בסוף השבוע התפרסמה כתבה בוויינט על מעמד המתרגמים הספרותיים בישראל (ותודה לכל מי שחשב עליי ושלח לי לינק). אם בעבר אנשי רוח גדולים כמו לאה גולדברג, חיים נחמן ביאליק ואברהם שלונסקי עסקו בתרגום וזכו לכבוד רב, כיום, כפי שאומרת המתרגמת שירה חפר, "לצערי, נדמה לי שרוב הוצאות הספרים לא מעניקות חשיבות גדולה מספיק למתרגמים, ומתייחסות אליהם כאל עוד חוליה בשרשרת הייצור: חשוב שיהיה זול ככל האפשר".

מקריאה ברשימות תפוצה ובפורומים מקצועיים עולות טענות דומות גם לגבי חברות תרגום: הן מעוניינות להשיג את התרגום במחיר הזול ביותר, בלי קשר לאיכותו. מבלי לפתוח את הטענה הזו לדיון (לדעתי היא תלויה בסוכנות התרגום וברמת המקצועיות שלה), עולה כי תחושת השחיקה במעמד לא ייחודית למתרגמים ספרותיים, והיא נכונה גם למתרגמים מסחריים, אקדמיים, משפטיים וכו'. אז למי שמתעניין רק בשורה התחתונה, הנה כמה נתונים שמבהירים למה כדאי להשקיע בתרגום.

לפני כשבועיים התפרסמה ב-BBC כתבה על ההתעלמות של חברות בינלאומיות מאתרי אינטרנט שאינם בשפתם המקומית. לפי מחקר שהזמינה הנציבות האירופית, 82% מהלקוחות עשויים לא לרכוש מוצרים באתר שאינו בשפת האם שלהם. ממחקר עולמי שערכה קומון סנס אדבייזורי עלה כי אצל 72.4% מהצרכנים, הסיכוי שיקנו מוצר גדול יותר אם הוא כולל מידע בשפת האם שלהם.

"זה עניין של כבוד", אומר וויל ווין, המנכ"ל והמייסד-השותף של אתר הפרחים הבריטי ארינה פלאוורס. "אם יש 60 מיליון איש בצרפת ו-80 מיליון איש בגרמניה, הרעיון שהם ישתמשו באתר שלנו בלי שנתרגם אותו הוא כנראה קצת שאפתני". לרשת יש אתר שונה לכל מדינה מאז 2008, וניתן לפנות לשירות הלקוחות בשפה המקומית. 20% ממכירות הרשת נעשות כעת בחו"ל.

ווין התייחס גם לחשיבות איכות התרגום והדיוק שלו. "צריך אמינות. אם יש שגיאות כתיב בעמוד הראשי של האתר, הוא לא נראה איכותי".

ג'ין אלוארז, אנליסט מחברת מחקר הטכנולוגיה גרטנר, מסכים איתו. "אם הייתם מגיעים לאתר עם שגיאות דקדוקיות בטקסט על המוצר ותהליך התשלום, הייתם מרגישים בנוח לעבוד איתם? יש תחושה שאולי זו הונאה".

הוא צופה צמיחה אצל חברות המפתחות אתרים רב-לשוניים, במיוחד בברזיל, רוסיה, הודו וסין (מדינות BRIC). "אם המידע לא מופיע בשפת האם שלהם, הלקוחות יעברו לאתר שבו הוא כן מופיע".

"אני אומר כבר שנים שאנשים לא קונים דברים שהם לא מבינים", אומר מייסד חברת הייעוץ והמחקר סנס אדוויזורי דון דה-פלמה. "גילינו מיד שלקוחות נוטים לבלות זמן רב יותר באתרים בשפת האם שלהם. זמן שווה להזדמנויות רבות יותר למכירה ללקוח, ושפה היא גורם חשוב בשמירה על נוכחות הלקוחות באתר". הדבר נכון לדבריו גם במדינות עם שיעור הבנה גבוה של אנגלית. "גילינו בשוודיה כי 80% מהלקוחות העסקיים מעדיפים לקנות בשפה שלהם. זו ההתנהגות שראינו אצל הצרכנים בכל מקום".

כריסטיאן ארנו, מייסד חברת התרגום לינגו24, דיבר גם על ההיבט התרבותי של התרגום. "תרגום האתר הוא רק חצי מהעבודה. העניין החשוב הוא זיהוי המונחים שאנשים מחפשים, כדי להגיע בעזרתם לראש התוצאות במנועי החיפוש. זה לא טריוויאלי. המונחים שאנשים מחפשים בצרפת או בכל מדינה אחרת לא יהיו תרגומים ישירים. טקסט שיווקי בהגדרה קשור לגורם המשותף בין הקורא לחברה, וזה אומר שימוש בכלים תרבותיים".

היום התפרסם ב"הארץ" ראיון עם פרופ' ניצה בן ארי,  מתרגמת, חוקרת תרגום, ראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ועריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב (שבמסגרתה למדתי אצלה בארבעה קורסים), ומאז אוקטובר היא גם יו"ר המפעל לתרגום ספרות מופת. עם הספרים שבן ארי תרגמה נמנים "ציד הסנרק" מאת לואיס קרול, "פאוסט" מאת גתה, "חמדת" מאת טוני מוריסון ו"ברלין, אלכסנדרפלאץ" מאת אלפרד דבלין.

על השאלה "מיהו מתרגם אידאלי" בן ארי משיבה כך:

"זו שאלה שעוסק בה מחקר התרגום, שאלה לא פשוטה. המתרגם האידיאלי הוא המתרגם הדו-הלשוני והדו-תרבותי. אבל לכל ברור שאין יצור כזה, כי מה זה נקרא שאתה דו-לשוני? שאתה יודע באותה מידה גם את שפת היעד וגם את שפת המקור. הבקיאות בדיוק באותה מידה בשתי התרבויות כמעט אינה קיימת. נגיד שאני יכולה להגיד שבילדותי סיפרו לי מהצד הצרפתי הספרדי שלי סיפורים של הקונטס דה סגיר ואגדות מצרפתית וגם סיפרו לי מהצד הגרמני של אמא שלי את שטרובל פטר (יהושע הפרוע). אבל לא למדתי בגן ובבית ספר בגרמניה. את הידיעות שלי על התרבות הגרמנית אני יודעת קצת מהמשפחה, וקצת מהמסעות שלי לגרמניה ומהשהות שם ומהקריאה. זה לא שאני דו-תרבותית ישראלית גרמנית".

בן ארי אומרת שצריך לשאוף להכי קרוב. "הכי קרוב זה באמת אנשים שחיו חלק מהזמן פה וחלק שם. שהם מעורים מאוד בתרבויות האלה, חיים אותן, נושמים אותן, ויש להם חוש ורגישות שעמם נולדים. אי אפשר ללמד".

על מעמד המתרגמים בן ארי אומרת:

"המחקר הגיע לנקודה שבה הוא מתחיל להתעניין במתרגם. זה קרה מאז שדרידה, פוקו, בורחס ואחרים התחילו לדבר על כך שאין יותר מקור, על מות המחבר. המתרגם הוא בדרגה שווה למחבר והתרגום בדרגה שווה למקור וכולנו רק מתכתבים עם המקור וזה נפלא ונהדר. כשבדקתי את התזה הזאת לעומת הדעה של מתרגמים על עצמם, לא מצאתי את זה. המתרגם כל הזמן נאלץ להיאבק על מעמד של אדם שקוף שלא מכירים אותו, לא רואים אותו, ולא מעריכים אותו במיוחד. השאיפה הגדולה שלו זה להיות סופר, לעלות בדרגה. מצאתי את זה בהמון ספרים שנכתבים עכשיו, שהמתרגם הוא הגיבור שלהם. אולי מפני שזה מין אנטי-גיבור".

 אמנם אני לא מתרגמת ספרותית, אבל אני מסכימה עם הטענות של בן ארי (ולא רק כי היא הכשירה אותי להיות מתרגמת). אין ספק שגם מתרגמים מסחריים צריכים להכיר את התרבות שממנה הם מתרגמים כדי להבין את הטקסט, ואולי הדוגמה הכי בולטת לכך היא לוקליזציה ושיווק, שם אפשר להיתקל בתיאורי מצבים שאינם נפוצים או מקובלים בישראל, וצריך למצוא פתרון אחר לאותו מסר.

באשר למעמד המתרגמים, כמתרגמת מסחרית יש לי התחושה שחלק ניכר מהאנשים והגופים הזקוקים לתרגום לא בהכרח מודעים לכך שתרגום הוא יותר מהעברת מילים משפה אחת לאחרת, ושהם לא תמיד יודעים להעריך את מורכבות הטקסט שהם מעוניינים לתרגם. למשל, טקסט הכתוב בשפה קלילה וקולחת אינו בהכרח קל יותר לתרגום ממדריך לשימוש במכשיר חשמלי, כיוון שבעברית הנטייה בכתיבה היא להכביד את הטקסט.

פרט למתרגם ולמעמדו, בן ארי נוגעת בסוגיות מעניינות נוספות, כגון הצנזורה שנעשתה בתרגומים בעבר לנושאים טעונים כמו הנצרות, מיניות ואזכורים של גרמניה (לאחר מלחמת העולם השנייה), כך שמומלץ לקרוא את הריאיון במלואו.