות.

רוצים להביע את תמיכתכם במתרגמי הכתוביות? היכנסו לעמ' הפייסבוק "גם אני תומכ/ת בשביתה של המתרגמים לכתוביות" ותנו להם לייק.

לקריאה נוספת

• אבדו בתרגום – וואלה
• 22 שקל לשעה למתרגמים בטלוויזיה: יפתחו בשביתה בשבוע הבא – הארץ
• מיומנה של מתרגמת: שבעה ימי עבודה, פחות משכר מינימום – הארץ
• שבורי שורות – המקום הכי גם בגיהנום
• מתרגמי הכתוביות שובתים: העילגות שולטטטת!!1 – המהדורה, וואלה חדשות, פייסבוק