לידיעת החיפאים

בתל אביב ורחובות (ואולי בערים נוספות) נערכו בשנים האחרונות אירועי "מדע על הבר", שבהם מדענים מאוניברסיטת תל אביב וממכון ויצמן (בהתאמה) פשטו על הפאבים בעירם והעבירו בהם הרצאות לקהל הרחב. כעת יש בחיפה יוזמה בשם "רוח על הבר", שבמסגרתה 12 חוקרים מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה ירצו בפאבים על נושאים שונים.

האירוע הקרוב יתקיים ביום הראשון הקרוב, ה-11.11, בשעה 21:00. רוב ההרצאות נראות מעניינות, אבל שתיים מהן גם קשורות לענייננו, ובנושאים שאפשר לדבר עליהם שעות: ד"ר אהרון גבע קלינברג מהחוג לשפה וספרות ערבית ירצה על "ממגדל בבל ועד ימינו: החידות המסתוריות של שפות העולם" (ההרצאה תיערך בפאב העוגן, רח' שער פאלמר 3). פרופ' רותם קובנר מהחוג ללימודי מזרח אסיה ירצה על "שפתו של השטן – מדוע כל כך קשה ללמוד יפנית?" (פאב מיידלרס, שד' מוריה 126).

שתי ההרצאות מופיעות בלוח האירועים של התרגומיה.

*** עדכון: כדי להירשם להרצאות כנראה צריך להתקשר לפאב הרלוונטי ולהזמין מקום.

פוסטר מקסים ומילים מעניינות

אני זוכרת במעומעם פוסטר של כל האותיות באנגלית ומילים שמתחילות בכל אחת מהן, שהיה תלוי אצלי בחדר כשהייתי קטנה. היה לי גם משחק זיכרון אהוב מאוד שבו מתאימים אות למילה שמתחילה בה. אולי זו אחת הסיבות שהתלהבתי כשגיליתי את הפוסטר הזה, שבו לכל אות מותאמת מילה בלתי-ניתנת-לתרגום שמתחילה בה (וההגדרה של המילה), של המאיירת פוקסיה מקארי:

מתוך phewsha.tumblr.com

והנה אות לדוגמה, של מילה שמאוד מצאה חן בעיניי:

K – komorebi (木漏れ日) | מתוך http://phewsha.tumblr.com

ניתן לצפות בתמונות של כל האותיות כאן. אפשר גם לקנות גם פוסטר של כל האותיות כאן, ולדעתי אפשר להוסיף אותו לרשימת המתנות למתרגמים מתחילים (וגם מתרגמים ותיקים ישמחו לקבל אותו. זה לא רמז).

מי שעוקב אחרי התרגומיה גם בפייסבוק קיבל רשימה של 25 מילים בלתי-תרגימות שכאלה. מכירים עוד מילים שימושיות שלא קיימות בעברית או באנגלית?

תרגום פרוזה יפנית לעברית

בלימודי התרגום שלי כתבתי יחד עם חברותיי מיה בנסקי וסהר קלאר (אז סהר יעקובי) עבודה על נורמות של תרגום פרוזה יפנית לעברית, במסגרת קורס של פרופ' ניצה בן ארי.

גרסה מקוצרת של העבודה התפרסמה בגיליון 2012 של "תרגימא", כתב העת של אגודת המתרגמים בישראל, שיצא לרגל הכנס האחרון של האגודה.

אתם מוזמנים להיכנס לגיליון כאן ולקרוא את המאמר שלנו ואת יתר המאמרים שפורסמו.

אירועי תרגום בחודש הקרוב

* המפגש החודשי של אגודת המתרגמים יערך ב-14 במאי בבית ציוני אמריקה בת"א. המפגש יכלול שתי הרצאות, "מורה נבוכים למיסוי בישראל" שיעביר רו"ח יצחק טרייסטר ו"הקשיים האופייניים בעבודה מול חברה יפנית" שתעביר יפעת ורד מחברת יפן ישראל יעוץ ופיתוח עסקי. לפרטים והרשמה היכנסו לאתר האגודה.

* ב-9 במאי יתקיים פאנל "תרגום בין תרבויות, ישראל-יפן" במסגרת סימפוזיון בינלאומי לרגל 60 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ויפן שייערך באוניברסיטה העברית. הפאנל עצמו יתקיים בחדר 501, בית מאירסדורף בשעה 9:00. לתוכנית הפאנל ותקצירי ההרצאות, לחצו כאן. לאתר הכינוס, לחצו כאן. לפרטים והרשמה ניתן לשלוח מייל לכתובת japanisraelsymposium@gmail.com.

* פאנל על תרגום הספרים של עמוס עוז ברומניה וקבלתם ע”י הקורא הרומני ייערך ב-17 במאי בשעה 17:00 באולם צוותא, אבן גבירול 30 (לונדון מיניסטור), ת"א, בהשתתפות עמוס עוז. למידע נוסף והרשמה היכנסו לאתר המכון הרומני לתרבות.

כל האירועים מופיעים בלוח האירועים של התרגומיה. אתם מוזמנים ליצור איתי קשר ולעדכן אותי באירועים נוספים.

פוסט אורח: שפת הנימוס היפנית

היום יש לנו פוסט אורח נוסף, מאת ד"ר מיכל חדד, עובדת עירייה יפנית קטנה ומדריכת טיולים ליפן. מיכל כתבה לנו על הקֶייגו, שהיא השפה הנימוסית המקובלת ביפן.

לפני כמה חודשים ניגשתי למרכז לימודי השפה היפנית בעיר שבה אני מתגוררת בחצי שנה האחרונה, צורוגה, כדי לברר על לימודים למבחן רמת שפה ביפנית. האישה החביבה שם חייכה אליי ושאלה אותי כמה שאלות ביפנית (רמת השפה שלי כבר טובה למדי) ובין היתר שאלה: "את מעדיפה שיעורים בימי שלישי או חמישי?" לכאורה זו שאלה תמימה לחלוטין, אלא שלא רק שהמילים שבהן היא בחרה להשתמש הפתיעו אותי, אלא הן גם נתנו לי הרגשה מוזרה, הקרובה לעלבון. למה? התשובה מורכבת וכדי להבין תצטרכו לקרוא עוד קצת.

כדי לנסות להסביר מדוע בעצם נעלבתי ממילה אחת במשפט זה, יש להבין את אחד המאפיינים המעניינים והמסובכים ביותר בשפה היפנית. המאפיין הזה נקרא קֶייגוֹ (keigo), שפת הכבוד. מילה זו היא מעין קיצור לשם ארוך שאין טעם להסתבך איתו כרגע, והיא מציינת מערכת של שפת כבוד וגם שפת הצנעה. שפת נימוס מופיעה גם בשפות אחרות כמו סינית וקוריאנית, אך השפה היפנית הגדילה בפיתוחה ושכלולה, ולצערם של זרים רבים הלומדים את השפה, לא ניתן באמת לשלוט בשפה בלי הבנה עמוקה של צורות הקייגו השונות. כדי להסביר בפשטות, על מנת לדבר יפנית רהוטה על הדובר לא רק לחשוב על תוכן דבריו, אוצר המילים והצורות הדקדוקיות אלא עליו להתמקד בכמה נתונים בסיסיים – עם מי הוא מדבר, על מי או על מה. נשמע ברור מאליו, אבל כאן הכוונה להטיה של הפעלים ושמות העצם בהתאם לאדם אליו מדברים, או עליו מדברים, בנוכחות מי, ומה היחס בין הדובר והשומע, היחס בין הדובר והנושא עליו מדובר והיחס בין השומע והנושא עליו מדברים.

לדוגמא, אני עובדת בעירייה של עיר בינונית, וכשאני ניגשת למנהל המחלקה שלי כדי לדבר איתו, עליי לפנות אליו בשפת כבוד ולהשתמש בפעלים בצורה מסוימת. כמעט אותה שפה תשמש אותי כאשר אני מדברת על המנהל עם אחד מהעובדים האחרים במחלקה שלי. לעומת זאת, אם אני מדברת על המנהל שלי עם גורם חיצוני כמו לקוח, אני אבחר בשפת ההצנעה ואדבר עליו בלי גינוני הכבוד בהם השתמשתי קודם, אלא בשפה המצניעה אותו, את המחלקה וכמובן אותי. באופן מעניין, במקרה זה המנהל שלי ואני כמעט שווים.

עד כמה המילים משתנות? הנה כמה דוגמאות שימחישו את השימוש השונה. הפועל "לעשות" בדרך כלל בשפה יומיומית מנומסת הוא shimasu (וזה בשפה מנומסת, בין חברים אומרים suru). אם אני מדברת עם המנהל כאמור, ומתייחסת לפעולה שהוא עושה או יעשה אשתמש במילה אחרת- אותו פועל אך בשפת הכבוד ואז הוא nasaimasu. באותה שיחה, אם אני מדברת על פעולותיי שלי בנוכחותו, אשתמש בפועל "לעשות" בצורת הצנעה – itashimasu. במילה הזו אשתמש גם כאשר אדבר עם לקוח על פעולותיו של המנהל שלי או כל אחד אחר מהמחלקה שלי. השינויים לא חלים רק במערכת הפועל, אלא גם בשמות העצם. לדוגמה, המילה "אוכל" היא tabemono, אך בקייגו היא תהיה meshi.

אם חשבתם שמדובר רק במסגרת עסקים או עבודה, טעות בידיכם. השימוש בשפת הנימוס רלוונטי לכל שלב, מסגרת או מקום בחיים. למשל, המילה "אמא" ביפנית, כאשר אני פונה אליה, או מדברת עליה עם אבא שלי או עם אחיי, היא okaasan. לעומת זאת, אם אבחר לדבר על אמי הנפלאה והנערצת עם חברים או אנשים מחוץ לחוג המשפחה שלי, אשתמש במילת ההצנעה haha. אגב, המילה עצמה כוללת את ההצנעה, אז גם אם אבחר להלל אותה (דבר שהיפני הממוצע לא יעשה, אבל גם אם כן), הודות לשימוש בשפת הנימוס, לא אשמע כמי שמתרברבת.

מרבית הזרים אשר לוקחים על עצמם ללמוד את השפה מפתחים מהר מאוד שנאה עמוקה לשפת הקייגו. היא מסבכת הכול: מוסיפה מילים לאוצר מילים שכבר למדנו וידענו ומסבכת את הבנת השפה, כיוון שלמדנו כבר את המילים הבסיסיות, אך עשויים לשאול אותנו שאלה פשוטה בקייגו מבלי שנבין.

אם אתם חושבים שרק לזרים קשה, אז האמת היא שגם היפנים צריכים ללמוד את השימוש הנכון בשפת הקייגו. למשל, בגני ילדים יש משחקי תפקידים רבים שנועדו להרגיל את הילדים לשימוש בקייגו (אגב, למשחקי תפקידים אלה מטרות חינוכיות נוספות, כגון הנחלת רעיון האמפתיה). החל מגיל 4 לערך משחקים כך: נבחרים שלושה ילדים. ילד א' משחק את תפקיד המורה או הגננת, ילד ב' משחק את תפקיד הילד וילד ג' משחק את תפקיד אמו של ילד ב'. נותנים להם סיטואציה קלה (בכל זאת מדובר בילדים בני 4), והם צריכים לתרגל את השפה המתאימה. למשל, האם תהיה מאוד מנומסת אל המורה, והמורה אל האם, אך שתיהן ידברו במעין צורת ציווי אל הילד, אשר אמור לדבר בצורה רגילה אל אמו, אבל בצורה קצת יותר מנומסת אל המורה. כאשר תבחר האם לדבר על הילד עם המורה, היא תבחר בשפת ההצנעה כמובן. התבלבלתם? כן, גם הילדים מתבלבלים, במיוחד כי מדי כמה דקות מחליפים תפקידים. הילדים חוזרים על המשחק שוב ושוב עד שהשימוש בצורות השונות הופך לאוטומטי עבורם.

עם זאת, באימון בגיל הרך מגיעים לרמה מסוימת, שאינה בהכרח מספיקה בחיים הבוגרים. כשהגעתי לעבוד בעירייה, המזכירה בת ה-22 אמרה לי שבחודשיים-שלושה הראשונים לא נתנו לה לענות לטלפונים, עד שהיא התרגלה לשפה המתאימה. בוגרי אוניברסיטאות ביפן המתקבלים לעבודה מבלים שבועות עד חודשים באימון בשפה המתאימה למקצוע (למשל עבודה מול לקוחות). לי תמיד היה נראה ששפת הנימוס טבעית להם, אבל כנראה צריך להתאמן על כל דבר כדי שייראה טבעי. כישראלים הרעיון נשמע לנו מעט זר, אם כי מבחינה דקדוקית אפשר אולי להשוות את זה לצורך שלנו ללמוד להטות פעלים לפי מין הדובר ומין השומע, דבר שנראה קשה וזר ליפנים או דוברי שפות אחרות.

המורכבות הזו בשפה משמרת את ההיררכיות החברתיות, וכדי להשתחרר מכבלי השפה הזו, היפנים צריכים לצאת מהמסגרת בה הם מקובעים (למשל העבודה) וללכת למקום נייטרלי כדי לתקשר ברמה חופשית יותר. התוצאה היא תופעה שאולי שמעתם עליה, בילוי במסעדות ופאבים אחרי שעות העבודה עם הקולגות או לקוחות מהעבודה. כאן הם יכולים לדבר בשפה חופשית כמעט על הכול, ללא כבלי שפת הנימוס. לכן יש לבילוי זה חשיבות יתרה, שכן כאן המקום הם "שוברים את הדיסטנס". עם זאת, אותה "שבירת דיסטנס" מוגבלת במקום ובזמן, ולמחרת בעבודה כל הגינונים יחזרו.

מעין פועל יוצא של שפת הכבוד הוא פנייה לאדם באמצעות התואר שלו, שמו, או בגוף שלישי. למשל בעבודה, אני פונה למנהל המחלקה בתואר שלו, וכך גם לרבים אחרים. למען האמת,  אני בקושי זוכרת את שמו של המנהל, כי אני רגילה להשתמש בתואר שלו. כשעליי להשתמש במילה "אתה" כשאנו משוחחים, אני משתמשת בתואר שלו, למשל, "מה דעתך, קַא-צ'וֹ (ראש המחלקה)?". המילה "אתה" או "את" ביפנית שמורה לשיחה בין חברים ובין בני משפחה, וגם בתוך המשפחה, אח יקרא לאחיו הגדול במילה "אח גדול" ולא בשמו. אפילו המילה ל"יקירי" בין בני זוג היא בעצם המילה "אתה". אם נחזור לסיפור מתחילת הפוסט, זו הסיבה שנעלבתי בשיחה ההיא. האישה החביבה, הרגילה לזרים ולטעיות הנפוצות שלהם, השתמשה במילה "את" כשדיברה איתי. כיוון שאני רגילה לשפת הכבוד וגם משתמשת בה, השימוש במילה "את" עורר אצלי תגובה אוטומטית הדומה לזו של היפנים- נפגעתי. במשך שבריר שנייה חשבתי, "איזו מן צורה זו לדבר ככה? מה זה חוסר הכבוד הזה?", אך במהרה הבנתי שהיא מנסה דווקא "לשבור דיסטנס" ולהתחבר בדרך שזרים מורגלים בה לדעתה.

הניואנסים הללו, שנגרמים בגלל שפת הכבוד הייחודית, מקשים מאוד על מתרגמים. למשל ספר שנכתב במקור ביפנית ותורגם לעברית מהתרגום האנגלי ולא מהמקור כנראה יפספס ניואנסים כאלה ואחרים שמתרגם מיפנית יוכל להכניס לתרגום, בעמל רב כמובן. שימור הניואנסים היא משימה קשה במיוחד, כמו השימוש של המילה "אתה". אם למשל מסופר על זוג שרק הכיר או התחיל לצאת, הם עדיין יקראו אחד לשני בשם המשפחה או בתואר ובצירוף התוספות "סן" או "צ'אן". כאשר אחד מבני הזוג רוצה לסמן בעדינות על רצון לקשר עמוק או רומנטי יותר, הוא ישתמש במילה המשמשת רק את האנשים הקרובים ביותר – "את/אתה". תארו לכם את המשימה העומדת בפני המתרגם: הרי בעברית לא נחשוב ולו לרגע על המילה ולא ממש נבין את הניואנס בעלילה. מילה זו יכולה להחליף את המשפט "אני רוצה לצאת קבוע" או אפילו לבוא במקום "אני אוהב אותך". איך מתמודדים המתרגמים עם המשפט הזה? תשאלו אותם. אין לי מושג. המורכבות הזו היא אחת הסיבות שלא בחרתי להיות מתרגמת. אך ללא ספק, אני מלאת הערכה למי שמנסה להתמודד עם האתגר.

אם אתם רוצים לשמוע עוד על תרגום מיפנית לעברית, התאזרו בסבלנות – בקרוב אפרסם מידע נוסף בנושא. אם אתם מעוניינים לכתוב פוסט אורח, אתם מוזמנים לפנות אליי בתגובות או באמצעות עמוד "יצירת קשר".

לא תאמינו, אבל יש מילון יפני-יידי

נתקלתי היום בכתבה מעניינת של The Jewish Daily Forward המספרת את סיפורו של המילון היידי-יפני. זהו המילון הראשון מיידיש לשפה שאינה אירופית ואינה עברית, וערך אותו קַזוּאוׁ אוּאֶדָה, מרצה במחלקה לגרמנית באוניברסיטת פוּקוּאוֹקַה. המילון כולל יותר מ-28 אלף ערכים.

המילון היידי-יפני של אואדה| התמונה מאתר אמזון יפן

הרב מרווין טוקאייר, שהיה הרב היחיד ביפן בסוף שנות השישים, מספר בכתבה על המפגש הראשון שלו עם אואדה:

ב-1969 גרתי בטוקיו וקיבלתי הביתה טלפון מבחור יפני שקצת אנפף. או שהוא מלמל, או שהוא גמגם, או שהוא דיבר ביפנית… הוא התקשר אליי מטלפון ציבורי ברחוב, אז אפשר היה לשמוע את המכוניות, ולא היה לי מושג על מה הוא מדבר, אז אמרתי לו: "איזה שפות אתה מדבר? איזה שפות אתה יודע?", והוא אמר "יפנית, גרמנית, קצת אנגלית ויידיש". אמרתי, "יידיש? קענסט רעדן יידיש? [אתה יכול לדבר יידיש?]. הוא אמר, "יא [כן]", ואני אמרתי, "קום אהער, בוא הנה מיד. אני רוצה לפגוש אותך".

מהר מאוד אואדה התחיל להציף את הרב בשאלות על אוצר המילים ושמע קלטות שלו שר שירי ערש ידיים. אואדה גם גר במאה שערים במשך זמן מה.

קהל היעד למילון של אואדה הוא קטן אך מסור, ואמנם אואדה הוא המומחה המוביל ליידיש ביפן, הוא לא היחיד. אחד מהם, צבי סדן (צוּגוּיה סַסַאקִי) מאוניברסיטת בר-אילן, מעריך כי ישנם פחות מ-20 יפנים הבקיאים ביידיש, אם כי יש רבים נוספים עם ידע חלקי. לדעתו, את כולם מניעה "סקרנות אינטלקטואלית בריאה והתעניינות בתרבות האשכנזית המסורתית, שנראה שיש לה הרבה במשותף עם התרבות היפנית המסורתית, בניגוד לתרבות הישראלית המודרנית".

היידיש הגיעה לראשונה ליפן בתחילת המאה העשרים, כשיהודים מרוסיה, רובם מסיביר, החלו להתיישב בערי הנמל יוקוהמה, נגסאקי וקובה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כוכב התיאטרון היידי אהרון לבדף כבש את יפן בסערה בסיור הופעות במזרח אסיה, ובעקבות זאת אף נכתבה האופרטה היידית "מנדל ביפן".  בתקופת מלחמת העולם השנייה הגיעו ליפן דוברי יידיש, חברי הבונד ותלמידים ומורים מישיבת מיר, הודות לוויזות שחילק הדיפלומט צ'יאונה (סמפו) סוגיהארה. עם זאת, כיוון שרוב היהודים באו והלכו, התרבות היידית לא התבססה ביפן.

ואם התחשק לכם עכשיו ללמוד יידיש, תוכלו להיעזר באתר הזה.

 

עדכון: ב-19.1.2012 (יום למחרת פרסום הפוסט) הידיעה התפרסמה ב"הארץ" בתרגום לעברית.

צוללת ירוקה ועוד שירים

לפני כמה חודשים הקדשתי פוסט לגרסאות לשירים מוכרים בשפות זרות, ומאז גיליתי עוד כמה ונזכרתי באחרים.

נתחיל בגרסה צרפתית ל"צוללת צהובה" של הביטלס. הביצוע הוא של הקומפניון דה לה שנסון, ובתרגום הצוללת הפכה לירוקה:

אפשר לראות את הקומפניון דה לה שנסון שרים את השיר כאן.

רובכם בטח מכירים את השיר "סן פרנסיסקו" של סקוט מקנזי. לא מזמן נתקלתי בגרסה צרפתית, בביצוע של ג'וני האלידיי:

את הגרסה האיטלקית של Only You, במקור של הפלאטרס, שמעתי בנסיעה במונית. הביצוע הוא כנראה של ליטל טוני.

סי היימן ודני ליטני לפני כמה שנים יצרו גרסה עברית לשיר Where The Wild Roses Grow של ניק קייב וקיילי מינוג, "שושן פרא" (השיר מתחיל ב-0:20):

The Ukranians, להקה בריטית שמנגנת מוזיקה אוקראינית מסורתית, בגרסה אוקראינית ל-Bigmouth Strikes Again של הסמית'ס:

ואחרון חביב, והחביב עליי מכולם: גרסה יפנית בעיבוד מסורתי ל-Smoke on the Water של Deep Purple ("סגול עמוק"):

 מכירים עוד גרסאות זרות לשירים מוכרים, בכל השפות?