לייף סטייל למתרגמים: על איזון בין הבית לעבודה

היום יש לנו פוסט אורח של ענבל שגיב-נקדימון, מתרגמת ספרותית, בעלת הבלוג "מתרגמת" ואם לשלושה ילדים מתוקים להפליא. ענבל תספר לנו על העבודה מהבית כשיש משפחה וילדים.

"Working here allows me to enjoy two of the luxuries I've grown accustomed to: eating and sleeping indoors."

זה נוסח השלט ההומוריסטי שקניתי למשרד הביתי של אבא שלי, בימים שבהם עבודה מהבית הייתה הרבה פחות מקובלת מאשר היום. בילדותי למדתי להירדם לקול הפקס ומדפסת הסיכות מן החדר הסמוך, וכשבחרתי להיות מתרגמת נראה לי טבעי לחלוטין שבשביל לעבוד לא צריך לצאת מהבית.

אבל צריך לדעת להציב גבולות בין הבית לעבודה. למתרגמים ועצמאים אחרים מומלץ קודם כל להגדיר את שעות העבודה, ולהקפיד עליהן. כאשר מגדלים ילדים השעות האלה מן הסתם הן השעות שבהן הילדים בגן ובבית הספר, או בחסותה של המטפלת. מתרגמים אחרים שאני מכירה, לעומת זאת, מעדיפים לעבוד בשעות הקטנות של הלילה.

בכל מקרה שעות העבודה מוקדשות, במשמעת עצמית נחושה, לעבודה. שיחות – עם לקוחות בלבד, לא עם חברים שאלה עבורם שעות מנוחה ולא עם השכנים שחושבים בטעות שאתם מתבטלים. עם זאת, את ההפסקות הדרושות לאיוורור הראש והישבן אפשר לנצל ביעילות בבית – לקום מהמחשב כדי להפעיל מכונת כביסה או להעמיד סיר על האש. נקודות בונוס לפעילות גופנית אמיתית.

כשעובדים בבית לא אכפת שהטכנאי של הכבלים או המזגן אמור להגיע מתישהו בין שמונה בבוקר לשבע בערב. אמנם אין עם מי לפטפט בפינת הקפה המשרדית, אבל מצד שני המטבח נגיש ומצויד בכל מה שאתם אוהבים ו"ארוחה ביתית" היא מציאות יומיומית, ולא קלישאה שיווקית. היא גם יכולה להיות ארוחה משפחתית, כשהילדים חוזרים מבית הספר. מחליפים חוויות ואז פורשים איש-איש למחשבו.

ההתמודדות עם שלל החופשות של מערכת החינוך פחות מסובכת לעצמאים שעובדים מהבית, בהשוואה לשכירים שמוגבלים במספר ימי החופש שהם יכולים לקחת ובתזמון שלהם. עבורנו הבעיה היא "רק" הפסד הכנסה. הצד השני, מבחינה כספית, הוא שחלק מהוצאות הבית מוכרות לצרכי מס הכנסה. והיתרון העיקרי, שיכול להצטבר לשעות רבות – אין פקקי תנועה בדרך למשרד. זהו בונוס זמן נטו לעבודה (או לפייסבוק).

מודעות פרסומת

טוסקנה!

כמו שכבר ציינתי, בתחילת מאי ביקרתי בטוסקנה (היה נפלא, כמובן). המתרגמת אינגה מיכאלי, בעלת הבלוג "בלוגלובלי" שעוסק בתרגום ובתיירות, הציעה לי להתארח אצלה בבלוג עם המלצות על טוסקנה, ואתם יכולים לקרוא אותו כאן. זה הפוסט האורח הראשון שכתבתי אי פעם, ואני מקווה לשתף אתכם בפוסטים אורחים נוספים שלי בעתיד.

אם כבר בטוסקנה עסקינן, רציתי לשתף אתכם בהרהור שהיה לי במוזיאון האופיצי בפירנצה, בתערוכה של שטיחי קיר משוחזרים: יש קווי דמיון מסוימים בין רסטורטורים ולמתרגמים (ספרות ובכלל): שניהם לומדים להכיר את היצירה לעומק, על כל פרט ופרט שבה; שניהם צריכים מיומנות מקצועית ואמנותית גבוהה; שניהם לא יוצרים יצירה משלהם מאפס, אבל מכניסים מעצמם לעבודה; ושניהם מעניקים לקהלים חדשים נגישות ליצירות מתקופות וממקומות אחרים. מה דעתכם?

פוסט אורח: נורות אזהרה בעבודה עם סוכנויות תרגום

היום יש לנו פוסט אורח שכתבה חברתי ועמיתתי סטלה פנטופל, מתרגמת מאנגלית ומרוסית לעברית. סטלה חולקת איתנו מניסיונה בעבודה עם סוכנויות תרגום ומסבירה לנו איך לזהות סוכנויות תרגום בעייתיות.

שלחתם קורות חיים לעשרות (אם לא מאות) סוכנויות תרגום, חיכיתם בסבלנות וסופסוף הגיע הטלפון המיוחל ובעברו השני של הקו מנהל/ת פרויקטים שרוצה לשאול אתכם כמה שאלות ולמלא כמה פרטים. איך תדעו ששיתוף הפעולה עם סוכנות התרגום יהיה מוצלח, פורה ונעים?

לפני כמה שבועות יצרה איתי קשר סוכנות תרגום שקיבלה את קורות החיים שלי לפני שנה. זו הייתה שיחה רגילה למדי, אך היא השאירה לי טעם מר בפה, ולאחריה ניסיתי לחשוב ולהגדיר לעצמי מה סוכנות תרגום טובה לא תעשה:

  • התמקחות – אחת השאלות הראשונות שעולות בשיחת הטלפון הראשונה היא שאלת התעריף. התשובה שלכם יכולה להוביל לשני תסריטים אפשריים: התעריף יירשם בנימוס וללא שאלות (ואם התעריף גבוה מדי, הם פשוט לא יעבדו אתכם), או שתתחיל עמידה על המקח. מקח? יגידו לכם שהתעריף שהצעתם גבוה מדי ויש להם המון מתרגמים שעובדים בתעריף נמוך יותר (שיכול להיות גם תעריף נמוך מדי שאינו מכבד אתכם ואת המקצוע),ומכיוון שהמתרגמים האחרים עובדים בתעריף הזה יש להם הרבה/המון עבודה והם עסוקים כל החודש. סחטנות או "ריגשי" מסוג זה הם עבורי נורה אדומה – גם אם הסוכנות תספק לכם המון עבודה, נחסמת בפניכם האפשרות לקבל עבודות בתעריף גבוה יותר. כמו כן, התפשרות על התעריף תמורת הבטחה לעבודות רבות היא מסוכנת, כי היא אינה מבטיחה שתהיו פנויים לקבל אותן או שהן יתאימו לכם.
  • לשאול עם מי אתם עובדים – שאלה נוספת שגורמת לי לנוע באי-נוחות ומזהירה מהבאות היא "עם איזה חברות תרגום אחרות עבדת?" רציתי לדעת האם זו שאלה מקובלת והחלטתי לשאול בעלת סוכנות תרגום טובה ואמינה אם היא נוהגת לשאול מתרגמים פוטנציאליים את השאלה. היא ענתה שבשום פנים ואופן לא: לא רק שזה לא מעניין אותה, אלא היא גם מאמינה שזה בכלל לא עניינה כי ההתקשרות עם המתרגם היא על בסיס עבודת פרילנסר. היא הדגישה כי לעתים סוכנויות מציגות את השאלה כדי לרגל ולהבין מול מי הם מתחרים.
  • חוזים והסכמי סודיות – אין ספק שלחוזים והסכמי סודיות חשיבות רבה בהסדרת העבודה מול הסוכנות. עם זאת, הייתי ממליצה לקרוא בעיון רב את החוזים שקיבלתם ולוודא שלא מסתתרים בהם סוסים טרויאנים מהסוג הגרוע ביותר. למה אני מתכוונת? בעיקר לסעיפי אי-תחרות המטילים מגבלות על עבודתכם, לפחות עם לקוחות סוכנות התרגום, למשך פרקי זמן לא הגיוניים כמו חמש או שבע שנים, וכל זה כשאתם עובדים בתור עצמאים. וכך נוצר מצב מצחיק שכזה – חברה שלא מעסיקה אתכם (בתור שכירים) ולא מתחייבת לתת לכם עבודה בעצם מונעת מכם עבודה. שלא תבינו לא נכון, לדעתי זה לא אתי לפנות ללקוחות של סוכנות, אבל מה עושים הם פונים אליכם? אם נתקלתם בסעיף שכזה, מומלץ לדבר עם הסוכנות, אם היא מקצועית ואמינה כנראה שתמצאו את דרך המלך ותוכלו להגיע לפשרה שתספק את כל הצדדים.
  • לוחות זמנים לא סבירים – סוכנות תרגום טובה אף פעם לא תציב לכם תאריכי יעד בלתי הגיוניים (למשל 6,000 מילים תוך 24 שעות), כי היא מבינה שתרגום טוב דורש זמן, השקעה, מחשבה ותשומת לב, ושמתרגם הוא לא רק מחליף מילים בין שפות.
  • מאפייני הטקסט – בעת ההתקשרות הראשונית עם סוכנות תרגום אתם נשאלים על תחומי ההתמחות שלכם ולאיזה כיוון אתם מתרגמים. סוכנות תרגום טובה לא תתעקש ולא תציע לכם שתתרגמו חומר רפואי אם אתם מתרגמים משפטיים, מסמך משפטי אם אין לכם שום השכלה משפטית וכדומה. בנוסף, אתם לא תתבקשו לתרגם לכיוון ההפוך ממה שאתם מתרגמים אליו (למשל לאנגלית במקום לעברית), כי סוכנות תרגום טובה מבינה שבשביל תוצאה מיטבית חשוב לתרגם חומרים שאתם חשים בנוח איתם ולשפה שהיא שפת האם שלכם.

פוסט אורח: שפת הנימוס היפנית

היום יש לנו פוסט אורח נוסף, מאת ד"ר מיכל חדד, עובדת עירייה יפנית קטנה ומדריכת טיולים ליפן. מיכל כתבה לנו על הקֶייגו, שהיא השפה הנימוסית המקובלת ביפן.

לפני כמה חודשים ניגשתי למרכז לימודי השפה היפנית בעיר שבה אני מתגוררת בחצי שנה האחרונה, צורוגה, כדי לברר על לימודים למבחן רמת שפה ביפנית. האישה החביבה שם חייכה אליי ושאלה אותי כמה שאלות ביפנית (רמת השפה שלי כבר טובה למדי) ובין היתר שאלה: "את מעדיפה שיעורים בימי שלישי או חמישי?" לכאורה זו שאלה תמימה לחלוטין, אלא שלא רק שהמילים שבהן היא בחרה להשתמש הפתיעו אותי, אלא הן גם נתנו לי הרגשה מוזרה, הקרובה לעלבון. למה? התשובה מורכבת וכדי להבין תצטרכו לקרוא עוד קצת.

כדי לנסות להסביר מדוע בעצם נעלבתי ממילה אחת במשפט זה, יש להבין את אחד המאפיינים המעניינים והמסובכים ביותר בשפה היפנית. המאפיין הזה נקרא קֶייגוֹ (keigo), שפת הכבוד. מילה זו היא מעין קיצור לשם ארוך שאין טעם להסתבך איתו כרגע, והיא מציינת מערכת של שפת כבוד וגם שפת הצנעה. שפת נימוס מופיעה גם בשפות אחרות כמו סינית וקוריאנית, אך השפה היפנית הגדילה בפיתוחה ושכלולה, ולצערם של זרים רבים הלומדים את השפה, לא ניתן באמת לשלוט בשפה בלי הבנה עמוקה של צורות הקייגו השונות. כדי להסביר בפשטות, על מנת לדבר יפנית רהוטה על הדובר לא רק לחשוב על תוכן דבריו, אוצר המילים והצורות הדקדוקיות אלא עליו להתמקד בכמה נתונים בסיסיים – עם מי הוא מדבר, על מי או על מה. נשמע ברור מאליו, אבל כאן הכוונה להטיה של הפעלים ושמות העצם בהתאם לאדם אליו מדברים, או עליו מדברים, בנוכחות מי, ומה היחס בין הדובר והשומע, היחס בין הדובר והנושא עליו מדובר והיחס בין השומע והנושא עליו מדברים.

לדוגמא, אני עובדת בעירייה של עיר בינונית, וכשאני ניגשת למנהל המחלקה שלי כדי לדבר איתו, עליי לפנות אליו בשפת כבוד ולהשתמש בפעלים בצורה מסוימת. כמעט אותה שפה תשמש אותי כאשר אני מדברת על המנהל עם אחד מהעובדים האחרים במחלקה שלי. לעומת זאת, אם אני מדברת על המנהל שלי עם גורם חיצוני כמו לקוח, אני אבחר בשפת ההצנעה ואדבר עליו בלי גינוני הכבוד בהם השתמשתי קודם, אלא בשפה המצניעה אותו, את המחלקה וכמובן אותי. באופן מעניין, במקרה זה המנהל שלי ואני כמעט שווים.

עד כמה המילים משתנות? הנה כמה דוגמאות שימחישו את השימוש השונה. הפועל "לעשות" בדרך כלל בשפה יומיומית מנומסת הוא shimasu (וזה בשפה מנומסת, בין חברים אומרים suru). אם אני מדברת עם המנהל כאמור, ומתייחסת לפעולה שהוא עושה או יעשה אשתמש במילה אחרת- אותו פועל אך בשפת הכבוד ואז הוא nasaimasu. באותה שיחה, אם אני מדברת על פעולותיי שלי בנוכחותו, אשתמש בפועל "לעשות" בצורת הצנעה – itashimasu. במילה הזו אשתמש גם כאשר אדבר עם לקוח על פעולותיו של המנהל שלי או כל אחד אחר מהמחלקה שלי. השינויים לא חלים רק במערכת הפועל, אלא גם בשמות העצם. לדוגמה, המילה "אוכל" היא tabemono, אך בקייגו היא תהיה meshi.

אם חשבתם שמדובר רק במסגרת עסקים או עבודה, טעות בידיכם. השימוש בשפת הנימוס רלוונטי לכל שלב, מסגרת או מקום בחיים. למשל, המילה "אמא" ביפנית, כאשר אני פונה אליה, או מדברת עליה עם אבא שלי או עם אחיי, היא okaasan. לעומת זאת, אם אבחר לדבר על אמי הנפלאה והנערצת עם חברים או אנשים מחוץ לחוג המשפחה שלי, אשתמש במילת ההצנעה haha. אגב, המילה עצמה כוללת את ההצנעה, אז גם אם אבחר להלל אותה (דבר שהיפני הממוצע לא יעשה, אבל גם אם כן), הודות לשימוש בשפת הנימוס, לא אשמע כמי שמתרברבת.

מרבית הזרים אשר לוקחים על עצמם ללמוד את השפה מפתחים מהר מאוד שנאה עמוקה לשפת הקייגו. היא מסבכת הכול: מוסיפה מילים לאוצר מילים שכבר למדנו וידענו ומסבכת את הבנת השפה, כיוון שלמדנו כבר את המילים הבסיסיות, אך עשויים לשאול אותנו שאלה פשוטה בקייגו מבלי שנבין.

אם אתם חושבים שרק לזרים קשה, אז האמת היא שגם היפנים צריכים ללמוד את השימוש הנכון בשפת הקייגו. למשל, בגני ילדים יש משחקי תפקידים רבים שנועדו להרגיל את הילדים לשימוש בקייגו (אגב, למשחקי תפקידים אלה מטרות חינוכיות נוספות, כגון הנחלת רעיון האמפתיה). החל מגיל 4 לערך משחקים כך: נבחרים שלושה ילדים. ילד א' משחק את תפקיד המורה או הגננת, ילד ב' משחק את תפקיד הילד וילד ג' משחק את תפקיד אמו של ילד ב'. נותנים להם סיטואציה קלה (בכל זאת מדובר בילדים בני 4), והם צריכים לתרגל את השפה המתאימה. למשל, האם תהיה מאוד מנומסת אל המורה, והמורה אל האם, אך שתיהן ידברו במעין צורת ציווי אל הילד, אשר אמור לדבר בצורה רגילה אל אמו, אבל בצורה קצת יותר מנומסת אל המורה. כאשר תבחר האם לדבר על הילד עם המורה, היא תבחר בשפת ההצנעה כמובן. התבלבלתם? כן, גם הילדים מתבלבלים, במיוחד כי מדי כמה דקות מחליפים תפקידים. הילדים חוזרים על המשחק שוב ושוב עד שהשימוש בצורות השונות הופך לאוטומטי עבורם.

עם זאת, באימון בגיל הרך מגיעים לרמה מסוימת, שאינה בהכרח מספיקה בחיים הבוגרים. כשהגעתי לעבוד בעירייה, המזכירה בת ה-22 אמרה לי שבחודשיים-שלושה הראשונים לא נתנו לה לענות לטלפונים, עד שהיא התרגלה לשפה המתאימה. בוגרי אוניברסיטאות ביפן המתקבלים לעבודה מבלים שבועות עד חודשים באימון בשפה המתאימה למקצוע (למשל עבודה מול לקוחות). לי תמיד היה נראה ששפת הנימוס טבעית להם, אבל כנראה צריך להתאמן על כל דבר כדי שייראה טבעי. כישראלים הרעיון נשמע לנו מעט זר, אם כי מבחינה דקדוקית אפשר אולי להשוות את זה לצורך שלנו ללמוד להטות פעלים לפי מין הדובר ומין השומע, דבר שנראה קשה וזר ליפנים או דוברי שפות אחרות.

המורכבות הזו בשפה משמרת את ההיררכיות החברתיות, וכדי להשתחרר מכבלי השפה הזו, היפנים צריכים לצאת מהמסגרת בה הם מקובעים (למשל העבודה) וללכת למקום נייטרלי כדי לתקשר ברמה חופשית יותר. התוצאה היא תופעה שאולי שמעתם עליה, בילוי במסעדות ופאבים אחרי שעות העבודה עם הקולגות או לקוחות מהעבודה. כאן הם יכולים לדבר בשפה חופשית כמעט על הכול, ללא כבלי שפת הנימוס. לכן יש לבילוי זה חשיבות יתרה, שכן כאן המקום הם "שוברים את הדיסטנס". עם זאת, אותה "שבירת דיסטנס" מוגבלת במקום ובזמן, ולמחרת בעבודה כל הגינונים יחזרו.

מעין פועל יוצא של שפת הכבוד הוא פנייה לאדם באמצעות התואר שלו, שמו, או בגוף שלישי. למשל בעבודה, אני פונה למנהל המחלקה בתואר שלו, וכך גם לרבים אחרים. למען האמת,  אני בקושי זוכרת את שמו של המנהל, כי אני רגילה להשתמש בתואר שלו. כשעליי להשתמש במילה "אתה" כשאנו משוחחים, אני משתמשת בתואר שלו, למשל, "מה דעתך, קַא-צ'וֹ (ראש המחלקה)?". המילה "אתה" או "את" ביפנית שמורה לשיחה בין חברים ובין בני משפחה, וגם בתוך המשפחה, אח יקרא לאחיו הגדול במילה "אח גדול" ולא בשמו. אפילו המילה ל"יקירי" בין בני זוג היא בעצם המילה "אתה". אם נחזור לסיפור מתחילת הפוסט, זו הסיבה שנעלבתי בשיחה ההיא. האישה החביבה, הרגילה לזרים ולטעיות הנפוצות שלהם, השתמשה במילה "את" כשדיברה איתי. כיוון שאני רגילה לשפת הכבוד וגם משתמשת בה, השימוש במילה "את" עורר אצלי תגובה אוטומטית הדומה לזו של היפנים- נפגעתי. במשך שבריר שנייה חשבתי, "איזו מן צורה זו לדבר ככה? מה זה חוסר הכבוד הזה?", אך במהרה הבנתי שהיא מנסה דווקא "לשבור דיסטנס" ולהתחבר בדרך שזרים מורגלים בה לדעתה.

הניואנסים הללו, שנגרמים בגלל שפת הכבוד הייחודית, מקשים מאוד על מתרגמים. למשל ספר שנכתב במקור ביפנית ותורגם לעברית מהתרגום האנגלי ולא מהמקור כנראה יפספס ניואנסים כאלה ואחרים שמתרגם מיפנית יוכל להכניס לתרגום, בעמל רב כמובן. שימור הניואנסים היא משימה קשה במיוחד, כמו השימוש של המילה "אתה". אם למשל מסופר על זוג שרק הכיר או התחיל לצאת, הם עדיין יקראו אחד לשני בשם המשפחה או בתואר ובצירוף התוספות "סן" או "צ'אן". כאשר אחד מבני הזוג רוצה לסמן בעדינות על רצון לקשר עמוק או רומנטי יותר, הוא ישתמש במילה המשמשת רק את האנשים הקרובים ביותר – "את/אתה". תארו לכם את המשימה העומדת בפני המתרגם: הרי בעברית לא נחשוב ולו לרגע על המילה ולא ממש נבין את הניואנס בעלילה. מילה זו יכולה להחליף את המשפט "אני רוצה לצאת קבוע" או אפילו לבוא במקום "אני אוהב אותך". איך מתמודדים המתרגמים עם המשפט הזה? תשאלו אותם. אין לי מושג. המורכבות הזו היא אחת הסיבות שלא בחרתי להיות מתרגמת. אך ללא ספק, אני מלאת הערכה למי שמנסה להתמודד עם האתגר.

אם אתם רוצים לשמוע עוד על תרגום מיפנית לעברית, התאזרו בסבלנות – בקרוב אפרסם מידע נוסף בנושא. אם אתם מעוניינים לכתוב פוסט אורח, אתם מוזמנים לפנות אליי בתגובות או באמצעות עמוד "יצירת קשר".

Teenglish: פוסט אורח + ראיון

בתיאום עם השנה החדשה, יש לנו פוסט אורח ראשון בתרגומיה! האורחת שלנו היא לוסי טובין, שכתבה את הספר Pimp Your Vocab ("שדרגו את אוצר המילים שלכם"), מורה נבוכים לסלנג של הצעירים בבריטניה. (גילוי נאות: טובין מאורסת לקרוב משפחה מאוד רחוק שלי.) טובין כתבה לנו על ההשראה לכתיבת הספר, ובהמשך תוכלו לקרוא את התשובות שלה לשאלות שלי.

אז הבמה של טובין:

כשלמדתי צרפתית בתיכון בלונדון, תמיד שאלתי את עצמי אם באמת קוראים לכל הילדים בצרפת ז'אן-פייר. כשביקרתי בצרפת בהמשך, גיליתי מהר מאוד שלא.

הבעיה בלימוד שפה מספר היא אחרת: לא משנה כמה תלמדו את מבני הפעלים ואת השפה הרשמית, אף פעם לא תישמעו כמו דובר ילידי.

אני חושבת שזו הסיבה שהספר שלי, Pimp Your Vocab, פופולרי בקרב תלמידי אנגלית בכל רחבי העולם. הוא מילון כיפי של המילים והסלנג המשונים, הנפלאים, הלא-ברורים והמוזרים שמתבגרים וילדים משתמשים בהם כיום. לא תמצאו את רוב המונחים האלה בספר לימוד.

תוכלו למצוא סלנג כמו להיות owned (כלומר נבוך), teek (הדרך החדשה לומר "ישן", קיצור של המילה antique, עתיק) ו-neek, שילוב של nerd ו-geek (שתי מילים שונות ל"חנון" – י"כ). Rents הוא הביטוי ב-Teenglish (אנגלית של מתבגרים, teen-English) ל"הורים" (קיצור של parents  – י"כ).

הפירוש של pimp, כמו ב-Pimp Your Vocab, הוא לשדרג, לייפות, לסדר, כמו בתוכנית Pimp My Ride של MTV. הספר לא נועד רק לצעירים. למעשה, ההשראה לספר הייתה בכל ההסברים שהייתי צריכה לתת להורים ולמורים שלי בבית הספר ובאוניברסיטה על ביטויים ב-Teenglish. כתבתי את הספר בגיל 23, מיד לאחר שסיימתי תואר בספרות באוניברסיטת אוקספורד.

אחד המורים שלי לא הצליח להבין למה התכוונה תלמידה שאמרה שהיא עסקה ב-IM-ing, כלומר צ'וטטה אונליין באמצעות בלקברי (IM הוא מלשון instant messages – מסרים מיידיים – י"כ). וכשחזרתי בחופש הביתה אחרי חודשים שבהם ביליתי עם אנשים בגילי באוניברסיטה, החברים שלי ואני שמנו לב שההורים שלנו כל הזמן עוצרים אותנו באמצע השיחה כדי להבין על מה כולנו מדברים. בסופו של דבר החלטתי לכתוב מילון לפיענוח השפה של הצעירים.

אילו מונחים משונים שאפשר למצוא בספר שמעתם בטלוויזיה או בתל אביב? הנה הסברים לכמה מילות teenglish נוספות:

Allow (that) (מילולית: לאפשר, להרשות): מבלבל, אבל המשמעות היא "אין שום מצב".

CBA: ר"ת של can't be arsed, "לא מזיז לי", או "לא אכפת לי מספיק כדי…".

 Frape: שילוב של פייסבוק ו-rape (אונס), תיאור מצב שבו פורצים לפרופיל ברשת חברתית ומשנים אותו.

Neek: שילוב של nerd ו-geek (שתי מילים שונות ל"חנון").

Obv: קיצור של obvious, ברור מאליו.

Owned: מבוכה או השפלה, במיוחד אחרי שגילו משהו עליכם או משהו שעשיתם.

Smacked it: להצליח במיוחד בפעילות מסוימת.

Teek: ישן מאוד, ישן יותר. המקור הוא ב-antique, עתיק.

Wagwan: ברכת שלום שמקורה בפטואה ג'מייקנית, "What's going on", "מה קורה?".

Waste (בזבוז): כשמישהו מתנהג באופן ייחודי לו.

טובין גם ענתה לכל השאלות שעלו כשקראתי את הספר:

מה המקורות הנפוצים ביותר למילות teenglish?

המקורות הם לרוב מהסוג שמשפיע על השפה בכללותה: המקומות שאנחנו הולכים אליהם והדברים שאנו קוראים וצופים בהם. אוצר המילים שמשתמשים בו בתוכניות טלוויזיה פופולריות נטמע בקלות. בימים אלה תוכנית ריאליטי בשם Made In Chelsea מפיצה מילים פופולריות, ביניהן reem ל"מדהים".

רשתות חברתיות, כמו פייסבוק וטוויטר, הן מקור מרכזי נוסף. כיוון שהן אמצעים לתקשורת מהירה, המילים מופצות ונעשות פופולריות הרבה יותר מהר.

איך אורח החיים של הצעירים הבריטים בא לידי ביטוי ב-teenglish?

 Teenglish ממחיש את האהבה שלהם לטלוויזיה ולאינטרנט ואת הרצון שלהם לתקשר במהירות. מילים רבות נוצרות מקיצורים (כמו MILF או OMG) או ממילים מקוצרות המשמשות בכתיבת מסרונים.

מה המילה האהובה עלייך? באיזו מילה את משתמשת הכי הרבה?

אני אוהבת את meh, שמביעה אדישות. למשל, "רוצה ללכת לסרט היום?", "Meh, לא אכפת לי". הברה בודדת שאומרת כל כך הרבה.

נתקלת במילים חדשות מאז שפרסמת את הספר?

נתקלתי בהרבה מילות-כלאיים חביבות, למשל Umbretiquette – החוקים של שיטוט ברחובות (כלומר etiquette) עם מטרייה. E-mail courier ("שליח אי-מייל) – מישהו שהולך לצד השני של המשרד כדי לוודא שקיבלו את המייל שלו. Egosurfers ("גולשי אגו") – אנשים שמחפשים את עצמם בגוגל.

* אם יש לכם שאלות או הערות, כדאי שתכתבו אותן באנגלית כדי שלוסי תוכל לענות לכם ישירות.

לקריאה נוספת: