רוביק רוזנטל מסביר ב"זירה הלשונית" מיהם הקדרים המסתוריים מהמשחק "הקדרים באים":

אחת השאלות המטרידות את עם ישראל היא מקור שמו של המשחק העתיק במונחים ישראלים "הקדרים באים". ספר בן 330 שנה שופך אור על הולדת המונח "קדרים". שם הספר הוא "יוון מצולה", והוא מופיע בפתח מאסף שיצא לאחרונה, הקרוי "גזירות ת"ח ות"ט" ובו מבחר חיבורים על שתי שנות הפרעות שעברו על יהדות פולין בשנים 1648-1649 בימי חמלינצקי ימ"ש.

את "יוון מצולה" כתב נתן נטע הנובר. הספר יצא בשנת 1680 לערך, ובו תיאורים מעוררי פלצות על גורל היהודים בימי הפרעות. האויבים המרים של היהודים, שהתלכדו תחת המצביא העריץ בוגדן חמלניצקי, הם בגירסת הנובר "יוונים" ו"קדרים". "היוונים" האוקראינים הם נוצרים השייכים על פי הנובר לכנסייה הפרבוסלאבית. הנובר כותב עליהם כי הם "היו נבזים ושפלים, והיו לעבדים ולשפחות לעם פולין וליהודים להבדיל", אבל "רק הגיבורי חיל שהיו בהם לקחם לו המלך לאנשי המלחמה, ושמם קאזקין". והרי אלה הם הקוזקים המלווים את הגורל היהודי באזורים אלה לאורך מאות שנים.

הקדרים הם בני העם הטטרי. הסיפורים בספר "יוון מצולה" על מעלליהם מעוררים אימה, עד שכל אחד יכול להבין מהיכן צצה הקריאה הנואשת "הקדרים באים", והתשובה "איש לא יירא". מדוע נקרא שמם "קדרים"? הנובר כותב על הקאזקין כי הם "היו מחויבים לישב תמיד על הגבול שבמדינת רוסיא הסמוכה למדינת בני קדר (=הטטרים)". בהמשך מסופר כי בין היוונים והקדרים "היתה שנאה גדולה, והם באו זה על זה במלחמה".

מדוע קרא הנובר לטטרים בני קדר? ההקשר הוא בספר תהילים: "אויה לי כי גרתי משך, שכנתי עם אוהלי קדר". המדרש מייחס את הצירוף לישמעאלים הנוודים: "שכנתי עם אהלי קדר, שאין להם לא מקום ישיבה אחד, ולא עמידה אחת, אלא נוטע היום אהלו כאן, ולמחר להלן". השילוב שבין האויב המגולם בישמעאל לאופי הנוודי של העם הטטרי לאורך הדורות שימש השראה לדימוי. בהקשר המודרני בני קדר, היושבים באוהלי קדר, הם בדרך כלל הבדווים, הנוודים.

החוליה החסרה, יש להודות, היא איך הפכו הקדרים ההם למשחק של ילדי הארץ הקדושה במאה העשרים.