קראתי השבוע את הספר "לתרגם את חנה" מאת רונלדו ורובל (הוצאת פן, מפורטוגזית: דלית להב-דורסט), מתוך סקרנות כלפי כל ספר שהגיבורים בו עוסקים בתרגום. גיבור הספר הוא מקס קוטנר, סנדלר יהודי-פולני שהיגר לברזיל. הימים הם סוף שנות השלושים, וברזיל הייתה נתונה אז תחת משטרו הפשיסטי של ז'טוליו ורגאס. מקס נאלץ לתרגם עבור המשטרה מכתבים מיידיש, ותוך כדי עבודתו נתקל במכתביה של חנה. הוא נשבה בקסמיה ומחליט לצאת בחיפושים אחריה, אך הוא מגלה שאין דבר בינה לבין הדמות שצייר לעצמו.
בניגוד להאנה, גיבורת הספר "המתרגמת" שסקרתי בעבר, מקס אינו מתרגם מקצועי. הוא כנראה מבצע את עבודתו ללא מחשבה יתרה על התהליך הכרוך בה, ולכן אין כמעט בספר התייחסויות למלאכת התרגום. עם זאת, ישנה פסקה אחת המתייחסת לשוני הבסיסי בין שתי השפות ולאופן שבו הטקסט עשוי לרדוף אותנו גם מחוץ לשעות העבודה:
הבעיה הגדולה של הסנדלר הייתה הדברים שאי-אפשר לתרגם. בין היידיש לפורטוגזית אין דמיון אמיתי, מדובר בשני עולמות שונים לגמרי. בגלל מוצאה העממי, ליידיש יש נטייה לנרגנות חביבה ומיוחדת. הביקורת, הישירות, העוקצנות שב"עגה היהודית" היו ספוגות באינטימיות משפחתית וברורה כל כך, שפטרה אותה מכללי הנימוס המקובלים. לפרקים דמתה היידיש יותר לריב משפחתי, על כל הטראומות, המיתוסים והשיגעונות הסובבים בתי משפחה. ההתחבטויות גרמו למקס לנשוך את קצה עפרונו בלהט. מדי פעם היה סגן שטאוב מזמן אותו כדי להבהיר ספקות, פילוסופיים יותר מאשר טכניים, שהתעוררו בעקבות סיפורים, משלים, אפילו בדיחות שנרשמו במחברת. בחשמלית, בדרך הביתה, ניהל לעתים הסנדלר ויכוחים דמיוניים בינו לבינו, בחן דעות והפריך אמונות. כולל כאלה שנגעו לו עצמו. (עמ' 85)
לאורך העלילה מקס מגלה פרטים חדשים ומנסה, בין כל הטוויסטים, להבין מיהי חנה האמיתית כדי שיוכל לכבוש את לבה. על כן, עיקר "התרגום" שמקס עוסק בו הוא הפענוח של הדמות של חנה.
לתרגם את חנה | התמונה מוויינט
קריאה נוספת
התרגומיה 