הרהורי כפירה על הערות שוליים

וידוי: אני אוהבת הערות שוליים*. עוד בספרים שקראתי כילדה הערות השוליים היו בעיניי אינפורמטיביות ומעשירות. בהקשר הזה אני חושבת קודם כל על ספרי "בית קטן בערבה" שיצאו בסדרת מרגנית המופלאה, שהערות השוליים בהם הסבירו על מידות ומשקלות (כמה זה בושל או אקר) ועל חפצים שימושיים באותה התקופה (מקפה, למשל). כילדה לא הייתי חושבת לחפש את המידות האלה במילון או באנציקלופדיה "אביב", וההסברים נתנו לי מושג מדויק יותר והעשירו עבורי את התמונה.

כשהגעתי ללימודי התרגום גיליתי, אפילו קצת בצער, שהערות השוליים כבר לא באופנה. נטען שהן מסיחות את דעתו של הקורא ופוגעות בשטף הקריאה, וכי בעת הצורך עדיף להשתמש בהנהרות, אותם ביאורים קצרצרים המשתלבים באלגנטיות ובטבעיות בטקסט**. ההנחה היא שהקורא מסוגל לחפש בעצמו מילים ומונחים שהוא לא מכיר. בתחום המסחרי שאני מתרגמת הסוגיה הזו פחות רלוונטית, אבל בפורומים של מתרגמים זו הגישה השלטת, והמתרגמים והעורכים מנסים להימנע מהערות שוליים בכל מחיר. אבל מה אם הגישה הזו והנחת היסוד שלה כבר לא לגמרי רלוונטיים?

כידוע, העולם שלנו כיום מלא הסחות דעת. אם פעם הייתי עוצרת לבדוק מילה במילון, מעלעלת בו קלות וחוזרת לספר, היום הטלפון שלי מונח לידי כשאני קוראת. הרבה יותר קל לבדוק משמעות של מילה או לחפש רקע תרבותי או היסטורי, ולכן אני מחפשת מונחים בתדירות גבוהה יותר. וכשהטלפון כבר ביד, קל מאוד לצלול לתוך ויקיפדיה או לבדוק מה חדש ברשתות החברתיות. כלומר, אני קוראים אכן מחפשים מידע באינטרנט, אבל דווקא החיפוש הזה עלול להוציא אותנו מהספר, לפעמים לפרקי זמן ארוכים מאוד. למעשה, גם אם הערות שוליים פוגעות בשטף הקריאה באופן נקודתי, שימוש מדוד ומושכל בהן עשוי לשמר אותו, כי הקורא לא יתפתה להניח את הספר ולקחת את הטלפון שלו. מה דעתכם? אתם אוהבים הערות שוליים או מתעבים אותן? עד כמה אתם בודקים מונחים והקשרים מהספר תוך כדי קריאה? אתם נוטים לזנוח את הספר לטובת הטלפון אחרי החיפוש?

אגב, אני קוראת רק ספרים מודפסים, אז אשמח לשמוע מהמכורים שבקהל אם קוראי ספרים אלקטרוניים עוזרים יותר להתמקד בקריאה. החיפוש נשאר נקודתי, או שדווקא קשה יותר להתמקד בספר?

 

סרטונים בנושא

——

* הדיון מתייחס להערות שוליים שמופיעות בתחתית הדף (footnotes). הערות שוליים שמופיעות בסוף הספר (endnotes) מסיחות יותר את דעת הקורא בעיניי, בגלל הדפדוף הלוך ושוב. אני כמעט תמיד קוראת ספרים עד הסוף, וזנחתי פעם ספר יחסית בהתחלה בגלל הערות השוליים הרבות שרוכזו בסוף הספר והיו נחוצות וארוכות, כי בגללן כבר לא זכרתי את הסיפור עצמו.

** זו הייתה מעין מטא-הנהרה, אם כי ארוכה מעט. הנהרות אמורות להיות באורך ארבע מילים לכל היותר.

 

 

מודעות פרסומת