רשימת הקריאה המומלצת לסטודנטים שלי

בשנים האחרונות אני מלמדת קורס תרגום מסחרי בתוכנית לימודי התרגום במכללת בית ברל. בשנים הקודמות הבאתי לשיעור הראשון כמה ספרים מומלצים וגם שלחתי לסטודנטים שלי קישורים לבלוגים שכדאי להם לקרוא, אבל השנה החלטתי לעשות את זה קצת אחרת: רשימה מסודרת כפוסט בבלוג שלי, כדי שגם אתם תוכלו ליהנות ממנה. גם מתרגמים מנוסים יוכלו למצוא כאן השראה.

ספרים

  • How to Succeed as a Freelance Translator – ספר מאת המתרגמת קורין מקיי, המכהנת היום כנשיאת אגודת המתרגמים האמריקאית. הספר עוסק בהקמה ובניהול של עסק תרגום. סקרתי את המהדורה השנייה של הספר כאן, ומאז יצאה מהדורה שלישית.
  • The Entrepreneurial Linguist – ספר מאת התאומות המתרגמות ג'ודי ודגמאר ג'נר, על ניהול עסק תרגום. סקרתי את הספר כאן.
  • Found in Translation – ספר מאת המתורגמנית נטלי קלי והמתרגם יוסט זטשה, על החשיבות העצומה של התרגום בעולם, עם הצגה של סביבות התרגום והמתורגמנות בתחומים שונים. הידעתם שהמתורגמנים של נאס"א עוברים הכשרה מלאה כאסטרונאוטים? סקרתי את הספר כאן.

בלוגים

  • Business School for Translators – הבלוג של המתרגמת מרתה סטלמשק אמנם כבר לא פעיל, אבל הוא עדיין זמין ברשת, וטוב שכך. הבלוג כולל עצות מעשיות וחומר למחשבה שכל מתרגם יוכל להפיק מהם תועלת. אפשר לקרוא אותו באתר המקורי כבלוג, או להוריד את כל התוכן בקובץ אחד, כאן.
  • Training for Translators – הבלוג של קורין מקיי (שהספר שלה פתח את הרשימה) מכיל הרבה טיפים ורעיונות למתרגמים. אולי שמעתם עליו בשמו הקודם, Thoughts on Translation.
  • Translation Times – הבלוג של דגמאר וג'ודי ג'נר (שגם הספר שלהן מופיע ברשימה). כולל טיפים ומחשבות על תרגום ומתורגמנות.
  • עבד בתרגום – הבלוג של יעל סלע, מתרגמת ספרותית שבשנים האחרונות עוסקת בעיקר בלוקליזציה כראש צוות התרגום של גוגל. הבלוג כבר אינו פעיל, אבל בעזרת התגיות אפשר למצוא פוסטים רלוונטיים, כולל מצגות ישנות של יעל.

פודקאסטים

  • Marketing Tips for Translators – הפודקאסט של המתרגמת טס וויטי, שבקריירה הקודמת שלה עסקה בשיווק. מדי פרק טס מראיינת מתרגמים על היבטים שונים של ניהול עסק תרגום, בדגש על שיווק, כמובן.

 

הרהורי כפירה על הערות שוליים

וידוי: אני אוהבת הערות שוליים*. עוד בספרים שקראתי כילדה הערות השוליים היו בעיניי אינפורמטיביות ומעשירות. בהקשר הזה אני חושבת קודם כל על ספרי "בית קטן בערבה" שיצאו בסדרת מרגנית המופלאה, שהערות השוליים בהם הסבירו על מידות ומשקלות (כמה זה בושל או אקר) ועל חפצים שימושיים באותה התקופה (מקפה, למשל). כילדה לא הייתי חושבת לחפש את המידות האלה במילון או באנציקלופדיה "אביב", וההסברים נתנו לי מושג מדויק יותר והעשירו עבורי את התמונה.

כשהגעתי ללימודי התרגום גיליתי, אפילו קצת בצער, שהערות השוליים כבר לא באופנה. נטען שהן מסיחות את דעתו של הקורא ופוגעות בשטף הקריאה, וכי בעת הצורך עדיף להשתמש בהנהרות, אותם ביאורים קצרצרים המשתלבים באלגנטיות ובטבעיות בטקסט**. ההנחה היא שהקורא מסוגל לחפש בעצמו מילים ומונחים שהוא לא מכיר. בתחום המסחרי שאני מתרגמת הסוגיה הזו פחות רלוונטית, אבל בפורומים של מתרגמים זו הגישה השלטת, והמתרגמים והעורכים מנסים להימנע מהערות שוליים בכל מחיר. אבל מה אם הגישה הזו והנחת היסוד שלה כבר לא לגמרי רלוונטיים?

כידוע, העולם שלנו כיום מלא הסחות דעת. אם פעם הייתי עוצרת לבדוק מילה במילון, מעלעלת בו קלות וחוזרת לספר, היום הטלפון שלי מונח לידי כשאני קוראת. הרבה יותר קל לבדוק משמעות של מילה או לחפש רקע תרבותי או היסטורי, ולכן אני מחפשת מונחים בתדירות גבוהה יותר. וכשהטלפון כבר ביד, קל מאוד לצלול לתוך ויקיפדיה או לבדוק מה חדש ברשתות החברתיות. כלומר, אני קוראים אכן מחפשים מידע באינטרנט, אבל דווקא החיפוש הזה עלול להוציא אותנו מהספר, לפעמים לפרקי זמן ארוכים מאוד. למעשה, גם אם הערות שוליים פוגעות בשטף הקריאה באופן נקודתי, שימוש מדוד ומושכל בהן עשוי לשמר אותו, כי הקורא לא יתפתה להניח את הספר ולקחת את הטלפון שלו. מה דעתכם? אתם אוהבים הערות שוליים או מתעבים אותן? עד כמה אתם בודקים מונחים והקשרים מהספר תוך כדי קריאה? אתם נוטים לזנוח את הספר לטובת הטלפון אחרי החיפוש?

אגב, אני קוראת רק ספרים מודפסים, אז אשמח לשמוע מהמכורים שבקהל אם קוראי ספרים אלקטרוניים עוזרים יותר להתמקד בקריאה. החיפוש נשאר נקודתי, או שדווקא קשה יותר להתמקד בספר?

 

סרטונים בנושא

——

* הדיון מתייחס להערות שוליים שמופיעות בתחתית הדף (footnotes). הערות שוליים שמופיעות בסוף הספר (endnotes) מסיחות יותר את דעת הקורא בעיניי, בגלל הדפדוף הלוך ושוב. אני כמעט תמיד קוראת ספרים עד הסוף, וזנחתי פעם ספר יחסית בהתחלה בגלל הערות השוליים הרבות שרוכזו בסוף הספר והיו נחוצות וארוכות, כי בגללן כבר לא זכרתי את הסיפור עצמו.

** זו הייתה מעין מטא-הנהרה, אם כי ארוכה מעט. הנהרות אמורות להיות באורך ארבע מילים לכל היותר.

 

 

ביקורת ספר: לתרגם את חנה

קראתי השבוע את הספר "לתרגם את חנה" מאת רונלדו ורובל (הוצאת פן, מפורטוגזית: דלית להב-דורסט), מתוך סקרנות כלפי כל ספר שהגיבורים בו עוסקים בתרגום. גיבור הספר הוא מקס קוטנר, סנדלר יהודי-פולני שהיגר לברזיל. הימים הם סוף שנות השלושים, וברזיל הייתה נתונה אז תחת משטרו הפשיסטי של ז'טוליו ורגאס. מקס נאלץ לתרגם עבור המשטרה מכתבים מיידיש, ותוך כדי עבודתו נתקל במכתביה של חנה. הוא נשבה בקסמיה ומחליט לצאת בחיפושים אחריה, אך הוא מגלה שאין דבר בינה לבין הדמות שצייר לעצמו.

בניגוד להאנה, גיבורת הספר "המתרגמת" שסקרתי בעבר, מקס אינו מתרגם מקצועי. הוא כנראה מבצע את עבודתו ללא מחשבה יתרה על התהליך הכרוך בה, ולכן אין כמעט בספר התייחסויות למלאכת התרגום. עם זאת, ישנה פסקה אחת המתייחסת לשוני הבסיסי בין שתי השפות ולאופן שבו הטקסט עשוי לרדוף אותנו גם מחוץ לשעות העבודה:

הבעיה הגדולה של הסנדלר הייתה הדברים שאי-אפשר לתרגם. בין היידיש לפורטוגזית אין דמיון אמיתי, מדובר בשני עולמות שונים לגמרי. בגלל מוצאה העממי, ליידיש יש נטייה לנרגנות חביבה ומיוחדת. הביקורת, הישירות, העוקצנות שב"עגה היהודית" היו ספוגות באינטימיות משפחתית וברורה כל כך, שפטרה אותה מכללי הנימוס המקובלים. לפרקים דמתה היידיש יותר לריב משפחתי, על כל הטראומות, המיתוסים והשיגעונות הסובבים בתי משפחה. ההתחבטויות גרמו למקס לנשוך את קצה עפרונו בלהט. מדי פעם היה סגן שטאוב מזמן אותו כדי להבהיר ספקות, פילוסופיים יותר מאשר טכניים, שהתעוררו בעקבות סיפורים, משלים, אפילו בדיחות שנרשמו במחברת. בחשמלית, בדרך הביתה, ניהל לעתים הסנדלר ויכוחים דמיוניים בינו לבינו, בחן דעות והפריך אמונות. כולל כאלה שנגעו לו עצמו. (עמ' 85)

לאורך העלילה מקס מגלה פרטים חדשים ומנסה, בין כל הטוויסטים, להבין מיהי חנה האמיתית כדי שיוכל לכבוש את לבה. על כן, עיקר "התרגום" שמקס עוסק בו הוא הפענוח של הדמות של חנה.

לתרגם את חנה | התמונה מוויינט

קריאה נוספת

ביקורת ספר: המתרגמת

 אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשקיבלתי ספר שמהכותרת שלו ברור שהגיבורה היא מתרגמת, ומהעטיפה ברור שיש קשר ליפן, הייתי חייבת לקרוא אותו, והקפצתי אותו היישר לראש ערימת הספרים שלי (ואני לא מגלה כמה ספרים יש שם…). ואכן, גיבורת הספר "המתרגמת" של נינה שיילר (בתרגומה של סמדר אביב) היא האנֶה שוברט, מתרגמת ספרותית מיפנית לאנגלית הדוברת עוד לפחות ארבע שפות.

לאחר שהאנה מסיימת לתרגם את ספרו של סופר יפני מבטיח, היא מתמודדת עם אחד הסיוטים הגדולים ביותר של המתרגם: בעקבות תאונה היא מאבדת את יכולתה לדבר באנגלית, שפת היעד שלה, וכנראה גם בשפות האחרות שלה. היא מבינה אנגלית ויכולה לכתוב בה, אך כשהיא מנסה לדבר יוצאות מפיה מילים יפניות.

כדי להימנע מספוילרים, לא אספר לכם מה קורה בהמשך. במקום זאת אספר לכם קצת על דמותה של המתרגמת בספר. ממה שקראתי על הסופרת, הרקע שלה הוא בעולם המשפטים ובכתיבה יצירתית, ולא ראיתי בביוגרפיה שלה שום רמז לעיסוק בתרגום, כך שמאוד התרשמתי מתיאור הדמות. בפרק הראשון מתואר תהליך העבודה של האנה על הספר, על ההתלבטויות וההיתקעות על ביטויים מסוימים:

דקות אחדות היא מתבוננת במה שכתבה. האם התחושה שלה נכונה? האם זה נכון? הרי חלק כה גדול מזה הוא אינטואיציה ותובנה הנרכשת במהלך החיים שאנו חיים. ישם חיי המילים וישנם חיי המתרגמת – חייה שלה. היא פוסעת הלוך ושוב בחדר העבודה ומריצה שוב את המשפט בראשה. הוא נכון… היא עוברת לפרק הבא. (עמ' 21)

כפי שקורה גם בישראל, האנה צריכה להתמודד עם חוסר הבנה של המקצוע ודעות מוטעות לגבי הדרישות ממתרגמים:

"היפנית שלך כל כך טובה," הוא אומר. "את בטח מתרגמת נהדר."

היא חוסכת ממנו את סיפור נפילתה במדרגות ואת הנאום על כך שידיעת השפה היא רק חלק זעיר ממה שהופך אדם למתרגם טוב. "תודה." (עמ' 110)

אני לא חושבת שיש מתרגם אחד שאין לו נאום כזה. הנאום הזה נובע מהקשר העמוק של המתרגמים למקצוע ולתשוקה העזה שלהם אליו, והקשר הזה הוא שמדרבן אותה לעבוד: "היא מותשת מסדר היום שכפתה על עצמה. אבל היא יודעת, שברגע שתתחיל לעבוד תתחבר אל מקור אנרגיה שאפילו לא ידעה על קיומו, וככל הנראה תעבוד שוב עד חצות הלילה." (עמ' 15) התרגום בשבילה הוא מעבר למקצוע:

"בלטינית translatus הוא להעביר, להעתיק למקום אחר. משהו שנכתב בשפה א' מועתק לשפה ב'. תמיד דמיינתי לי גשר שבו שפה א' עוברת כדי לפגוש את ב'. כשאני מתרגמת לפעמים השפות מתערבבות יחד בראשי, וכשאני שומעת את זה, מה שמועבר הוא לא רעיון גרנדיוזי. השירים מתמזגים יחד ונוצר שיר חדש. הרמוניה מדהימה ומסתורית כל כך. זה בטח נשמע טיפשי, אבל זה הדבר הכי קרוב לאמונה שאני מכירה, אמונה במשהו שהוא יותר מזה, משהו מעורר יראה, שמשרה עליי ענווה. לא באל, אלא בצליל."

כמו רובם המוחלט של המתרגמים, האנה אוהבת שפות ומילים, והיא לא יכולה להתנתק מהן – "'את קדושה,' אומרת האנה והופכת את המילה בראשה. המילה באנגלית לקוחה מלטינית, scatus, שפירושו 'קדוש, מקודש'" (עמ' 281). לא תמיד הסביבה מבינה אותה:

הפעם היא שומעת בקולו השלמה עמוקה. "אז אתה פטליסט? הגורל נותן לך משהו, ואתה פשוט משלים אתו?"

הוא צוחק. "אז זה מה שמתרגמים עושים? נותנים שם לכל דבר?"

ולא שם אחד בלבד, היא חושבת. (עמ' 144)

לסיום, מילה על עיצוב הכריכה: התמונה בכריכה מקסימה בעיניי וודאי תמשוך קונים להושיט את ידם לספר בחנות, אבל היא עלולה גם להטעות אותם: האנה היא אישה בגיל העמידה, ואין בספר שום תיאור של אישה לבושה בקימונו. הייתי מעדיפה כריכה שנאמנה יותר לתוכן הספר.

המתרגמת – התמונה מאתר הוצאת כתר

לקריאה נוספת

ביקורת ספר: סליחה, יש לך דג באוזן?

ידעתם שביפן מתרגמים ספרותיים נהנים ממעמד של ידוענים? שמו של המתרגם המפורסם ביותר, מוֹטוֹיוּקִי שִיבֶּאטֶה, שמתרגם מאנגלית, מופיע על כריכות הספרים, וההוצאה לאור שלו פרסמה לקט תרגומים שלו. יש גם ספר רכילות על מתרגמים בשם "הוֹנְיַקוּקַה רֶצוּדֶן 101" (翻訳家列伝101), שפירושו "מבוא לחיי המתרגמים".

זוהי רק אחת מאינספור אנקדוטות ופרטי טריוויה השזורים בספר החדש Is That a Fish in Your Ear? (יש לך דג באוזן?), מאת דייויד בלוז, מתרגם ספרותי עטור פרסים וראש התוכנית לתרגום ותקשורת בין תרבותית באוניברסיטת פרינסטון (שם הספר מתייחס לדג בבל מ"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה").

Is That a Fish in Your Ear? | התמונה מאתר http://library.linedandunlined.com

הפרקים הראשונים של הספר דנים בשאלות בסיסיות בתרגום ושפה: מהו תרגום? מהי משמעות המילה "תרגום" בשפות שונות, וכיצד היא משליכה על תפיסת התרגום שלנו? מהי משמעות? פרקים אלה, המפרקים את הטקסט לרמות הבסיסיות ביותר שלו, מעוררים מחשבה רבה, וכמתרגמת הרגשתי שהם מסייעים לי להתרחק קצת מהטקסט ולקבל פרספקטיבה חדשה. אני לא בטוחה כמה זמן הפרספקטיבה הזו תישאר איתי, אבל כתרגיל מחשבתי היא מרעננת.

בהמשך הספר סוקר סוגים שונים של תרגום, כגון מתורגמנות, תרגום באיחוד האירופי, תרגום מכונה, תרגום משפטי, תרגום מתווך (תרגום עקיף,  דרך שפה שלישית) ותרגום ספרותי, כולל ההיסטוריה המרתקת שלהם. בדיון בתרגום ספרותי בלוז פותח בטענה שתרגום ספרותי הוא פשוט יותר מתרגום רפואי, משפטי או טכני, למשל, כיוון שפרק הזמן הדרוש לתרגום הוא לרוב נוח יותר, וההשלכות של טעויות בתרגום ספרותי אינן הרות גורל כמו טעות בחוזה משפטי או בהתוויות רפואיות. טענה זו מעניינת בעייני כיוון שהתחושה שקיבלתי היא שתרגום ספרותי לרוב נחשב כמאתגר יותר מתרגום מסחרי, הנתפס לרוב כפעולה טכנית בעיקרה. נחמד לקבל הכרה ממתרגם ספרותי שגם תרגום לא-ספרותי הוא "נחשב", אם כי שתי התפיסות אינן סותרות, אלא מתייחסות להיבטים שונים של סוגי התרגום.

בחלק זה גם היה הפרק היחיד שעורר בי ספקות. בפרק 15 בלוז מנסה להדגים את אחת מטענותיו בשאלה "איך אומרים jazzercise בארמית?". אין לי תשובה לשאלה, אבל בדיון בה בלוז מעלה את אפשרות קיומו של חדר כושר "ברובע דובר ארמית בתל-אביב". משפט זה אכזב אותי, כיוון שבגללו התחלתי לפקפק במידת הנכונות והדיוק של שאר האנקדוטות בספר.

ועוד נקודה ישראלית: אם אתם רוצים לדעת מה הקשר בין פושקין ו"יבגני אונייגין" למאיה ערד, תצטרכו לקרוא את הספר.

אם תרצו להתרשם עוד, הנה הקדימון לספר (שפורסם כבר בבלוג השכן בּלוֹגלוֹבּלי):

לקריאה נוספת

Teenglish: פוסט אורח + ראיון

בתיאום עם השנה החדשה, יש לנו פוסט אורח ראשון בתרגומיה! האורחת שלנו היא לוסי טובין, שכתבה את הספר Pimp Your Vocab ("שדרגו את אוצר המילים שלכם"), מורה נבוכים לסלנג של הצעירים בבריטניה. (גילוי נאות: טובין מאורסת לקרוב משפחה מאוד רחוק שלי.) טובין כתבה לנו על ההשראה לכתיבת הספר, ובהמשך תוכלו לקרוא את התשובות שלה לשאלות שלי.

אז הבמה של טובין:

כשלמדתי צרפתית בתיכון בלונדון, תמיד שאלתי את עצמי אם באמת קוראים לכל הילדים בצרפת ז'אן-פייר. כשביקרתי בצרפת בהמשך, גיליתי מהר מאוד שלא.

הבעיה בלימוד שפה מספר היא אחרת: לא משנה כמה תלמדו את מבני הפעלים ואת השפה הרשמית, אף פעם לא תישמעו כמו דובר ילידי.

אני חושבת שזו הסיבה שהספר שלי, Pimp Your Vocab, פופולרי בקרב תלמידי אנגלית בכל רחבי העולם. הוא מילון כיפי של המילים והסלנג המשונים, הנפלאים, הלא-ברורים והמוזרים שמתבגרים וילדים משתמשים בהם כיום. לא תמצאו את רוב המונחים האלה בספר לימוד.

תוכלו למצוא סלנג כמו להיות owned (כלומר נבוך), teek (הדרך החדשה לומר "ישן", קיצור של המילה antique, עתיק) ו-neek, שילוב של nerd ו-geek (שתי מילים שונות ל"חנון" – י"כ). Rents הוא הביטוי ב-Teenglish (אנגלית של מתבגרים, teen-English) ל"הורים" (קיצור של parents  – י"כ).

הפירוש של pimp, כמו ב-Pimp Your Vocab, הוא לשדרג, לייפות, לסדר, כמו בתוכנית Pimp My Ride של MTV. הספר לא נועד רק לצעירים. למעשה, ההשראה לספר הייתה בכל ההסברים שהייתי צריכה לתת להורים ולמורים שלי בבית הספר ובאוניברסיטה על ביטויים ב-Teenglish. כתבתי את הספר בגיל 23, מיד לאחר שסיימתי תואר בספרות באוניברסיטת אוקספורד.

אחד המורים שלי לא הצליח להבין למה התכוונה תלמידה שאמרה שהיא עסקה ב-IM-ing, כלומר צ'וטטה אונליין באמצעות בלקברי (IM הוא מלשון instant messages – מסרים מיידיים – י"כ). וכשחזרתי בחופש הביתה אחרי חודשים שבהם ביליתי עם אנשים בגילי באוניברסיטה, החברים שלי ואני שמנו לב שההורים שלנו כל הזמן עוצרים אותנו באמצע השיחה כדי להבין על מה כולנו מדברים. בסופו של דבר החלטתי לכתוב מילון לפיענוח השפה של הצעירים.

אילו מונחים משונים שאפשר למצוא בספר שמעתם בטלוויזיה או בתל אביב? הנה הסברים לכמה מילות teenglish נוספות:

Allow (that) (מילולית: לאפשר, להרשות): מבלבל, אבל המשמעות היא "אין שום מצב".

CBA: ר"ת של can't be arsed, "לא מזיז לי", או "לא אכפת לי מספיק כדי…".

 Frape: שילוב של פייסבוק ו-rape (אונס), תיאור מצב שבו פורצים לפרופיל ברשת חברתית ומשנים אותו.

Neek: שילוב של nerd ו-geek (שתי מילים שונות ל"חנון").

Obv: קיצור של obvious, ברור מאליו.

Owned: מבוכה או השפלה, במיוחד אחרי שגילו משהו עליכם או משהו שעשיתם.

Smacked it: להצליח במיוחד בפעילות מסוימת.

Teek: ישן מאוד, ישן יותר. המקור הוא ב-antique, עתיק.

Wagwan: ברכת שלום שמקורה בפטואה ג'מייקנית, "What's going on", "מה קורה?".

Waste (בזבוז): כשמישהו מתנהג באופן ייחודי לו.

טובין גם ענתה לכל השאלות שעלו כשקראתי את הספר:

מה המקורות הנפוצים ביותר למילות teenglish?

המקורות הם לרוב מהסוג שמשפיע על השפה בכללותה: המקומות שאנחנו הולכים אליהם והדברים שאנו קוראים וצופים בהם. אוצר המילים שמשתמשים בו בתוכניות טלוויזיה פופולריות נטמע בקלות. בימים אלה תוכנית ריאליטי בשם Made In Chelsea מפיצה מילים פופולריות, ביניהן reem ל"מדהים".

רשתות חברתיות, כמו פייסבוק וטוויטר, הן מקור מרכזי נוסף. כיוון שהן אמצעים לתקשורת מהירה, המילים מופצות ונעשות פופולריות הרבה יותר מהר.

איך אורח החיים של הצעירים הבריטים בא לידי ביטוי ב-teenglish?

 Teenglish ממחיש את האהבה שלהם לטלוויזיה ולאינטרנט ואת הרצון שלהם לתקשר במהירות. מילים רבות נוצרות מקיצורים (כמו MILF או OMG) או ממילים מקוצרות המשמשות בכתיבת מסרונים.

מה המילה האהובה עלייך? באיזו מילה את משתמשת הכי הרבה?

אני אוהבת את meh, שמביעה אדישות. למשל, "רוצה ללכת לסרט היום?", "Meh, לא אכפת לי". הברה בודדת שאומרת כל כך הרבה.

נתקלת במילים חדשות מאז שפרסמת את הספר?

נתקלתי בהרבה מילות-כלאיים חביבות, למשל Umbretiquette – החוקים של שיטוט ברחובות (כלומר etiquette) עם מטרייה. E-mail courier ("שליח אי-מייל) – מישהו שהולך לצד השני של המשרד כדי לוודא שקיבלו את המייל שלו. Egosurfers ("גולשי אגו") – אנשים שמחפשים את עצמם בגוגל.

* אם יש לכם שאלות או הערות, כדאי שתכתבו אותן באנגלית כדי שלוסי תוכל לענות לכם ישירות.

לקריאה נוספת:

מכירת ספרים בנושא מזרח אסיה באוניברסיטת ירושלים

מחר ומחרתיים (יום ראשון ושני) תתקיים מכירת ספרים מוזלים בנושא מזרח אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בין השעות 10:30-14:00 בכניסה לגוש 4 רוח – קרוב ליציאה לדשא ליד המעלית.

יימכרו ספרים מז'אנרים שונים מהוצאות האוניברסיטה העברית, ביאליק, עם עובד, מטר וסער.