אותה גברת בשינוי אדרת

בפוסט הקודם כתבתי על הקשר בין מוזיקה ללימוד שפות. היום אני אציג בפניכם שירים שגיליתי כשחיפשתי שירים חדשים בצרפתית וביפנית, שהמשותף להם הוא שהם כולם גרסאות כיסוי בשפה שונה מהשפה המקורית. הופתעתי כשגיליתי כל אחד מהשירים, אפילו שחלקם לא היו זוכים לאישורם של מבקרים מוזיקליים, גם הפחות אנינים שבהם. לחלקם החליפו לחלוטין את המילים, כך שלא כולם תרגומים.

השיר הראשון הוא גרסה צרפתית מתחילת שנות התשעים ל-I Will Survive של גלוריה גיינור:

כולם מכירים את השיר Itsy Bitsy Teenie Weenie Yellow Polka Dot Bikini של בריאן היילנד. מסתבר שיש גם גרסה צרפתית, כאן בביצוע של דלידה:

אמנם כוורת לא זכו באירוויזיון עם "נתתי לה חיי", אבל הם זכו לגרסה צרפתית בביצוע ז'ו דסאן (ששר את Les Champs ÉlyséesL'été indien ואת Et si tu n'existais pas), המהללת את השירות הצבאי:

לפני שנה גיליתי גרסה יפנית של Tombe la neige של אדאמו, ששרה הזמרת מיסורה היבארי. היא שרה ברור והמילים כל כך קלות, שכל סטודנט שנה א' ליפנית ישמח שהוא מבין את השיר. לא ניתן לשלב את הוידאו בפוסט, אבל ניתן לצפות בו כאן. כדאי שתתאזרו בסבלנות, כי הוא עולה לאט מאוד.

במסגרת ההיכרות עם תרבות יפן והחיפוש אחר שירים התוודעתי גם לעולם הפופ היפני הנקרא J-POP (קיצור של Japanese pop). בהתאם לז'אנר, הוא קיטשי ומתקתק, אבל באופן שונה מהפופ המערבי. הופתעתי מאוד לגלות את הגרסה הזו לשיר האירוויזיון "ג'ינגיס חאן":

אני חושבת שדי ידוע שחדווה ודוד זכו ב-1970 בפסטיבל הבינלאומי של טוקיו עם השיר "אני חולם על נעמי", אבל נדמה לי שהרוב לא יודעים שהם הקליטו גרסה יפנית לשיר:

הידעתם שילדים יפנים לומדים בגן את "מים בששון"?

הנציג האחרון של האירוויזיון בפוסט הוא דווקא בסינית. מכר ישראלי שגר ביפן שם בפייסבוק גרסה סינית של "אבניבי" (ששר במקור יזהר כהן):

אתם מכירים גרסאות כיסוי דומות?

** עדכון: יום לאחר פרסום הפוסט התפרסמה ב"עכבר העיר" כתבה על אמנים ישראלים שניסו את מזלם בחו"ל עם גרסאות אנגליות לשירים שלהם.

יפן ואני

כשהייתי בת 15 או 16 התגלגל לידיי עותק של "יער נורבגי" של הרוקי מורקמי ושבה אותי מיד בקסמו. באותה תקופה (וגם עדיין) רציתי לקרוא כל ספר שאהבתי בשפת המקור, ולכן התעורר בין הרצון ללמוד יפנית. אבל בניגוד להינדי או גיילית, הרצון הזה החזיק מעמד יותר מחודש, אולי כי הספר היה בשבילי פתח לספרים ולסופרים יפנים נוספים, וכך הגעתי ללמוד בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב.

הלימודים שלי בחוג העשירו אותי באופן שקשה לתאר. פרט לחובת לימודי השפה (6 שעות שבועיות במשך שנתיים, ו-4 שבחרתי לקחת בשנה השלישית), למדתי לא מעט על סין והודו, אבל בעיקר על יפן. כמעט מכל שיעור יצאתי בתחושה שלמדתי משהו חדש ומעניין שלא הייתי לומדת בשום מקום אחר. למדתי על ההיסטוריה של יפן, הספרות, התרבות, הפוליטיקה, הדת, החברה. יפן היא מדינה מרתקת בעיניי ומלאת ניגודים, שנראית כמו ההפך הגמור מישראל, אבל יש להן נקודות דמיון לא מעטות.

 

ספר שכל סטודנט ללימודי מזרח אסיה קורא, יחד עם "יפן המסורתית"

כשסיימתי את התואר הראשון ביליתי שישה שבועות נפלאים ביפן, שכללו חודש בלימודי יפנית בטוקיו ושבועיים בטיול באתרי תיירות בקיוטו, נארה וניקו, בין היתר. בתוכנית הלימודים שלנו באוניברסיטת וואסדה היה יום שהוקדש לביקור במרכז למניעת אסונות באיקבוקורו (אתר המרכז ביפנית), מרכז הדרכה שבו למדנו איך להשתמש במטפים, ראינו סרט על רעידות אדמה והיינו בסימולטורים של רעידת אדמה ומסדרון עשן. למדתי, למשל, שאחרי רעידת אדמה אסור להסתובב יחפים כי אפשר לדרוך על שברים, ושעשן מתקדם מהר יותר מבני אדם, אז בעת הבריחה צריך לסגור אחרינו דלתות. בתור שיעורי בית כתבתי חיבור על הביקור, וכבר באותו לילה הייתה רעידת אדמה. משהו בסביבות 4-5 בסולם ריכטר, שבארץ מגיע לכותרות הראשיות, אבל ביפן לא נחשב כראוי לציון.

אוניברסיטת וואסדה משלבת בלימודי היפנית סטודנטים מקומיים, שמתרגלים בהתנדבות את השפה עם הסטודנטים הזרים בשיעורים וגם מבלים איתם בשעות הפנאי, וכך הכרתי לראשונה יפנים באופן אישי (חוץ מהמורות שלי). מהר מאוד התגבשה קבוצת חברים, סטודנטים מקומיים וזרים (מארה"ב, טייוואן, סין, דנמרק, הונג קונג ואני מישראל, כמובן), והיינו הולכים ביחד לקריוקי או למועדון, מסתובבים בעיר ומדברים ביפנית ובאנגלית, לפעמים במקביל. בערב האחרון שלנו ביחד יצאנו ביחד לפאב ונפרדנו בחיבוקים ובדמעות. אנחנו עדיין שומרים על קשר ומתעדכנים בעזרת פייסבוק ושאר פלאי הטכנולוגיה, ואף שלי לא יצא, חלק מהחברים שלי נפגשו במסגרת מסעותיהם בעולם.

חלק מהבנות בתוכנית בערב שיט שבו הייתה הנחה למי שלובש בגדים יפניים מסורתיים

בחודש שהסתובבתי בטוקיו ובשבועיים שבהם טיילתי ביפן לא היה סוף למקומות היפים שראיתי: מקדש מייג'י בטוקיו, קומפלקס המקדשים בניקו, מקדש הוריוג'י בנארה ומקדשי קיומיזו וריואן-ג'י וטירת ניג'ו בקיוטו הם קומץ מקומות שעולים לי לראש כרגע. יש עוד הרבה מקומות ביפן שהייתי רוצה לבקר בהם, ואחרי שביקרתי בה בקיץ הלוהט, הייתי רוצה לראות אותה בצבעי שלכת מרהיבים.

מקדש הוריוג'י בנארה


הגעתי ללימודי התרגום בגלל הקורס שנפתח לתרגום יפנית (ונשארתי כי ראיתי כי טוב). במסגרת הקורס "סגרתי מעגל" (אני לא אוהבת את הביטוי הזה) ותרגמתי את העמודים הראשונים של הספר הראשון של מורקמי (הוא נקרא "הקשיבו לשירה של הרוח", ומורקמי לא רוצה שיתרגמו אותו ואת הספר שאחריו, אז כנראה לא תיתקלו בהם). מה שיותר חשוב הוא שהכרתי כמה אנשים שהפכו לחברים טובים, ודרכם גם התוודעתי לקהילה היפנית שחיה בארץ. הרבה מהחברים והמכרים שלי חזרו בינתיים ליפן, וגם כמה מהישראלים נסעו ללמוד שם. זוג שחזר ליפן אחרי שנתיים בארץ שלח לי לפני כחודש תמונה של התינוקת החדשה שלהם, שעכשיו בת חודשיים וחצי.

כששמעתי לפני שבוע וחצי על רעידת האדמה ביפן מיד וידאתי שכל החברים שלי בסדר, בנוהל שכישראלים אנחנו מתורגלים בו טוב מדי. מאז אני מתכתבת עם חלקם ועוקבת אחרי הסטטוסים שלהם בפייסבוק, ושומעת על רעידות המשנה, על החשש מקרינה, על תובנות קיומיות ותיאוריות קונספירציה שצצות אחרי אירועים כאלה. אני מקבלת לינקים לכתבות ולסיפורים על אנשים שניצלו, אנשים שגרים באזורי האסון ומספרים על הנעשה. במסגרת העבודה שלי אני גם מתרגמת תחזיות ליפן, עלויות משוערות של האסון והשפעות משוערות על השווקים בעולם. אני מקווה שהמשבר בכורים ייפתר במהרה ושיפן תוכל להתחיל בשיקום.

ביום שני הקרוב, ה-28 במרץ, יתקיים במספר מוקדים ברחבי הארץ אירוע הזדהות והתרמה, שהכנסותיו יועברו לחשבון התרומות של שגרירות יפן. יהיו הרצאות על יפן והדגמות של אמנויות יפניות. עלות כרטיס היא 50 ש"ח. פרטים על האירועים והרשמה באתר הזה.

 

ראיון עם ג'יי רובין, המתרגם של הרוקי מורקמי לאנגלית

ה"אסאהי שימבון" ראיין את ג'יי רובין, המתרגם הקבוע של הרוקי מורקמי לאנגלית, המתרגם כעת את ספרו החדש של מורקמי, 1Q84. מורקמי הוא אחד הסופרים האהובים עליי, ולכו תרגמתי את החלקים מהראיון העוסקים בתרגום:

מתי קראת לראשונה את מורקמי, ומה היה הרושם הראשוני שלך?

קראתי אותו לראשונה ב-1989, כשמו"ל אמריקאי ביקש ממני חוות דעת על "ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם". אהבתי את הספר והתחלתי אז לקרוא את מורקמי כמעט באופן בלעדי ב-10 השנים הבאות לפחות.

מה משך אותך למורקמי כמתרגם?

הסיפורים הקצרים שלו מצאו חן בעיניי במיוחד, אז חיפשתי את פרטי ההתקשרות שלו וכתבתי לו מכתב שבו הצגתי את עצמי כמתרגם של נצומה סוסקי וביקשתי רשות לתרגם את "המקרה השני של תקיפת מאפיה", "הפיל נעלם" וכמה יצירות נוספות.

כמה חודשים לאחר מכן התרגום הראשון שלי התפרסם במגזין "פלייבוי", שינוי משמעותי מכתבי עת אקדמיים כמו כתב העת של הרווארד ללימודים אסיאתיים.

כשעולות לך שאלות בנוגע לתרגום, איך אתה פונה אליו? תוכל לתת לנו דוגמה לשאלות?

הייתי שולח דוא"ל לו או לעורך שלו בהוצאת שינצ'ושה. נעים להתכתב איתו בדוא"ל. ניתן לפרש קטעים רבים ב-"1Q84"  בגוף ראשון או בגוף שלישי, ושאלתי אותו מה הוא מעדיף במקרים מסוימים. בדרך כלל הוא אומר לי לעשות את מה שעובד הכי טוב באנגלית.

מהם הקשיים המרכזיים בתרגום היצירות של מורקמי בהשוואה ליצירות של סוסקי ושל סופרים אחרים שתרגמת?

כיוון שהסגנון של מורקמי מושפע כל כך מהידע הרב שלו באנגלית, הרבה יותר קל לתרגם אותו "חזרה" לאנגלית בהשוואה לסופרים אחרים שתרגמתי. גם הסגנון של סוסקי מושפע מאנגלית, אבל הוא מאפשר גם לידע הנרחב שלו בקלאסיקות הסיניות לבוא לידי ביטוי.

אקוטאגאווה ריונוסקה מנסה לעתים קרובות לחקות יפנית קלאסית או יפנית של ימי הביניים. כמעט ויתרתי על תרגום "ד"ר אוגאטה ריוסאי: מזכר" שלו כיוון שחלק ניכר מהעניין בשפה הוא השימוש בסגנון תיעודי מימי הביניים הנקרא "סוֹרוֹבּוּן", שאין לו מקבילה אנגלית. בסופו של דבר, כיוון שחשבתי שכדאי מאוד לתרגם את הסיפור, החלטתי להקריב את הפן הסגנוני הזה ובחרתי בסגנון רשמי יותר, בדומה למסמך רשמי.

אצל מורקמי אין בעיות כאלה. הוא משתמש לא מעט בסגנון עיתונאי כשהוא לכאורה מצטט מכתבות בעיתון, אבל אלה המקרים הכי קיצוניים. כיוון שהסגנון של מורקמי פשוט באופן כללי, האתגר הוא לכתוב משפטים פשוטים באנגלית שעדיין יש להם מקצב ושלא נשמעים שטוחים או משעממים.

מורקמי לפעמים משלב ביטויים אנגליים בכתיבה שלו. איך הם משתלבים בתרגום שלך? לדוגמא, ב"קורות הציפור המכנית", הוא משתמש בביטוי "'קוג'ינטקי ני טוראנאידה קורה" (個人的にとらないでくれ), שברור שמקורו ב"Don't take it personally", "אל תיקח את זה באופן אישי".

הבעיה היא לתרגם את הביטויים "חזרה" לאנגלית שנשמעת יוצאת דופן כמו היפנית, אבל לאחרונה אני מתעצל ובוחר בביטוי האנגלי "המקורי". במקרה זה הרוח המערבית, ה"באטאקוסאסה", של הסגנון של מורקמי נעלמת. סליחה.

ספר לנו על תהליך התרגום. האם אתה קורא את הסיפור מתחילתו ועד סופו לפני שאתה ניגש למלאכת התרגום?

כן, אני תמיד קורא קודם את היצירה, במקרה שיש בה ביטויים חשובים שיש לטפל בהם בצורה מסוימת מההתחלה. אני קם מוקדם בבוקר ועובד עד שהמוח שלי הופך לטופו, בדרך כלל בסביבות 11:30 בבוקר. המוח שלי לא שימושי במיוחד בשאר היום.

מורקמי נחשב למועמד לפרס נובל לספרות מזה שנים רבות. מה לדעתך הסיכוי שיזכה בו ביום מן הימים?

אני לא יכול לחשוב על סופר יפני אחר שיקבל אותו לפני מורקמי. זה רק עניין של זמן.

קעקועים

עדשות הפפראצי קלטו בשבוע שעבר קעקוע טרי המעטר את צווארה של הזמרת ריהאנה, עם הכיתוב "rebelle fleur". תקשורת הרכילות רעשה וגעשה בגלל טעות הדקדוק בכיתוב, שכן "פרח מורד" בצרפתית הוא "fleur rebelle"', כיוון שבצרפתית התואר בא לאחר הפועל. בינתיים גם התפרסמה הודעה מטעם הזמרת, שטענה כי הקעקוע אינו שגוי, כיוון שמדובר בשני שמות עצם.

ריהאנה והקעקוע | לקוח מאתר perfumeshrine.blogspot.co.il

הסיפור הזה הזכיר לי שלפני שנה בערך קיבלתי את הצעת העבודה הזו מאתר למתרגמים:

1 word translation of:
Slave
The single word in question is 'slave'. This should be in the current tense and be female in gender. This is for a tattoo.

במקרה זה הלקוח (כנראה לקוחה) טרח לוודא שהקעקוע שלו נכון, ואפילו היה מוכן להשקיע בזה כסף. למרבה הצער, כמו ריהאנה, רבים אחרים לא חושבים שאם הם רוצים לחרוט על גופם לצמיתות משהו בשפה שהם לא מבינים, כדאי לבדוק שהמשמעות של הקעקוע היא אכן המשמעות שהם מעוניינים לקעקע על עצמם, ושהיא נכונה גם דקדוקית ומבחינת הכתיב.

השגיאות נפוצות בכל השפות. כיוון שקעקועים בסינית וביפנית מאוד אופנתיים, אין ספק שרבים מהם מלאים בשגיאות, ויש בלוג שמוקדש לכך. מסתבר שלא מעט אנשים בעולם בוחרים בקעקועים בעברית, ובאופן טבעי גם בהם נופלות טעויות.  הבלוג Bad Hebrew Tattoos מוקדש לקעקועים שגויים בעברית, והוא גם מסביר מה הטעות ומה היה צריך לקעקע במקום. הופתעתי לגלות שיש אנשים שחושבים שאם הם יקלידו במקלדת באנגלית את המילה המבוקשת כשהפלט הוא באותיות עבריות (למשל "ךםהק" במקום "love"), הם יקבלו את התרגום למילה המבוקשת. יש גם קעקועים שפשוט כתובים בכיוון ההפוך:

latest-hebrew-tattoo-design

נראה שהקעקוע הזה פופולרי, כי גם ויקטוריה ודייויד בקהאם קעקעו על עצמם את הפסוק משיר השירים. הפסוק עצמו מקועקע ללא שגיאות, אך רוב הסיכויים שדייויד לא יודע שהוא מתייחס לדמות זכרית:

david-beckham-victoria-tattoo

אגב, קראתי גם שהכיתוב בהינדי אמור להיות "ויקטוריה", אך מופיעה בו שגיאת כתיב. אשמח אם מישהו מכם יוכל לאשש או להפריך את הטענה.

שלג / ריונוסוקה אקוטאגאווה

ריונוסקה אקוטאגאווה (1982-1927) הוא סופר יפני שכתב בתקופת טאישו (1912-1926) ונחשב ל"אבי הסיפור הקצר היפני". עם סיפוריו הקצרים הידועים נמנים "ראשומון", "בחורש" (שאקירה קורוסאווה עיבד לסרט "ראשומון")  ו"קור העכביש". הפרס הספרותי היוקרתי ביותר ביפן קרוי על שמו.


באחר צהריים חורפי ומעונן התבוננתי ברכס הרים מבעד לחלון הרכבת של קו צ'וּאוֹ. רכס ההרים היה כמובן לבן לחלוטין. אבל יותר משנראה כשלג, צבע ההרים דמה לגוון עור. כשראיתי את ההרים הללו, לפתע נזכרתי במקרה שהיה.–

לפני ארבע או חמש שנים, גם כן באחר צהריים חורפי ומעונן, בסטודיו של חבר – דיברתי עמו ועם הדוגמנית לפני תנור יציקת מתכת עלוב. מלבד תמונות שמן שלו, כלל לא היו בסטודיו חפצי קישוט. גם לדוגמנית קצרת השיער, שהחזיקה בפיה סיגריה – היא בהחלט נראתה כבת תערובת – היה כעין יופי. אולם מאיזושהי סיבה, היא תלשה את ריסיה שצימחו בטבעיות, מבלי להותיר ולו אחד…….

השיחה אז עברה לקור הנורא של אותה התקופה. כיצד אדמת הגן חשה בעונה, הוא אמר. במיוחד כיצד אדמת הגן חשה בחורף, הוא אמר.

"כלומר יש תחושה שגם האדמה חיה, נכון?"

הוא פיטם את המקטרת והביט בפנינו. לגמתי קפה חסר כל טעם מבלי להשיב דבר. אולם דומה היה כי הדבר הותיר רושם עז על הדוגמנית קצרת השיער. היא הרימה את עפעפיה האדומים ונעצה את עיניה בטבעות העשן שפלטה. ואז, כשהיא עדיין מביטה באוויר, אמרה מבלי להפנות דבריה לאיש:

"זה כמו עור, נכון? גם אני, מאז שהתחלתי בעיסוק הזה, לגמרי הרסתי את העור שלי".

באחר צהריים חורפי ומעונן התבוננתי ברכס הרים מבעד לחלון הרכבת של קו צ'ואו. רכס ההרים היה כמובן לבן לחלוטין. אבל יותר משנראה כשלג, צבע ההרים דמה לעור אדם מחוספס. כשראיתי את ההרים הללו, לפתע נזכרתי בדוגמנית ההיא, באותה בת יפן שנראתה כבת תערובת, אשר אין לה ולו ריס אחד.

(אפריל 1925, השנה ה-14 לטאישו)

(מקור)


קליפ מקסים

הקליפ היחיד של פינק מרטיני מהאלבום "Sympathique" (מומלץ!) הוא לשיר Je ne veux pas travailler ("אני לא רוצה לעבוד"), והוא כולל שיעור קטן באנגלית, צרפתית ויפנית.

לצערי, יוטיוב לא מאפשר לשלב את הסרטון בפוסט הזה, אז תוכלו לצפות בו כאן.

מה שכן, שימו לב: יש טעות קטנה בקליפ – המילה היפנית ל"אף" היא hana (הסימנית היא 鼻), ולא כפי שמופיע. דרך אגב, משמעות נוספת של hana ביפנית היא פרח (花).

מה המילה הכי רומנטית בעולם?

רויטרס מדווחים על סקר שערכה חברת תרגום בריטית, ששאלה את 320 המתרגמים שלהם מהי המילה הכי רומנטית בעולם לרגל חג האהבה שחל היום.

למקום הראשון הגיעה "אמוּר" הצרפתית (Amour), וצמודה אליה "אמורֶה" האיטלקית (Amore), שמשמעות שתיהן היא "אהבה". במקום השלישי נמצאת המילה "בֶּלִיסִימַה" (Belissima), שמשמעותה באיטלקית ובספרדית  "מאוד יפה", ובמקום הרביעי "טֶזוֹרוֹ", "אוצר", גם היא בשתי השפות.

כמו שאפשר אולי לנחש מהרשימה, המתרגמים בחרו באיטלקית לשפה הכי רומנטית בעולם.

הדרך הכי פחות רומנטית לומר "אני אוהב/ת אותך" בעיני הנסקרים היא ביפנית, "ווטקושי ווה אנטה או איי-שימס" (watakushi ha anata wo ai shimasu). עם זאת, לדעתי כדאי לציין שזוהי דרך מאוד רשמית ומרוחקת לומר זאת, ושלרוב ברמת הקרבה שבה אומרים "אני אוהב אותך" יאמרו ביפנית "סוקי" (suki) או "איישיטרו" (aishiteru), או וריאציה כלשהי על אחד מהשניים.

אחרי יפנית, השפות שבהן המשפט "אני אוהב/ת אותך" הוא הכי פחות רומנטי הן וולשית וקלינגונית.

מעניין עם אילו שפות המתרגמים של הסוכנות עובדים, ומה הקשר בין ההתפלגות שלהן לתוצאות הסקר.

העץ של השנה שעברה / נאנקיצ'י ניאימי

עץ אחד וציפור קטנה אחת היו חברים טובים מאוד. כל יום הציפור ישבה על ענף של העץ ושרה, והעץ הקשיב כל היום לשיר של הציפור הקטנה.

אבל החורף הקר התקרב, והציפור הייתה חייבת להיפרד מהעץ.

"להתראות. בשנה הבאה שוב אקשיב לשיר", אמר העץ.

"אכן. עד אז, עליי ללכת", אמרה הציפור ועפה לדרום.

האביב הגיע, והשלג נעלם מהשדות והיערות.

הציפור שבה אל המקום בו היה העץ של השנה שעברה.

אך מה קרה שם? העץ לא היה. נותר רק גזע כרות.

"לאן נעלם העץ שהיה פה?" שאלה הציפור הקטנה את הגזע הכרות.

"חוטב העצים כרת אותו בגרזנו ולקח אותו לעמק", השיב הגזע הכרות.

הציפור הקטנה עפה אל העמק.

בתחתית העמק הייתה מנסרת עצים גדולה, וצליל חיתוך העצים נשמע.

הציפור הקטנה נעמדה על שער המנסרה. "מר שער, האם אתה יודע מה קרה לחברי הטוב העץ?" היא שאלה.

"העץ נוסר עד דק בתוך המנסרה, הפך לגפרורים ומוכרים אותו בכפר ההוא", אמר השער.

הציפור הקטנה עפה אל הכפר.

ליד פנס הייתה ילדה.

"סלחי לי, האם מכירה אַתְּ אֶת הגפרורים?" שאלה הציפור הקטנה.

"הגפרורים נשרפו כולם", אמרה הילדה. "אך האש שהדליקו הגפרורים עדיין דולקת בפנס הזה".

הציפור הקטנה מיד נעצה את מבטה באש שבפנס. אז היא השמיעה לאש את השיר של השנה שעברה. האש ריצדה מצד לצד, ונראה היה שהיא שמחה על כך.

כשסיימה לשיר את שירה, הציפור הקטנה שוב הביטה באש שבפנס. לאחר מכן עפה למקום אחר.

(מקור)