בסוף השבוע האחרון התפרסם ב"הארץ" ראיון עם נילי מירסקי, לרגל התרגום החדש ל"האחים קרמאזוב" של דוסטויבסקי. (מירסקי תשתתף בערב על התרגום החדש ב"תולעת ספרים" ב-26 בספטמבר, פרטים כאן.)
הראיון עוסק בדוסטויבסקי, בתולדות חייה של מירסקי, בשוק הספרים ובפוליטיקה. מירסקי מתייחסת גם לאחת השאלות שמעסיקות מתרגמים – האם תרגום הוא אמנות או אומנות? מירסקי רואה בעצמה אמן מבצע, "כמו פסנתרן שמנגן תווים שנכתבו לו", בניגוד לסופר. עם זאת, היא מכירה בהשפעתם הרבה של המתרגמים על השפה.
"יצירה היא לא חלק מהחוויה שלי", מתעקשת מירסקי, "אם כי אני שמחה לשמוע מילים טובות שגורמות לי להשמין מנחת", היא מוסיפה בטון מתרפק. "יחד עם זאת, ברור לי שלתרגומים יש תפקיד תרבותי מרכזי, כשנוצר צורך ליצור שפה ספרותית חדשה. הדוגמה הכי ידועה היא תרגום התנ"ך לגרמנית של מרטין לותר, שיצר את השפה הגרמנית החדשה מתוך שלל דיאלקטים מקומיים. דוגמה יותר קרובה אלינו היא הרוסית הספרותית, שנולדה מאוחר מאוד יחסית. במאות ה-18 וה-19, האצילים ברוסיה דיברו וכתבו צרפתית. ברוסית נכתבה ספרות דתית בלבד. הרוסית הספרותית התחילה להיווצר דור אחד לפני פושקין, ומי שהרגישו מחויבים לה היו בראש וראשונה המתרגמים דווקא. הם טענו שהרוסית המדוברת, אין בה כדי לבטא את פיתולי הרגש הדקים כפי שהם מופיעים ברומנים הצרפתיים".
התרגומיה 